שבת המכשפות

ביום האחרון בחודש אפריל הזדמנתי לעיירה הקטנה ווימרבי בחבל סמולנד שבדיה בו נמצא ביתה וקברה של הסופרת אסטריד לינדגרן ("בילבי" ).

בערב הוזמנתי על ידי מארחי לצאת לשדה סמוך לעיירה, להבעיר אש במדורה, וליהנות מכיבוד לכבוד חג האביב. חגיגות אביב באירופה התקיימו מקדמת דנא, ונחגגות מדי שנה.

הלילה שבין אפריל למאי אינו רק חגיגת האביב, היום האחרון של חודש אפריל. סופו של החורף אומץ, כנראה החל מהמאה השמינית, כחגה של וולפורגיס הקדושה. ליל  וַלְפּוּרְגָה, ליל שעל פי הפולקלור הפגאני בארצות צפון היבשת מתחלף בו החורף באביב, ודרומה משם, בגרמניה, הוא גם הליל בו המכשפות מתכנסות להילולה על הר ברוקן, התכנסות שהתגבשה בדמיון ובתודעה העממית לכדי אגדה רווחת.

במקביל החלה הדמוניזציה של נשים באירופה הנוצרית, סימון נשים שעוסקות במגיה, בכישוף השחור, נשים שנלכדו בידי השטן כביכול.

הוויה בה מתקיימים קסם, כישוף, אלכימיה, רקיחת תרופות, הענקת קמעות, היתה נפוצה בחיי היום יום של אירופה.

לעומת זאת, התפיסה שנשים הן מכשפות, בנות השטן, התפתחה רק לאחר התפשטות הנצרות ביבשת הישנה.

נשים, בעלות אוב, המתכנסות בקבוצות ומקיימות ריטואלים עממיים קדומים, סומנו בעיני הכנסייה כחברות בכת השטן. הצורך לטהר את מרחב החיים הנוצרי מכל סטייה כלל גם את העוסקות בכישוף, תוך מאבקה של הכנסייה ב"כופרים" – בוולדניסטים, בקתארים, ובבוגומילים. 

האגדות והסיפורים בדבר כינוסי המכשפות הזינו את מציאות הימים ההם, בהם הטיפו כמרים חשוכי השכלה בקהילות כפריות על הסכנה בשטן המדיח, והמכשפות שהינן צבאו, עושות דברו.

אלו הציתו את המצוד המיזוגיני הגדול ורדיפת הנשים באירופה, ציד המכשפות הידוע, שנמשך שנים רבות וגבה מחיר חיי אלפים.

כינוס המכשפות מתקיים כביכול בהר ברוקן, הפסגה הגבוהה של הרי ההרץ בגרמניה.

נסענו לשם, לתור את ארץ המכשפות, את העיירות הקטנות הימי-בינימיות.

חודש פברואר הקר והמקפיא מונע מהמטייל להגיע אל פסגת הר ברוקן המושלג. גם הרכבת המצועצעת, המפלסת דרך אליו בימים כתיקונם, מושבתת בחורף.

יוהאן וולפגנג פון גתה, המשורר הגרמני, טיפס לשם, התפעם מקדרות ההר, והותיר תיאור עז של הילולת המכשפות בליל וולפורגיס ביצירתו החשובה פאוסט.

ביצירה האפית "פאוסט" משמשת המילה שבת במובן כינוס של המכשפות:

"Es drängt und stößt, es ruscht und klappert! Es zischt und quirlt, es zieht und plappert! Es leuchtet, sprüht und stinkt und brennt! Ein wahres Sabbat-Element!".

כיצד התגלגלה השבת היהודית לתיאור כינוסי המכשפות הנקראים "שבת המכשפות"? כיצד אימצה החברה הנוצרית את המונח שבת, יום התפילה הקדוש ליהודי, והתיקה אותו לטקסי השטן?

פולחן מכשפות שהתקיים בעיר בנוונטו באיטליה, דרומית לרומא, מתאר ריקוד מכשפות סביב עץ אגוז, וגם בו מופיעה המילה שבת לתיאור ההתגודדות המכשפות. גירסה מוקדמת למקור ה"שבת" היא שהכוונה לנהר Sabato, שזורם בקירבה למקום בו גדל עץ האגוז סביבו נערכו פולחני המכשפות.

ציור של ג'יוזפה פייטרו משנת 1816 משך את עיני ביופיו ודיוקו, ציור שנראה כמחזה סוריאליסטי של נחיתת חללית מעל עץ אגוז בימים קדומים.

 כמו הפולקלור סביב הר ברוקן, כך אופפת את העיר העתיקה בנוונטו ‏אגדה מימי הביניים, המתארת את העיר כמקום מפגש מכשפות, וקיום פולחן סביב עץ אלון עתיק. פולקלור שיש בו יותר דמיון מאשר מציאות, ונקרא שבת המכשפות.

מקור כינוס המכשפות המשוער בעיר בנוונטו סביב עץ אגוז מיוחס לפולחן אלת הירח, איזיס המצרייה. בעיני הבישוף המחמיר, היה צורך להכחידו. על פי האגדה נכרת עץ האגוז הקדוש למכשפות, ועל שורשיו הוקמה כנסייה.

‏

אך תשובה אחרת למקור הביטוי היא כמעט מתבקשת מאליה בחברה נוצרית, בה יש הרואים את סדר הפסח כפולחן בו דם ילדים נוצריים משמש לאפיית מצות, שבה הושאל  שמו של אחשוורוש ממגילת אסתר לסנדלר היהודי מהוויה דולורוזה, לאחשוור הנודד, ליהודי הנצחי המקולל – בחברה זו הפכה השבת הקדושה לפולחן השטן.

הפרופסור משה אידל, בספר חדש על הקשר המאגי בין הכוכב שבתאי לשבת, מסביר כי השבת נתפסה כזמן כישוף בהשפעת הכוכב שבתאי. ומשם לא רחוקה האמונה בחוגים מסוימים בחברה הנוצרית לראות בהתכנסות ליל השבת, ביהודים עטויי מעילים שחורים ומגבעות, שרים וקוראים בשפה קדמונית לאל, ביטוי לעבודת השטן.

הוא מצביע על כתבים נוצריים, החל מהמאה הארבע-עשרה, בהם תפילת השבת נתפסת כטקס שטני. פרופ' אידל, בעקבות ההיסטוריון האיטלקי קרלו גינצבורג, סבור שהתכנסויות מכשפות כלשהן התקיימו. אך במידה שהתקיימו טקסים או פולחני מכשפות שורשיהם כנראה במסורות מסתורין שהגיעו מאסיה, ללא כל קשר ליהדות.  

לדמות השטן אחיזה גם במסורות של המיסטיקה היהודית, קיומו של הסיטרא-אחרא, סמאל ובת זוגתו לילית, והצורך להילחם בהם, בטקסי גירוש וטיהור, בקמעות ובלחשים.

בכתב היד הקבלי "מעשה נורא שאירע את ר' יוסף דילה ריינה" יוצא המקובל הצפתי, דמות דון קישוטית, למגר את השטן ולילית מעל פני הארץ, שאיפה פרומתאית לסילוק הרוע מהעולם, אך בעצמו נופל ברשתם.  

מארק טוויין כתב ב-1909 את "מכתבי השטן" בספר "מכתבים מכדור הארץ". ישו, כך הוא כותב, הוא שאחראי יותר מכול להמצאת הגיהינום, ישו הגואל המאיים על החוטאים בייסורי הגיהינום בעולם הבא, הגיהינום הנוצרי ולא היווני המיתולוגי (בעברית בהוצאת נהר בתרגום אביבה גר).

שבת המכשפות, מצאה ביטוי גם ביצירות אומנות במוזיקה וציור.

בקובץ הבלדות (1828) של ויקטור הוגו Odes et Ballades מופיעה הבלדה "ריקוד השבת של המכשפות" La ronde du Sabbath.

זו בלדה בסגנון גותי קודר, המתאר מכשפות המתכנסות לעת ליל בין כתלי מנזר נטוש.

תיאור התכנסות מכשפות המכונה בכותרת Sabbath, מונח שדבק בהתכנסות כזו, נטמע לחלוטין, והקורא הצרפתי בן המאה התשע-עשרה הכיר אותו. חלק מהתיאור הארוך בבלדה של הכינוס השטני תרגמתי לעברית:

"בואו ללא חרטה,
גמדים שטלפי עז  להם  
שדים , ששפתיהם
מעולם לא נגמלו
מרוות את דם המתים השחור!
נשים בנות תופת,
הזדרזו אויבים,
האיצו, ברחו, הדהירו את הסוסים  
בדורבנות ללא רחם.

הנה הבית הראשון לבלדה של ויקטור הוגו:

La ronde du sabbat Odes et Ballades (1828)

Voyez devant les murs de ce noir monastère
La lune se voiler, comme pour un mystère !
L’esprit de minuit passe, et, répandant l’effroi,
Douze fois se balance au battant du beffroi.
Le bruit ébranle l’air, roule, et longtemps encore
Gronde, comme enfermé sous la cloche sonore.
Le silence retombe avec l’ombre… Écoutez !
Qui pousse ces clameurs ? qui jette ces clartés ?
Dieu ! les voûtes, les tours, les portes découpées,
D’un long réseau de feu semblent enveloppées.
Et l’on entend l’eau sainte, où trempe un buis bénit,
Bouillonner à grands flots dans l’urne de granit !
À nos patrons du ciel recommandons nos âmes !

.