בניגוד לשמועות ולפרשנויות, שמות של מערכות, מלחמות, או מבצעים צבאיים (בשלל סדרי גודל ומהות) אינם נוצרים על ידי הגרלות מתוך מאגרים קיימים, או תוכנות מחשב, או בינה מלאכותית, או קוראות בקפה, או שליחי האל, רחמנא ליצלן – אלא על ידי אנשים בשר ודם: קציני הצבא (ברוב המקרים הם שנותנים את השם הראשוני והמיידי שיכול להיות זמני עד ש- או להתקבע בצורתו הזו); ההנהגה הנבחרת (ממשלה…); העם, דעת הציבור, או רוח התקופה.
לשם סופי של מלחמה יש משמעויות מרחיקות לכת מבחינה היסטורית, פוליטית, נרטיבית, של זיכרון והנצחה. השם הזה נחרט על מצבות, אנדרטאות, מדליות, ומופיע בספרות ושירה ובמה לא…. פולמוס על שם של מערכה מבטא בדרך כלל פילוג ופיצול בעם, אי-הסכמה, ריב, שסע, קרע, ושבר, ויכול להוביל להתלקחות של 'קטטות' ועד מלחמת אחים-אזרחים.
אחרי הפוגרום-טבח ביישובי עוטף עזה ב-7.10.2023 ביום חג שמחת תורה, יצאה מדינת ישראל למלחמה רב-זירתית שנמשכה כשנתיים, ועדיין לא הסתיימה אך נמצאת בהפוגה מזה כחודשיים. אגף המבצעים של צה"ל העניק למלחמה בראשיתה את השם "חרבות ברזל". לא מן הנמנע שפרסום גילויין של ארבע חרבות ברזל מתקופת מרד בר כוכבא במדבר יהודה על ידי מינהל העתיקות, חודש לפני המלחמה, שימש השראה לבחירה זו, אולם כל ספקולציה אחרת באה בחשבון באותה המידה.
במשך כשנתיים השם "חרבות ברזל" התקבע בפי כל למרות שהיה זמני בלבד. באותה תקופה ניתנו שמות שונים נוספים למבצעי-משנה בזירות השונות, חוץ מהמלחמה ברצועת עזה גופה – בגזרת הצפון מול חיזבאללה בלבנון; מול המשטר הסורי הישן והחדש; באיו"ש; בזירה התימנית-חות'ית; ומול איראן מבצע "עם כלביא". עקב השבר בחברה הישראלית, שהחל הרבה לפני המלחמה והתעצם בעקבותיה, התפתחה מחלוקת ציבורית מחרידה ונוקבת לנוכח רצון הממשלה לקבוע שם סופי שונה, "מלחמת התקומה". מתנגדי הממשלה טענו כי זהו חלק ממהלך כולל להסיר את האחריות מהדרג המדיני וליצור נרטיב שמטיל את הכתם כולו על הדרג הצבאי-ביטחוני. ככלל התנהלות נבחרי הציבור מהקואליציה נתפסת כניתוק בינם לבין לפחות מחצית העם. עד כה הכישלונות וההישגים הצבאיים לא תורגמו להצלחות מדיניות, ומביאים רבים, אם לא רוב משמעותי, בציבור, לידי תיסכול מדכדך.
רק ב-19.10.2025 הוכרזה החלטה מס' 3405 של ממשלת ישראל ה-37, שנכנסה לתוקף באותו היום על פי הרשומות במזכירות הממשלה, כדלקמן: "נושא ההחלטה, קריאת שם רשמי למלחמת 'חרבות ברזל'. מחליטים: המלחמה שנפתחה בשבעה באוקטובר 2023, כ"ב בתשרי התשפ"ד, שהחלה במתקפה רצחנית מרצועת עזה והתפתחה למלחמה בשבע חזיתות וששמה הזמני היה 'חרבות ברזל', תקרא מעתה 'מלחמת התקומה'". הנוסח המחייב של החלטות הממשלה הינו הנוסח השמור במזכירות הממשלה. באותו מעמד הכריז רוה"מ ב.נ.:
"קמנו בתנופה על רגלינו והשבנו מלחמה שערה לאויבינו. הסרנו מעלינו את האיום הקיומי של הציר האיראני. ביססנו את מפעל התקומה הלאומי בארץ ישראל, במדינתנו החזקה והפורחת. בימי מבצע 'עם כלביא' נגד איראן הדגשתי את הייעוד הנשגב שנטוע במורשתנו: 'עם כלביא יקום'. כך באשר למערכה כולה: זוהי מלחמת התקומה של עמנו, כהמשך ישיר למלחמת העצמאות. אנו גם עומדים לפני חלוקת עיטורי גבורה וצל"שים לחיילינו ומפקדינו הגיבורים. כפי שהיה במערכות צבאיות קודמות, עיטורי המערכה הנוכחית יישאו את השם הרשמי של מלחמת התקומה".
להלן גירסה מדומיינת של אותם דברים מפרספקטיבה אחרת, לשיפוטו של הקורא:
"אחרי החורבן הנורא של הטבח בחג שמחת תורה… כוחות הביטחון קמו בתנופה על רגליהם והשיבו מלחמה שערה לאויבים. הם פגעו במידה רבה באיום הקיומי של הציר האיראני… וזאת, אחרי שהממשלה כמעט וחירבה את מפעל התקומה הלאומי בארץ ישראל והחלישה עד כלות את המדינה שהייתה פורחת וחזקה במידה כזו או אחרת. בימי מבצע 'עם כלביא' נגד איראן, שבוצע רובו ככולו על ידי חיל האוויר שלנו עם עזרה מסיבית של הממשל האמריקאי, הוכח שאזרחי ישראל וכוחות הביטחון הם אכן אריות. כך באשר למערכה כולה, מלחמת 'חרבות ברזל': זוהי מלחמת האין-ברירה שלנו בתקווה שנצליח בהמשך לשקם ולקומם את אשר הושג כאן מאז מלחמת הקוממיות של תש"ח ועד ה-7.10.25 וההתנהלות המבישה של הממשלה בזמנים שלפני כן…".
מהו התוקף של החלטות ממשלה? המקור לתוקף החלטות ממשלה הוא "תקנון עבודת הממשלה". כל החלטת ממשלה משקפת את המדיניות שלה במובן המעשי והניהולי – הקצאת משאבים, הוראות ביצוע לפקידות המקצועית, וכמובן ווידוא של הביצוע בלוחות זמנים שנקבעו. במילים אחרות, החלטות ממשלה, וכן החלטות של ועדות שרים כמו ועדת שרים לחקיקה, מכוונות אל ומחייבות את השר ואנשי משרדו – למעשה, החלטת ממשלה היא הבטחה שלה לאזרחים.
להחלטת ממשלה אין תוקף סטטוטורי. היא איננה חוק! היא הנחיה למערכת של מוציאים לפועל. משרדי הממשלה מחויבים לפעול על פי ההחלטות, המתורגמות לתוכניות עבודה בטווחי זמן מוגדרים (הקמת תשתיות, הגשת סיוע לאזרחים, תקצוב של פרויקטים ועוד). לכן, החלטת ממשלה מחייבת את השרים, אך לא את האזרחים, וזאת בניגוד לחוק שהתקבל בכנסת ומחייב את כולם – את האזרחים, את הממשלה, ואת הכנסת. את החוק רק הרשות השופטת זכאית, וחייבת, לפרש, ולהורות נוהג על פיו לממשלה ולאזרחים.
החלטות הממשלה נרשמות בפרוטוקול הממשלה (הקרוי גם פרטיכל הממשלה), שהוא שקוף וניתן לעקוב אחריו ולוודא ביצוע, וזה התפקיד העיקרי של הכנסת ובעיקר הוועדות שלה, אבל גם של האזרחים בכלל האמצעים העומדים לרשותם.
עד כאן העובדות היבשות, המובנות מאליהן. ומכאן למציאות.
באיזו מידה מיושמות החלטות ממשלה, ובמילים אחרות, מהו האחוז של אותן החלטות שאכן מיושמות במציאות? וכשהן כבר מיושמות בסופו של דבר, כמה מהן בלוח הזמנים שנקבע?
ובכן, על פי "רוח הזמן, דעת הקהל, ודוחות התקשורת", לפחות מחצית אם לא שלושה רבעים של האזרחים חשים ויודעים כי חלק ניכר מהחלטות הממשלה כלל אינן מיושמות במציאות, ומיעוט קטן מאלה שיושמו עמדו בלוח זמנים סביר. זה כבר משהו שהאזרחים מורגלים בו. כדי לאמת את התחושה הזאת חייב להתבצע מחקר רטרוספקטיבי יסודי על ידי גופים כמו האקדמיה, או עמותות ומכונים המיועדים לכך.
מזה כמה עשורים רואים האזרחים בבהירות שהכנסת איבדה את היכולת לבקר ולפקח באמת ובתמים, עקב היחלשותה לאור שיטת הבחירות ושיטת הממשל הנהוגה, שבה הקואליציה שולטת בכנסת ומסרסת אותה. יש כמובן הבדלים כמותיים ואיכותיים בין סוגים שונים של החלטות ממשלה. הרי אין דין שינוי שם מלחמה, כדין העברת מיליארדים לשיקום חורבן, או להבדיל לשם תחזוקת משתמטים ושלטון…והמבין יבין.
וכעת, לעניין ההתנהלות מול שינוי שם המלחמה: לאור ההסברים דלעיל על המעמד והתוקף של החלטות ממשלה, יש להניח שגופי השלטון הנוכחי יצטרכו לציית להחלטה הזאת, והכוונה לשרים, לחברי הכנסת מהקואליציה, לפקידות במשרדים, לכוחות הביטחון, ודומים להם. כל התבטאות שלהם, בכתב ובע"פ, תהיה בהתאם.
ברם-אולם מה לגבי היתר? להלן מבחר מייצג של קושיות רטוריות לשיפוטו של הקורא: מה לגבי חברי הרשות השופטת; מה לגבי הסופר, המשורר, השחקן, הצייר, הספורטאי; מה לגבי מורים ומנהלים בבתי הספר; והישיבות למיניהן, כמו החרדיות; מה לגבי העיתונאים והכתבים בתקשורת לסוגיה; מה לגבי משפחות שכולות ביחס למצבות (ואנדרטאות) על קברות הבנים?; ועוד כהנה וכהנה… האם אפשר יהיה לחייב בכוח? להעמיד לדין ולהכניס לבית סוהר? להחרים, לנדות ולבזות?
ואידך זיל וגמור…
