שיעור / מוטי (מרדכי) מושקט
אֲנִי אוֹמֵר:
'אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכּוֹאֵב לְךָ'.
–
הָאִישׁ מֵטִיחַ בִּי:
'יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁכּוֹאֵב לָהֶם
לִי לֹא כּוֹאֵב הַגַּב כְּמוֹ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר
תָּשִׂים לֵב לְמָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר'.
–
לְּרֶגַע קָצָר
בַּבֹּקֶר הָאָפֹר הַזֶּה
כָּאן בַּמַּחְלָקָה
מִתְגַּלֶּה:
–
אֲנִי – אַתָּה
מסתבר שמשרד ראש הממשלה הגה יוזמה להסיר את המילה "טבח" מהצעת החוק להנצחת אירועי השבעה באוקטובר 2023, ומסתבר גם שמיקי זוהר, שר התרבות והספורט, תומך ביוזמה הזו: "אנחנו חד משמעית יכולים להיות פגיעים אבל אנחנו לא נטבחים… אני פחות בעניין של התקרבּנוּת. אנחנו מדינה חזקה". כך אמר בראיון לרדיו ברשת ב' (12.2). היוזמה ודברי השר עוררו סערה בקרב נפגעי הטבח, ורבים אחרים, והם הגיבו בזעם וגם נפגעו מהזלזול בתחושותיהם.
השיר "שיעור" מאת המשורר מוטי (מרדכי) מושקט (יליד 1966, רחובות, מתגורר עם משפחתו בירושלים), המופיע בספר ביכוריו, "שימור חוֹם" (2025, הוצאת משיב הרוח, סדרת חוט הכסף, עורך הספר והסדרה אליעז כהן, עמ' 26), יכול לשמש כמשל להתרחשות האקטואלית שתיארתי למעלה. המשורר מושקט (גילוי נאות, הוא אחיו של חברי הטוב, עו"ד קובי מושקט), כמצוין בגב הספר, הוא "רופא ומנהל המחלקה הפנימית בהדסה הר-הצופים. פרופסור לרפואה. עומד בראש תכנית ביואתיקה באוניברסיטה העברית". עוד מצוין שם, אגב, שהוא זכה על ספרו זה בפרס שר התרבות לספר ביכורים לשנת 2024.
רבים משירי ספרו של פרופ' מושקט נכתבו באמת מנקודת מבט של רופא, ובהם גם השירים מכמירי הלב אל אביו חולה הפרקינסון ערב מותו ב-2023. יש בספר גם לא מעט שירים המתארים את מערכת היחסים שבין הרופא למטופליו, ובין אנשי הצוות הרפואי בכלל לבין החולים ובני משפחותיהם, לצד שירי אהבה ושירי משפחה אחרים.
נקודת המבט הרפואית היא ייחודית בשירה הישראלית העכשווית, ומעניין לקרוא אותה גם דרך השיר יוצא-הדופן, "שיעור", שבו הרופא-המשורר עוצר לרגע את הרוטינה הטיפולית כדי לנסות ולהרגיש את מה שהמטופל שלו מרגיש, ולגלות כלפיו את האמפתיה הנדרשת. סיום השיר מהדהד כאן את חיבורו הפילוסופי הידוע של מרטין בובר, "אני ואתה" מ-1923 (בגרמנית Ich und du), העוסק ביחסים הדיאלוגיים בין בני אדם, המושתתים על יחסי זיקה כנים וישירים.
המטופל בשיר מבקש מהרופא שישים לב למה שהוא אומר לו, הוא ספציפית ולא החולים כולם, שכואב להם. כשהרופא אומר לו "אני יודע שכואב לך", זה לא מספיק לו. הוא רוצה שהרופא ירגיש את הכאב שלו עד כמה שהדבר ניתן ושישים לב אליו ולכאבו.
זה בדיוק מה שמבקשים נפגעי הטבח מהממשלה אבל נדמה כי הממשלה רק מוסיפה להיות אטומה לכאבם.
מרדכי מושקט.לקסיקון הסופרים
