"אחרי הניצחון" מאקס דארק – תרגום אילנה גורודיסקי

לפניכם סיפור מאת "מאקס דארק", באנגלית Max Dark, ובמקור הרוסי Макс Дарк.

הקדמת המתרגמת

סוגת הפנטזיה בספרות מעולם לא הייתה אהובה עליי במיוחד, עד שהגיע לידיי הסיפור הקצר הזה בפייסבוק מאת מחבר ששמו הספרותי הוא מאקס דארק. במילים מדויקות ובשימוש מדהים בטכניקת ההזרה מתאר בו המחבר את טבעו של כל שלטון באשר הוא, וגם את תמימותם של רודפי הצדק הבלתי מעורבים בקבלת החלטות מדיניות גורליות. מה קורה עמם כשהם נדרשים לקבל את ההחלטות בעצמם ולשאת באחריות?

הסיפור הנו אקטואלי לכל התקופות, אך במיוחד לתקופה העכשווית, שבה כל אחד ואחת בישראל רואים את עצמם כנלחמים בחושך. הודות לקלילותו ולאלמנטים האגדיים והאלגוריים שבו הוא ירתק קוראים מכל הגילאים.     

"אחרי הניצחון" / מאקס דארק

מרוסית: אילנה גורודיסקי

שליט החושך נאבק בחירוף נפש. גם חרבו הייתה לא מהפשוטים. אך גרועה יותר מזו של אביר האור.

"איזה מזל שהקוסם הטוב בָּאמְבְּרוּס נתן לי לפני המסע את החרב הזאת", חשב סֶר אַרְצִ'יבַּלְד, בעודו מאיץ את קצב המהלומות, "שליט החושך נלחם בצורה מדהימה. יתכן שעם נשק זהה לשלו יכולתי גם להפסיד לו בתחרות… אך למזלי יש לי חרב מכושפת, ותיכף ייגמר הכל…".

החרב הנוצצת עשתה לבדה איזו תחבולה ערמומית, הדיפה את חרבו של יריבו הצידה, וסר ארצ'יבלד ערף במכה חדה את ראשו של שליט החושך יחד עם הקסדה.

בנשימות כבדות סר ארצ'יבלד ניגב את החרב וסוף סוף התבונן סביבו. אולם הכס של שליט החושך הרהיב בקדרותו והדרו. הקירות המרוצפים בשיש שחור, כס הברזל העצום, שנדפה ממנו צינה… אמנם כל זה לא השרה עתה פחד. גופתו של שליט החושך הייתה מוטלת לרגליו של אביר האור.

"הרוע הוכרע!", הכריז סר ארצ'יבלד בקול מאושר, "לעולמים!!!".

לאחר המילים האלה הדלתות נפערו ואל תוך האולם זחלו על בירכיהן מפלצות. תוצרות הדמיון השטני של אמנים שרחרחו יותר מדי אבק ירקרק. לאחד נישא ראש שור על כתפיים רחבות מדי, האחר חרק בניבים בצורת חרבות-סייף, השלישי גרר אחריו כנפיים עשויים מעורות. מנהיגם של המפלצות נראה בפלג גופו העליון כגבר אציל אפור שיער בחליפה שחורה, ובתחתון… הוא זחל על זנב נחשי ענק ועבה.

"נָאגים", נזכר סר ארצ'יבלד בסיווג המפלצות ותפס שוב את חרבו הנוצצת, "החצאי-נחשים האלה נקראים נאגים".

המפלצות המשיכו לזחול אל האביר על בירכיהן. הנָאג הסב הרים את ראשו הערוף של שליט החושך, ניער מעליו את הקסדה והסיר מראשו את הכתר השחור הדק המעוטר באבני אודם.  

"לוחם אציל הנפש… סלח לי, לחרפתי אינני יודע את שמך…"

"סר ארצ'יבלד המואר. הנני אביר נודד".

"נהדר. סר ארצ'יבלד, אנו, השותפים והחסידים של שליט החושך מתחננים בפניך לקבל את הכתר הזה ואת המנהיגות על אימפריית החושך."

"מההההההה????"

"לחזור על הדברים?"

האביר כמעט נחנק מרוב הזעם.

"אתם… מציעים לי… לעבור לצד החושך? בשום פנים ואופן לא!!!!"

"כלומר, אינך רוצה להפוך לשליט החושך?"

"לא!!!!"

"אז מדוע הרגת את הקודם?"

"הרוע חייב להיות מוכרע!", הכריז סר ארצ'יבלד בחגיגיות.

הנאג הסב הרכין את ראשו ונאנח.

"אני מרגיש ששיחתנו תהיה ארוכה. הרשה לי להציג את עצמי. אני לורד צפע, ראש מועצת הביטחון של אימפריית החושך. תן לי לשאול אותך, סר ארצ'יבלד, מה התכוונת לעשות בהמשך?"

האביר הרים את גבותיו בתדהמה.

"באיזה מובן?"

"הנה, הרגת את שליט החושך. מהן פעולותיך המדויקות הבאות?"

"אסע הביתה, כמובן".

"אהה. תודיע לכולם ששליט החושך מוכרע, ותזכה בתהילת גיבור גדול, בכבוד ובהערצה, הלא כן?"

"באופן כללי, אכן כן…"

"סר ארצ'יבלד, אספר לך מה יקרה לאחר מכן. ברגע שתעלם מאחורי הדלתות האלה, אנו, השותפים והחסידים של שליט החושך נתחיל מיד להתקוטט ולריב ביננו בצורה מכוערת על הבעלות על הכתר. האם זה נכון, רבותיי?"

המפלצות הנהנו בהסכמה. לורד צפע המשיך.

"מי שינצח הוא, כמובן, לורד בריון".

כולם, כולל סר ארצ'יבלד, הסתכלו על מינוטאורוס עצום הממדים. שריונו בעל חודים כמעט שנסדק מבפנים מלחץ השרירים המפלצתיים.

"כבר ביום למחרת לורד חולדאי ירעיל אותו".

הלורד המוזכר לעיל מתח על פרצופו העכברושי חיוך מתוק כל כך, שנהיה ברור לגמרי שיעשה זאת ללא היסוס.

"אז אני איאלץ להיכנס לעניינים. לורד חולדאי ייעלם בנסיבות לא ידועות, ואני אשתלט על הכתר. כמובן שבעוד זמן מסוים יהרגו גם אותי, אך זה כבר לא משנה. האם הבנת את העקרון, סר ארצ'יבלד? הכתר בשום פנים ואופן לא יישאר ללא בעלים. עוד לא תספיק לצאת מגבולות עיר הבירה, ושליט החושך החדש כבר יתיישב על הכס. ואילו אתה מתכוון לספר בממלכת האור שהשמדת אותו?"

אביר האור אחז בחזקה בידית החרב והזעיף מבט.

"אני אהרוג את כולכם!"

"ללא כל ספק. אפילו ברגע זה. ומה אחר כך? לכל אחד מאיתנו יש סגנים, סגני סגנים וכולי וכן הלאה. בסופו של דבר, כל קצין צבאי, כל מפקד של משמר עירוני לא יסרב למדוד את הכתר. אז מה תעשה? האם תלון ותחייה פה, באולם הכס, עם חרבך בידיים, בניסיון לא להרשות להכתיר את השליט הבא?"

"אם אצטרך, אז כן!!!"

לורד צפע התבונן סביבו, הרים את הכס ההפוך, העמיד אותו ליד האביר והציע לו לשבת בתנועה זהירה.

"ובכן, סר ארצ'יבלד, אני ממשיך. אז אין במדינה שליט חדש. אף אחד אינו מציית לאף אחד, מבנה המינהל הממלכתי הרוס, מערכות התחבורה והתקשורת לא מתפקדות. רשויות החוק חובקות ידיים. המסחר מתקפל, האספקה לפריפריות מופסקת. עד עכשיו הכל נכון?"

"נכון".

"בערים מתחיל רעב. האסירים בורחים מבתי כלא. החיילים עוזבים את הבסיסים והולכים לחפש מזון. חבורות השודדים והפורצים שנוצרו בספונטניות משוטטות עם אותה המטרה. הכאוס הכללי משתולל, ואיתו הטבח, האונס, השריפות, המגפות. החקלאות מגיעה לשפל. כתוצאה מכך – הרוב המוחלט של האוכלוסייה מת ואימפריית החושך חדלה מלהתקיים. נכון?".

האביר קפץ על רגליו בסערה.

"הרי זה נפלא! אני אשמיד את אימפריית החושך כולה! זה אפילו יותר ממה שיכולתי לקוות!".

"הממ… סר אביר האור, על מה אתה שונא אותנו?".

"אין מקום על פני האדמות לממלכת הרוע!".

"סר ארצ'יבלד, תסלח לי, אבל מי, לדעתך, מאכלס את אימפריית החושך?".

"אההה…. מפלצות למיניהן, אוֹרְקִים*, טְרוֹלִים**…".

הנאג הסב נאנח.

"בנוגע למפלצות. למעשה, את כולן אתה רואה מולך ברגע זה. אנו התוצאות המוצלחות המעטות של ניסויים כישופיים. כן, יש לנו כל מיני כישורים, שהודות להם חדרנו לחוגו הקרוב של השליט, אך בכל הקשור למספרינו… כמה עשרות של מפלצות לעומת מרבית אוכלוסיית האימפריה – זו ממש טיפה בים. זה לא רציני. אפשר לא להחשיב אותנו כלל".   

"ומה לגבי טרולים ואורקים?"

"ובכן, הטרולים. תן לי להתחיל מרחוק. סר ארצ'יבלד, מה אתה חושב, מה אנחנו אוכלים? אנסח את זה אחרת – ממה אנחנו חיים בכלל?".

האביר נחר בבוז.

"ממלחמות, מביזה, מפשיטות, כמובן".

"כן? תזכיר לי בבקשה, מתי ממלכת האור נלחמה בפעם האחרונה באימפריית החושך?".

"לפני כמאה שנים, להערכתי".

"ליתר דיוק, לפני מאה עשרים ושבע שנים. כמות האוכלוסייה של אימפריית החושך – קרוב לעשרה מיליון. אתה מניח ברצינות, שאנו שדדנו מכם אז שימורים והיינו ניזונים מהם במשך כל מאה השנים האחרונות?".

"אההההה…"

"סר ארצ'יבלד, יש לנו חקלאות רגילה לגמרי, הנך מבין? חיטה, שערה, ירקות, בקר, עופות… מי מגדל את כל אלה? הטרולים?".

"אהההההה…."

"ביתר פירוט. יש לנו את הטרולים ואת האורקים, כמובן. אך תראה… הם נלחמים לא רע בכלל, לכן הצבא מורכב מהם. אך אין מהם כל תועלת במשק. תנסה לדמיין לך אורק שחורש אדמה, או טרול שתופר מעילים, למשל".

האביר ניסה ביושר לדמיין לעצמו את התמונה ולא צלח. לורד צפע הרכין את ראשו בהסכמה, בעודו קורא את מחשבותיו של סר ארצ'יבלד לפי פניו הכנות.

"זאת הנקודה. לכן, אני חוזר, האורקים והטרולים משרתים בצבא. ומכיוון שכרגע אין מלחמה, אז איך הם משרתים? הם יושבים בבסיסים, מתאמנים לפעמים, אוכלים שלוש פעמים ביום באופן סדיר. ומי מאכיל אותם?".

"הממממ…."

"האיכרים, סר ארצ'יבלד. האנשים הרגילים לגמרי. הם מהווים כתשעים אחוזים מאוכלוסיית אימפריית החושך. אהה, אני רואה. תסלח לי, סר ארצ'יבלד. תשעים אחוזים – זה אומר תשע עשיריות. עוד יותר פשוט – על כל טרול יש תשעה בני אדם. האם להראות לך את מפקד האוכלוסין אשתקד?".

"לא צריך".

"אני חוזר לתמונת ההרס, הפשיעה, והטבח שתיארתי. כתוצאה מזה אלה שימותו ראשונים יהיו דווקא האיכרים. פשוטי העם הטובים. יחד עם נשותיהם העדינות וילדיהם החמודים. אותם האנשים התמימים שעל שלומם וביטחונם התחייבת להגן. הם ימותו בכמויות של מאות אלפים ואפילו מיליונים. באשמתך. האם תיקח על עצמך אחריות על כמות אדירה כזאת של מקרי מוות, אביר האור?".

סר ארצ'יבלד חשב. חריקות מוחו נשמעו בכל אולם הכס.

"יוצא שזה בלתי אפשרי ללא השליט?", שאל הוא בנימה מעוררת רחמים.

"אם הנך רוצה לשמור על שלום וצמיחה במדינה – אז לא".

"אבל איני רוצה להיות שליט החושך!".

"אז תצא לדרכך. שליט החושך ייווצר מעצמו, בלעדיך. הדבר היחידי שאזכיר לך – למה היה צריך להרוג את הקודם?".

סר ארצ'יבלד חשב עוד.

"אבל הרי זה לא נחוץ להיקרא שליט החושך?".

"כמובן שלא. לפקודתך. תוציא פקודה – ואנו נקרא לך העריץ הצחור, או איך שתרצה".

סר ארצ'יבלד נטל את הכתר בידיו.

"אתה יודע", אמר, "אני אשנה את הכל לטובה".   

"כפקודתך".

"באימפריה שלי אף אחד לא יגווע ברעב".

"כפקודתך. אצלינו באמת לא גוועים ברעב ממילא".

"ושום פשיטות!".

"כפקודתך".

"ושום הוצאות להורג ועינויים!".

"כפקודתך, השליט המיועד".

אביר האור נשף והניח את הכתר השחור על ראשו.

"יחי השליט!", נהמו במקהלה השותפים והחסידים.

סר ארצ'יבלד הקשיב לעצמו בהיסוס. לא, הכתר לא שינה אותו. אביר האור לא הרגיש כל משיכה לחושך ולכל הרוע האפשרי.

"אני מאושר לעמוד לשירותך, השליט!", נשם לורד צפע עם הקלה, "כבר מחר נארגן טקס הכתרה חגיגי, אל דאגה. וכרגע אני מתחנן בפניך להעניק מעט מזמנך לענייני הממלכה. דברים שגרתיים, לא משהו מיוחד".

"טוב, תביא את מה שיש לכם", הנהן סר ארצ'יבלד.

הנאג הסב הוציא מכיסו מגילה.

"צריך את חתימתך, השליט. אישור ההוצאה להורג".

סר ארצ'יבלד פער את עיניו לרווחה, אך מיד עצם אותן.

"לא ולא", אמר הוא בנוקשות, "אמרתי שלא יהיו כאן שום הוצאות להורג!".

ראש מועצת הביטחון משך מהאוויר תיקייה משרדית דקיקה.

"גִירְגְ וְאָאז, אורק. שירת במשמר העירוני, טוראי. בסוף המשמרת הלך עם עמיתו לבית מרזח. במהלך השתייה התפתח ביניהם ריב. גירג תפס בסכין מהשולחן והרג את חברו. כשהבין מה קרה, ניסה להימלט. נעצר בכניסה על ידי צוות השיטור שהגיע במהירות. במהלך המעצר חטף את חרבו של השומר התורן, נאבק בחירוף נפש בניסיון לפרוץ אל החלונות. התוצאה – שני שומרים וחמישה לקוחות של בית המרזח נהרגו. אצל כולם נשארו אלמנות וילדים, בסך הכל עשרים ותשעה בני אדם".

לורד צפע השתתק.

"אז שיידון למאסר עולם בכלא", סיכם סר ארצ'יבלד.

לורד צפע משך מהאוויר תיקייה שנייה.

"סַמְגִּיָּאס קְרוֹגֵן, בן אנוש. אובחן על ידי רופאים במהלך החקירה והוגדר כמעורער בנפשו. התגנב בלילה לביתו של צורף תכשיטים במטרה לבצע שוד. הרג בגרזן את בעל הבית שהתעורר מהרעש, לאחר מכן עבר בכל הבית ושחט את כל המשפחה שמנתה שמונה נפשות, כולל שתי משרתות. לאחר מכן לקח כמה מטבעות כסף משידת המיטה ונמלט מזירת הפשע. בערב למחרת נעצר והובא לכלא. גם אותו נדון למאסר עולם?".

"ואם זה לא הוא שרצח?".

"בצירוף מקרים בלתי ייאמן לבעל הבית היה כדור מכושף שהיה דלוק. כל מה שהתרחש הוקלט. אל תתלבט, השליט, הרוצח הינו אמיתי".

"ולמה אינך חותם על כל האישורים האלה בעצמך?".

"כפקודתך. רק אל נא תתפלא כשתגלה בדיעבד שאני מענה את אויביי האישיים לצורך בידור ושולח לגרדום את הסוחרים העשירים במטרה לנכס את הונם. אגב, אני יכול, לא יהיו עם זה שום בעיות מוסריות ואתיות. אז במיוחד בשביל שדברים כאלה לא יקרו, הזכות לאשר את ההוצאות להורג נתונה בידי השליט בלבד".

"ואולי בכל זאת מאסר עולם?".

"השליט, בעיר הבירה מתרחשים מקרי רצח מדי יום ביומו. בכל רחבי האימפריה הרבה יותר, בהתאם. האם נבנה כל שנה בית כלא חדש? על חשבון משלמי המיסים, כלומר, על חשבון האלמנות שנשארו ללא בעליהן, ושיאלצו עתה לעבוד בפרך לא רק בשביל לפרנס את ילדיהן, אלא גם בכדי עד סוף ימיהן לתחזק רוצחים?".

מצחו של סר ארצ'יבלד התכסה בעגלי זיעה. בנוסף הופיעו בו קמטים שאינו היה רגיל אליהם.

"עם כל הכבוד, השליט, הרי אתה לוחם, וראית מוות לא פעם אחת", סייע לו הנאג הסב.  

סר ארצ'יבלד נטל את המגילה באיטיות וחתם.

"זה הכל, אני מקווה?", מלמל הוא.

"עם ההוצאות להורג כן, זהו, השליט. הנה, אעז להציג בפניך לחתימתך את האישור לעינויים".

"אל נא תספר לי על הנחיצות הממלכתית בעינויים!!!", התפרץ סר ארצ'יבלד.

"סעיף 'העלאה באוב', השליט", אמר לורד צפע בשקט.

"ומה? אני מאמין שאצלכם… אצלנו באימפריית החושך כמות המעלים באוב היא כמו כמות הפשפשים על פרוותו של כלב!".

"העלאה באוב אסורה בכל רחבי אימפריית החושך ביראת מוות. אתה מתאר לעצמך למה זה מוביל, השליט? אני רואה. תיכף אסביר".

האביר התיישב בכס ביתר נוחות והתבונן בנאג הרציני.

"בבקשה, תספר".

"במה עוסק המעלה באוב, השליט? הוא מעיר את המתים. מצד אחד, זה יכול להיות לא רע בכלל. אפשר לצוות על המת לעבוד. לחרוש שדה, למשל. אך הבעיה היא, שהמעלה באוב חייב לפקח על המת המוער. והמעלה באוב הוא בסך הכל בן אדם, והוא ירדם במוקדם או במאוחר ולא יוכל לפקח על המת המוער. ואז אצל ההוא יכנסו לפעולה האינסטינקטים. ואילו אינסטינקטים יש לפגר? לתחזק את חייו המדומים. לשם כך הוא זקוק לאנרגיה הקיומית… אני רואה, השליט, תסלח לי, לאנרגיית החיים של ייצור חי. ואז הוא ילך וינשוך את הייצור החי הקרוב ביותר. בן אדם, פרה, חתול, לא משנה. והננשך מיד יהפוך בעצמו לפגר מדומה, שזקוק למה? לאנרגיית החיים. והמגפה הזאת תתפשט בהרף עין. הכפר הקרוב יהפוך לאספסוף של פגרים מהלכים תוך שעות בודדות. ואז הם ילכו הלאה לכפר הבא… האם שמעת על המושג 'אפוקליפסת זומבים'?".

הבעת פניו הקודרת של אביר האור אישרה, שהוא מכיר את המושג.

"זה אומר, שכל מעלה באוב מהווה סכנה ישירה לאימפריה".

"להוציאו להורג!".

"בוודאי, השליט. אך תחילה נצטרך לענות אותו".

"בשביל מה?".

"לא ידוע אם היו לו תלמידים. אולי הוא מסר למישהו רשומות איך בדיוק יש לערוך את הטקס. וגם את הטקס עצמו חייבים לדעת בכל פרטיו".

"בשביל מה?".

"לכל מעשה כישוף ישנו… איך להגיד את זה… את הרטט הייחודי שלו, שניתן להרגיש בשידור החי של הכישוף. למעשה, רובם המכריע של מכשפים במחלקתי עוסקים בדבר זה בעצמו – הם מאזינים לשידורי הכישוף על מנת לאתר את הטקסים האסורים. ברגע שמגלים איפה בדיוק מתרחש טקס העלאה באוב – נשלחים לשם גדודי צבא שמכתרים את כל האזור. בכך תלויים עשרות ומאות חיים. הכל רציני מאוד, השליט".

"והוא עצמו מסרב לדבר?".

"כמעט כל המעלים באוב משוגעים קצת. החשוד שלנו יושב עכשיו בגאווה בתא מעצר, נשבע שכולנו עוד נצטער על כך שהעזנו לאסור אותו, ומנסה למצוא לפחות עכבר מת אחד בשביל להתחיל את המגפה… לקוח קשה, בקיצור. אך אל נא דאגה, התליינים שלנו יגרמו לו לדבר. האם תחתום על האישור?".

סר ארצ'יבלד שירבט סלסול על המגילה בהחלטיות.

"מודה לך, השליט".

"זה כל, אני מקווה?".

לורד צפע הכניס את המגילה בזהירות לכיס המקטורן.

"עם כל הדברים הקטנים והבלתי נחשבים סיימנו, השליט. אך הסוגייה הבאה, שעליה ברצוני לדון איתך, רצינית הרבה יותר. האם חלית פעם בצפצפת?".

אביר האור נחר.

"ברור. תראו לי בן אדם שלא חלה בה. אחד כזה אפשר להציג במוזיאון. ומה הבעיות? היא מטופלת בטבלייה אחת של וִיטָאדוֹן. יש מלא בכל בית מרקחת".

"ואם לא לרפא אותה בזמן? האם אתה יודע איך התהליך מתפתח? אינך יודע, כי תמיד טופלת בזמן. אמרת בעצמך – יש מלא בכל בית מרקחת. אך ישנם מקרים, שאין את התרופה. לא תמיד, כמובן, אך במרבית המקרים בן אדם החולה בצפצפת יותר משבוע מתעוור. והמחלה הזאת, אתה יודע, הינה תקופתית ומאוד מדבקת, כך שהסיכוי למגיפה כללית…".

"מה, חסר לנו ויטאדון?".

"זאת הנקודה, השליט. המלאים שלנו מתרוקנים. אלו הם אותם המלאים ששדדנו במלחמה הקודמת".

"אז אני מצווה עליכם להכין את התרופה!".

"המרכיב העיקרי של ויטאדון, השליט, הינו נוצותיו של עוף החול".

"ומה?".

"אין לנו עופות חול, השליט! אינן מקוננות אצלינו, ובכלל אינן שורדות כאן! כך פקד האב-החורג-הטבע. הם מעדיפים את אדמות האור. אפשר להגיד שלממלכת האור יש מונופול על הויטאדון".

"אז צריך לייבא!".

"היינו מייבאים, השליט… זהב יש לנו בשפע. לא רוצים תמורת זהב – יש אבני חן, כל מיני דברים נדירים. היינו מוצאים על מה לשאת ולתת. אבל מי ימכור לנו?".

אה, כן, נכון", נהם סר ארצ'יבלד, "אין לנהל עסקים עם יצורים אפלים, ואין לשוחח איתם…".

"בדיוק. את המרכיב הנחוץ לתרופה בני האור לא ימכרו לנו. אנשי ההברחות מביאים לנו מעט, כמובן, אך זה לא פתרון. חייבים משלוח גדול. שיספיק לנו לעשר שנים לפחות. אחרת, הנך מבין, האנשים יתחילו לחלות…".

סר ארצ'יבלד שקע בהרהורים.

"אני יכול לרמוז, השליט", אמר הנאג הסב בשקט, "אחת החוות של עופות החול נמצאת לא הרחק מכאן, באזור הדרומי של אדמות האור. עם לשלוח לשם גדוד בליווי משמר עם שיירה…".

"כלומר, אתה מציע לבצע פשיטת שוד, לורד?".

"האמת היא שכן, השליט".

אביר האור השתתק ועצם את עיניו תוך כדי חשיבה. מכוח העבודה שלא היה רגיל אליה טיפת זעה זלגה מרקתו.

"אתה יודע, לורד", אמר הוא בפתאומיות, "אהבתי את הצעתך. פשיטה – זה… מעשה הולם".

עיניו של הנאג הזקן בהקו במבט לח וחשדני.

"השליט…".

"ובכלל, מה בני האור האלה חושבים את עצמם!", צרח סר ארצ'יבלד.

הנאג הסב השתחווה מול האביר בקידה עמוקה וכנה: "כמה אני מאושר שלא טעינו בך, השליט! כולנו נהיה משרתיך המסורים! הו, שמים, איזה שליט החושך נהדר אתה תהיה… הבנתי, השליט, צחור, צחור משלג, כמובן…".

פירושים

* אוֹרְק – יצור בדיוני רשע, המופיע בספרי פנטזיה ובמשחקי תפקידים.

** טְרוֹל – מפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות וסקנדינביות.