לו יכולתי לדבר, הייתי / נתנאל לוריא
07/07/2021
לו יכולתי לדבר, הייתי
מברך את כל היופי בעולם.
לו יכולתי, הייתי מקדש
את הלילה ואת כוכביו,
את יפי ברק הלבנה,
הייתי מהלל את יְרוק הדשא,
ואת ניצניו באביב נוגה. לו היה בי מן הדיבור,
הייתי שולח אמירות שלום לכל
בני האדם, מבקש אהבוני
גם [אם] כשלו מילותיי, מוזר אני.
לו יכולתי לדבר, אך איני יכול,
נע על עקביי בצליל מחול רגליי נעות,
רועדות קלות, חופשיות מכלא הגוף.
לו יכולתי לדבר, הייתי מבקש שפה,
להיות ניצן פורח באור השמש,
להיות מהותי כסף סופה.
ושוב מגיע לו סוף שבוע ועמו המתיחוּת הקבועה של השבועות האחרונים – האם תפרוץ מלחמה נוספת בין ארה"ב לאיראן בהשתתפות ישראל. טראמפ קובע אולטימטום במועצת השלום שהוא יזם – בעשרת הימים הקרובים תדעו מה יקרה, ואחר כך מרחיב אותו ל-15 ימים, והתקשורת הישראלית מברברת את עצמה לדעת בסיכויים לפרוץ המלחמה ובמוכנות הצבא והעורף הישראלי לכך.
מישהי שביתה נהרס בחולון כתוצאה מפגיעת טיל איראני, מתראיינת אצל רוני קובן ועמרי אסנהיים ברשת בי"ת, ואומרת: "אם נופל עליך טיל, אתה נשאר לבד, לממשלה אפילו לא מגיע ציון ממני". והשניים המומים, כאילו היא גילתה להם את אמריקה, אבל ככה זה כשהתקשורת מתמכרת לאנשי הצבא ושוכחת את חיי האזרחים הלא-מוגנים.
השיר שלפנינו, "לו יכולתי לדבר, הייתי", לקוח מתוך ספר השירים "שירת יום הדין" מאת המשורר נתנאל לוריא (יליד 1993, גדל בבת ים), שאמנם ראה אור ב-2024 בהוצאת ספרי ניב, אבל רק לאחרונה הגיע אלי וכמוהו כפלא בעיני. האם אנחנו לפני יום הדין בהקשר שציינתי למעלה? אני מקווה שלא, ומקווה שמלחמה לא תפרוץ כלל, ושהסכם ייחתם, ושהשלום ישכון, או כלשון המשורר בשירו היפה והמרגש "שנוכל לשלוח אמירות שלום לכל בני האדם".
במקום קריאה פרשנית בשיר – וכאן גם המקום לציין שהספר כולו מחזיק 374 עמודים, וששיריו לא מנוקדים למעט במקומות מוקשים, אם כי כאן בשיר הזה יש כמה מקומות כאלה שניקוד היה עוזר להבינם אולי טוב יותר כמו למשל, בטור החותם – אצטט כאן מדברי המשורר הצעיר לוריא בהקדמה לספרו המרשים:
"הגעתו לדפוס של הספר הזה היא בגדר נס. אני משורר שחי על הרצף האוטיסטי ונכון להיום מתגורר בהוסטל. אני מתמודד נפש גם עם אילמות סלקטיבית, כלומר איני מסוגל לשוחח עם כל אחד ואחת ובדרך כלל מתבטא בהקלדה. עצם התקשורת, גם אם בצורה שונה, אם כי לא פחות טובה מדיבור, ממלאת אותי אושר. במשך עשור, אני כותב שירים, מחבר אגדות ופואמות, ומשתף את היום-יום שלי בדף הפייסבוק האישי. בספר זה אנסה להציג את הצד הפואטי שבי, שהושפע ממורים נפלאים כמו ויליאם בלייק ולוטרמון. לפני הכל, אני אדם יוצר. אני כותב לא מעט על אוטיזם, כי זה מי שאני. … בעיקר אני רוצה לתת הצצה לעצמי, לנשמתי, למי זה נתנאל לוריא" (עמ' 5).
עד כאן נתנאל לוריא, ומכאן אני: חפשו את ספרו וקראו אותו, זה כדאי ומרגש וירחיב את הדעת ומנעד הרגשות שלכם/ן.
מבקש להודות ליעל בירנבאום, שדאגה לכך שעותק מהספר הזה יגיע גם אלי.
קיראו גם
"קין" יצירה נוספת מאת נתנאל לוריא ב"יקום תרבות "
