השיר השבועי עם אילן ברקוביץ' -"קונה תאורת חירום" מאת ענת חן

קונה תאורת חירום / ענת חן

הַמּוֹכֵר בַּחֲנוּת חָמְרֵי הַבִּנְיָן מוֹרִיד מֵהַמַּדָּף קֻפְסַת קַרְטוֹן

וּמַגִּישׁ לִי. אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אִם זֶה יַסְפִּיק,

הוּא מֵרִים מַבָּט וְאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁאֵלָה הִיא

כַּמָּה זְמַן נִצְטָרֵך כֻּלָּנוּ לְהִשָּאֵר בַּמָּמָ"ד,

לְעַצְמוֹ הִשִּׂיג גֶּנֶרָטוֹר עֲנָק. אֲנִי מְסֻדָּר, הוּא אוֹמֵר.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֵיפֹה הוּא גָּר? אוּלַי נָבוֹא אֵלָיו?

מִתְבַּיֶּשֶׁת בַּקִּנְאָה שֶׁלִּי. בְּשׁוּם מָקוֹם

כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג גֶּנֶרָטוֹרִים.

הוּא אוֹמֵר לִי לֹא לִדְאֹג, אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר גַּם בָּאוֹטוֹ,

מִסְתַּבֵּר שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ חַשְׁמַל, רַק שֶׁאֶדְאַג לְדֶלֶק.

בְּתַחֲנַת הַדֶּלֶק הַתּוֹר מִשְׂתָרֵךְ וְלֹא נִגְמָר.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי,

דְּפִיקוֹת מִתְגַּבְּרוֹת כְּמוֹ שָׁעוֹן מְמַהֵר.

הַזְּמַן אוֹזֵל.

בזמן שאני מכין את הטור הזה, החלו שיחות הגרעין או המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן בסולטנות עומאן, ובה בעת נושאת המטוסים "לינקולן" מתקרבת עוד יותר לעבר הרפובליקה האיראנית האיסלאמית, עד כדי טווח מאיים.

"דריכות שיא", מלוות הכותרות באתרי החדשות הישראליים את השיחות הללו. האם הציבור הישראלי דרוך לעומתן כשם שהיה לפני מלחמת 12 הימים, או מבצע "עם כלביא", בחודש יוני 2025? האם התקשורת הישראלית מלבה את דריכותו בכוונת מכוון?

השיר "קונה תאורת חירום" לקוח מתוך ספר השירים הראשון של המשוררת וקלינאית התקשורת ענת חן (ילידת 1969, זכרון יעקב), "לאהבה היו תכניות אחרות" (2025, הוצאת לוקוס, אדרה, עורכת הספר מיה טבת דיין, עמ' 71). הוא פותח את השער השישי והאחרון של הספר, "כאילו אנחנו לא מפחדות", ששיריו נסובים על מאורעות מלחמת חרבות ברזל, וכנראה גם על המלחמה עם איראן, שנהגה בתוכם. שיר קודם של ענת חן, שפרסמתי במסגרת מדורי כאן, נקרא "גברים מגיבים אליי כשאני נפרדת מהם" (עמ' 34), ויכול להיות שניתן לכלול גם את המוכר בחנות מהשיר שלפנינו במסגרת אותם הגברים, אם כי כאן היחסים שונים ומתבססים על מסחר.

יחד עם זאת העניין כאן הוא אחר. הדוברת בשיר בעצם מתעדת אוכלוסייה אזרחית ערב מלחמה (ירי הטילים מופיע בשיר הבא בספר, "כלי טיס בלתי מאוישים", עמ' 72).

בשיר יש מילים וצירופי מילים המתאימים לשעת חירום: תאורת חירום; ממ"ד; גנרטור; דלק. כדאי לשים לב לכך שהיא מציגה את הדברים מנקודת מבטה ושומעת את הלב שלה ודפיקותיו המתגברות, בעוד שהמוכר בחנות מדבר על "השאלה היא כמה זמן נצטרך כולנו להישאר בממ"ד", למרות שכלל לא בטוח שיש כאן כולנו, בהקשר הזה.

ה"נבוא אליו" מצדה של הדוברת בשיר מתייחס לבתה, המופיעה בשירים הבאים של השער הנ"ל. ואולי בעצם זו הנקודה המשמעותית שהשיר נושא עמו: תחושת האין-אונים של האדם היחיד וקרוביו אל מול פני הסכנה.

קראו גם

השיר השבועי עם אילן ברקוביץ' – "גברים מגיבים אלי כשאני נפרדת מהם" של ענת חן