ב-15 באפריל בשעה 20:00 ברחוב בן דוסא 21 ביפו יוקרן סרטה הקצר (37 דקות) של הסופרת והמשוררת גליה אבן חן “אין פטנט לאהבה” בכיכובו של א.ב. דן ובהשתתפות שחקנים נוספים, ביניהם רקפת ידידיה.

צפו בקטע מהסרט כאן

הסרט מבוסס על הנובלה “יובל” שכתבה אבן חן, אשר הופיע בקובץ סיפוריה האחרון, “רואים לו לכדור הארץ”.( וניתן לקרוא אותו גם ב”יקום תרבות “)

והנה ריאיון עם הבמאית על העיבוד הקולנועי של סיפורה. “יובל” מתאר סיטואציה המוכרת לרבים מאוד – רווק נצחי המחפש תחת לחץ עצום אחרי האחת בניסיון לצאת מהלחץ והבדידות של חיי היום יום האפורים.

אלי: על מה הסרט?

גליה אבן חן

גליה: יובל (בגילומו של א.ב. דן), כבר בן 32 ועדיין חי בעולם של פנטזיות וניתוק מהמציאות. הוא מפנטז להיות ממציא פטנטים, הוא מפנטז על נשים כבנות זוג. הפנטזיות על הנשים שלו מתמקדות בצופית גרנט המפורסמת (דרך הופעותיה בטלוויזיה) ובמרצה במכללה  לפולקלור (בגילומה של רקפת ידידיה). שתיהן מבוגרות ממנו ובלתי מושגות. יובל הוא סטודנט נצחי החי על חשבון אביו בצמצום ומרגיש שאף אחד לא מאמין בו ובמיוחד לא בפטנטים שלו. מוחו של יובל הסופר יצירתי  קודח פטנטים. הוא עושה כל מאמץ לממש את רעיונותיו ולמצוא את “האחת” בהתאם לדרישת אביו. את הרעיונות לפטנטים שלו יובל ממציא מצרכיו במציאות. לדוגמה: סנסור שיזהה עבור הולכי רגל את הקקי על המדרכה מראש. ומעיל המופעל על בטריות המתאים גם לחורף וגם לקיץ – הפועל כתנור חימום לקור, וכמזגן לחום. הדרך למצוא את  “האחת” מסובכת עבורו יותר.

אביו שמודאג ממצבו, מציב לו אולטימאטום למצוא בת זוג תוך חודש. אם לא, יובל יאבד את הכסף המובטח לו ואת תמיכת אביו בו.

אין פטנט לאהבה – זה מה שיובל מגלה על עצמו במסע שהוא עובר. יובל מאוהב ומקיים מערכת יחסים (בראשו) עם צופית גרנט אושיית טלוויזיה, ולאחרונה החל גם לפנטז על המרצה שלו לפולקלור. בניסיונותיו במציאות למצוא את “האחת” הוא נוחל כישלונות בגלל הנאיביות וחוסר ההבנה שלו את החיים. עד שימצא בסוף את ה”אחת” שתצליח לאהוב אותו כמו שהוא.

אלי: איך נוצר הסיפור “יובל”? מה התמה המרכזית שלו בעינייך?

גליה: את הסיפור “יובל” התחלתי לכתוב עוד בתקופת הרווקות מתוך חיפוש וציפייה לאחד. הגיבורה שלו הייתה בכלל בחורה והוא נכתב בדראפטים הראשונים כמחזה. מאז הוא עבר גלגולים רבים,  ואת דמות הגיבור יובל, שהוא בעצם אני, מייצג א.ב. דן שהוא גבר. הסיפור יובל מתאר חיפוש. חיפוש אחר אהבה וחיפוש אחר מימוש של רעיון. בתהליך החיפוש יש סבל גדול בצד הנאה רבה.

אלי: כתבת כמה וכמה סיפורים, אבל רק את “יובל” הפכת לסרט מבין כל סיפורייך. מדוע דווקא אותו?

גליה: דווקא לא. לא רק את הסיפור “יובל” הפכתי לסרט. הסרט הקודם שלי, “למשתמט”סרטון של 11 דקות , הוא לפי הסיפור בשם זה  “למשתמט”.

Related imageImage result for ‫רואים לו לכדור הארץ‬‎

לאחרונה יצא לאור ספר דק שכתבתי בשם “רואים לו לכדור הארץ” (ארבעה סיפורים ונובלה). הספר יצא במהדורה המודפסת בהוצאת “ספרא” ובמהדורה האלקטרונית בהוצאת “בית אוצר” את הספר ערך אמיתי צמרת. (הוא גם זה שהקליד את הכתוביות לסרט).

( ב “למשתמט ” תוכלו לצפות כאן )

בכל שנתיים בערך אני שולפת סיפור מתוך הספר והופכת אותו לסרט. כך לגבי הסיפור הראשון “למשתמט” וכך עכשיו לגבי “יובל” שהפך ל”אין פטנט לאהבה”. בהמשך אני חושבת לתת גם  לנובלה “רואים לו לכדור הארץ” מבע קולנועי.

את הסיפור “אסטרונאוטית כחול לבן” (מדע בדיוני), שגם הוא מתוך הספר ופורסם באתר “יקום תרבות”, לא אהפוך לסרט. וזה לצערי, כי כפי הנראה לא אוכל להשיג את התקציב הדרוש להפקת סרט לפיו ולא את האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים. כך שיישאר כסיפור שנוכל לחוות אותו בדמיון בלבד.

אלי: את סופרת ומשוררת. מה לך ולעשיית סרטים?

גליה: אין סתירה בין השניים, נהפוך הוא. הקולנוע תמיד הקסים אותי. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי אדם כותב. הגעתי אל הקולנוע מתחום הכתיבה. ועדיין כתיבת התסריט והסיפור שלפניו הוא החלק בעבודה שהכי אהוב עליי. התחלתי כמשוררת ושירים שכתבתי מגיל 19 נכנסו לספרי “אישה מטורפת”. לאחר מכן כתבתי את הרומן “עובדות מהדמיון” מאז ומתמיד חלמתי לתת למילה הכתובה מבע ויזואלי. בתקופת ההכרות עם בעלי, כחלק מבניית הקשר הרומנטי הלכנו המון לקולנוע לסינמטק ולבתי קולנוע נוספים. כשנולדה לנו הילדה עברנו לשאול סרטים ב-DVD באוזן השלישית. לראות סרט בבית זה סוג של פשרה מבחינתי. כפי ששרה המוזיקאית שרון ליפשיץ “אני אוהבת בקולנוע”.

למרות הרצון העז שהיה בי לעסוק בקולנוע כבר בשנות ה-20 לחיי הדבר לא התאפשר אז. הסיבה לכך היא שבתקופה זו הייתי אדם סגור מלא בסודות ומופנם. השירה הרבה יותר תאמה את מבנה האישיות שהיה לי אז. קיימים תסריטאים מוכשרים רבים שהדיסק הקשיח שלהם מלא בתסריטים מוצלחים ואפילו מוצלחים מאוד. הבעיה שכדי שיהיה סרט אתה צריך גם לביים ולהפיק. בדרך כלל הבמאי רוצה לצעוק את הצעקה שלו ויש לו גם תסריט משלו כך שהסיכוי שיביים תסריט של תסריטאי אחר נמוך.

רק כיום, בגילי הקשיש, יש בי את היכולת לביים ולהפיק. כלומר לתת הוראות, לתאם חזרות וימי צילום ולנהוג בתבונה בתקציב המצומצם העומד לרשותי.

אלי: האם התסריט שיצרת שונה מהסיפור או שהם למעשה זהים?

גליה: הסרט המוגמר שונה לחלוטין מהסיפור. בסיפור יש המון מעולמו הפנימי של יובל ומחשבותיו, בסרט עולמו הפנימי מוצג באמצעות תמונות ופעולות. הסוף של הסיפור פתוח וחידתי ואילו הסוף של הסרט הרבה יותר חד משמעי אם כי גם כאן יש מקום למחשבה מצד הצופה.

דמותו של יובל מהסיפור קיבלה השראה ממני בתקופת הרווקות ומדמותו של הסופר אבנר הנמן (חבר משותף שלי ושל א.ב. דן). גם אני וגם לאבנר הנמן היו בעברנו קשיים ביצירת קשר עם המין השני. במילים אחרות “לא הלך לנו…” כיום אני נשואה ואם ואותו אבנר הנמן מצא את אהבת חייו ויש לו זוגיות מעולה עם בחורה באר-שבעית.

אלי:  איך בחרת את השחקן והזמר א.ב. דן?

גליה: השחקן הראשי א.ב. דן הוא חבר טוב שלי. הכרתי אותו דרך הסופר אבנר הנמן שקישר בינינו מתוך מטרה שא.ב. דן בכובעו כמוזיקאי ילחין משירי והוא אכן הלחין והשתתף בערב משירי המולחנים שהיה בגבעתיים, לאחר מכן הוא הנחה את ההשקות לרומן שכתבתי “עובדות מהדמיון” והיו שיתופי פעולה נוספים.

אלי: האם א.ב. דן דומה במציאות לדמות שאותה הוא מגלם בסרט?

גליה: נראה לי שלא… השחקן א.ב. דן שונה מאיתנו באופיו. הוא פלרטטן לא קטן. הוא לכאורה לפחות יודע לדבר עם בני המין השני. לאחר שהוא קרא את התסריט הוא שאל אותי האם הייתי רוצה שישנה את שפת הגוף לצורכי הסרט ועניתי לו “לא! תהיה אתה”, מה שלקח את הסרט לכיוון אחר…

דמותה של המרצה לפולקלור שעליה מפנטז יובל, אותה מגלמת רקפת א. ידידיה לפי הסיפור, מגניבה במובנים מסוים, אבל רקפת בחרה לקחת את הדמות דווקא לכיוון הקריר, המתנשא המקצועי והמקצועני,  לפחות לכאורה.

רקפת ידידיה בסרט “אין פטנט לאהבה” כמרצה קשוחה לפולקלור

אלי: האם הסכמת לפרשנות הזאת של רקפת ידידיה לדמות שיצרת בדמיונך?

גליה: האמת היא שלא. בהתחלה זה עצבן אותי כבמאית וחשבתי שהיא לא מצליחה להיכנס לדמות. חשבתי שרקפת מסרבת לקבל את הדמות שניסחתי לה ולא מבינה שהיא אמורה להוות פנטזיה של מישהו אחר ולצאת מעצמה אליו. בדיעבד אני חושבת שטוב עשתה רקפת שלקחה את התפקיד לכיוונה ובכך נתנה לדמות גם יותר ריאליזם, כי בחלק מהמקרים עובדי ההוראה למיניהם ה”מדליקים” את התלמידים והמתחנפים אליהם עושים זאת מסיבות לא כשרות… ולא תמיד מרצה מגניב הוא המרצה הנערץ באמת.

אלי: ספרי לי על המוזיקה המלווה את הסרט

גליה: כשחשבתי על המוזיקה לסרט הנוכחי “אין פטנט לאהבה” חשבתי דווקא על שניים משיריה של המוזיקאית דניה לנדסברג שהם לגמרי רק שלה: לחן, מילים ושירה. יצא לי להיות נוכחת בכמה הופעות שלה, ושני השירים הללו לא עזבו לי את הראש והתנגנו לי כל הזמן כחלק בלתי נפרד מהסרט.

בשיר הראשון “שיר אהבה” דניה מתנצלת בתחילתו על כך שהיא הולכת לשיר שיר קיטש, אבל מסבירה שפשוט בא לה לשיר על אהבה. כך גם אני מתנצלת בפני הקהל כבמאית בתחילת הסרט שאני מתכוונת להראות לכם סרט סכריני, או אם תרצו ניתן לקרוא לכך “סרט בורקס מודרני”, אבל ככה מתחשק לי, כך אני רוצה להראות סרט המדבר על רומנטיקה, על רגשות, יחסים ואהבה.

בשיר השני שבחרתי, “טיפש”, המוזיקאית דניה לנדסברג מדברת על בחור שהיא שונאת והמשפט החוזר כפזמון הוא “אני שונאת אותך…” כך גם הדמויות הנשיות בסרט שונאות בשלב זה או אחר את יובל בשל הציניות, ההרס העצמי והבררנות הגורמים לקשר אחר קשר להיפרם.

גם את דניה לנדסברג אני מכירה בעקבות השיר “בסדנה לכתיבה יוצרת” שהלחינה למילים שלי, אבל לא השיר הזה נבחר להיות חלק מפס הקול של הסרט.

אלי: אז מה למדת בסופו של דבר מעשיית הסרט הזה?

גליה: שלא תמיד צריך לרצות שהסרט יראה בדיוק כמו שתיכננו בראש. ושבהחלט יכול להיות שדמות תקבל חיים משלה ותהיה שונה ואף מנוגדת מכפי שדמיינתי אותה, כמו שהיה במקרה של רקפת ידידיה, שנתנה פרשנות משלה לדמות. ולפעמים זה בהחלט יכול להואיל לסרט.

רקפת ידידיה וא.ב. דן ביחד.

צפו גם :

גליה אבן חן בויקיפדיה

גליה אבן חן בלקסיקון הסופרים

המחליפים של גליה אבן חן

צפו בקטע מהסרט כאן

קראו את הסיפור  “יובל” ב”יקום תרבות”

תגובה אחת

  1. הקרנת הסרט: “אין פטנט לאהבה” שכתבה וביימה גליה אבן -חן בכיכובו של א.ב. דן.
    ב 15/4 יום ראשון ב 20:00 בגלריה בן דוסא 21 יפו.
    ב 4/6 יום שני ב 19:30 בספרייה המרכזית בגורדון 26 גבעתיים.
    – כניסה חופשית –

    על מה הסרט? בחור שמחפש אהבה בתנאי לחץ ורוצה לממש את אחד הפטנטים שלו.
    בהשתתפות: רפי יחזקאל, תמי דותן, רקפת א. ידידיה, ורד דניאל אמיר, שי לילך אמיר, שאשא דותן, דוריאן אסוויד, מארק טולסקי, אמיתי צמרת, שרה גרייס, צחי מלמד, נועה לחיי, הילה רוז’נסקי, גיורא דין, אלה ששו, עדי פזי, עידית יולזרי, דורית רשף ושי בלקינד. שחקניות אורחות: צופית גרנט, רינה פדווה.
    צילום: עופרה בכור, ארנה גל וישי זנדברג. מוסיקה: דניה לנדסברג.
    כתוביות: אמיתי צמרת ערך: דוד נסטל כתיבה ובימוי: גליה אבן-חן.
    המשורר עמית מאוטנר ביפו והסופרת והמשוררת איריס אליה כהן בגבעתיים ידברו על הספר “רואים לו לכדור-הארץ” שבו הופיע הסיפור המשמש כבסיס לסרט.
    תחבורה: אוטובוסים:
    ישירות עד הגלריה ביפו: 18, 10, 25, 125, 1, 40, 42, 142, 240, 83.
    ישירות עד הספריה בגבעתיים: מת”א: 55, 60, 160, 161 , 63 , 268, 45, 58, 54, 16. מר”ג: 160 , 61, 57, 45. מקרית אונו: 55 , 268.
    מגבעת שמואל: 70, 68, 45. מבני ברק: 60, 160, 161. מפתח תקווה: 70, 68. מגני תקווה: 55
    מרעננה, כפר סבא, רמת השרון, הוד השרון: 567, 921 . מהרצליה: 525
    חניה: בתשלום.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש − 3 =