שיחה על הספר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" מאת ד"ר סוס, הוצאת כתר, איורים ד"ר סוס, תרגמה לאה נאור, 1992.
אילנית: ראשית עלינו להסביר מי היה ד"ר סוס.
יואב: ד"ר סוס הוא שם העט של תיאודור סוס גייזל (1991 – 1904), סופר ומאייר אמריקאי שנחשב לאחד מיוצרי ספרות הילדים החשובים במאה ה-20. הוא התפרסם בזכות ספרים מחורזים, מלאי דמיון והומור, עם איורים צבעוניים ודמויות משונות.
מעבר לרוח שטות ולמשחק, הספרים שלו עסקו בנושאים רציניים: קבלת השונה; אחריות חברתית; מוסר; כוחו של היחיד מול המערכת; ואפילו ביקורת פוליטית.
ייחודו ביכולת ללמד ילדים לקרוא דרך קצב, חריזה, והנאה, בלי הטפה כבדה. לא במקרה ספריו נמכרים בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות.
אילנית: אם כן, בספרים של דוקטור סוס, או זוס (מוצא השם הוא גרמני), יש תועפות של דמיון, מתיקות, תעוזה, ואולי אפילו לא מעט פריצת גבולות וביזאריות. זה מתבטא בהרבה ספרים שלו ששבו את לב הילדים וההורים. הספר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" הוא בעיני אחד הטובים והמוצלחים ביותר. הספר מדבר בזכות הניסיון, ואני קוראת לו גם ניו אייג'י משום שהוא קורא לא לפחד, לזמן אלינו מציאות חדשה, להיות אמיצים דיינו, ומלמד כמה חשוב לעשות את הצעד הראשון בדרך.
התמודדות עם מושג הכישלון הוא במרכזו. ציטוט:
"מצטער לספר,
האמת היא פשוטה,
נתקלים,
נכשלים,
לפעמים גם אתה."
יואב: בספר מדובר על כישלון, לא פעם ולא פעמיים.
אילנית: מהו כישלון? אולי הכישלון הוא בעצם רק סממן מהקוסמוס או מדרך החיים שמדובר במצב לא נכון ויש לתקן אותו, אבל אם לא נצא, אז גם לא נדע לאן עלינו ללכת, ולכן אין לנו סיכוי מלכתחילה להגיע למקום נפלא.
יואב: אני רואה את זה כבר בפתיחה, שבה נאמר: "אם בכלל לא תמצא / אף רחוב שתאהב – / תעזוב את העיר / ותצא למרחב".
אילנית: התעוזה היא בעצם העשייה והפעולה על המציאות. אכן "אם יוצאים למקומות נפלאים!" הפך ספר מתנה חוצה גילאים. ספר מקסים שמדגים את היכולות המילוליות של דוקטור סוס, שהן גם פורצות חושים, זאת אומרת, מעבר לפן המילולי, גם ויזואליות.
הוא היה צייר ומאייר מוכשר שהקדיש את כל כולו לאמנות הזאת, והיכולת שלו לפעול על כל החושים, זאת אומרת, גם על המוזיקליות וגם על השמיעה, הצליל, הריח, הצבע, הכל- הכל עובד ביחד.
יואב: בהקשר לזה התלוננה המתרגמת המובהקת שלו, לאה נאור, שמאוד קשה לתרגם אותו. "ההומור שלו מוזיקלי. קשה להעביר את הקצב שלו לעברית. את הציורים הפרועים שלו הוא מצייר לפי המילים המתחרזות באנגלית. למשל, בספר המפורסם שלו "חתול תעלול", הוא המציא את הכובע רק מפני שבאנגלית המלים "חתול" cat ו"כובע" hat מתחרזות. איך אפשר לתרגם את זה לעברית?".
אילנית: אפשר להבין אותה…(: והיא כמובן גם נוגעת באתגר הכללי של מלאכת התרגום. אצלו ספציפית ישנה תחושה שעולם הטבע, עולם החי, הכל, הוא חלק ממקשה אחת כלומר, בניית עולם מילולי אחד שהאדם בו הוא עוד פריט ביקום. נניח עוד בעל חיים, או שהוא עוד צבע, או אלמנט נוסף בתוך יקום הרבה יותר גדול שדוקטור סוס יצר.
גם בעבודות אחרות, כמו "אדון בו עושה מו", שבו הוא מזמין את הילדים ואת ההורים להתנסות במגוון קולות. חלקם קולות קיימים – כולם מכירים קו-קו-ריקו, קו-קו-ריקו, והפעוטות יכולים ללמוד ולסווג לחיה הנכונה. אבל חלקם בדויים לחלוטין. ומי שלוקח את זה צעד אחד קדימה יכול לנסות את זה בעצמו.
אני חושבת שהיכולת הזאת הפכה את היצירה שלו לאוניברסלית כל כך, ועובדה שיש לו את המגע שלו. זאת אומרת, קשה מאוד לראות ספר או לקרוא ספר של דוקטור סוס מבלי להבין שזה דוקטור סוס, גם אם לא הכרנו אותו קודם.
יואב: עם זה אני בהחלט מסכים.
אילנית: אז זו גם הזמנה נפלאה לחוות מחדש את עולם החושים. ואני חושבת שבמובן הזה הספרות שלו, שהפכה לקלאסית, כל הזמן מזמינה לחזור אליה, כי עולם החושים הבסיסי של האדם נשאר אותו עולם חושי. זה לא משנה עד כמה הטכנולוגיה לוקחת אותנו קדימה, אנחנו תמיד נזדקק לחושים שלנו, כמו הראייה, וליכולת הזאת להשאיר את המקום של הדמיון פתוח – יכולת שלרוב ילדים מתעלים בה על פני מבוגרים. זאת אומרת שילדים יכולים להתחבר לספר, וההורה כאן יכול לשמש לא רק כמקריא, אלא כמי שבעצמו חווה הזדמנות לחזור לילדותו, חווה הזדמנות לחזור לטעום מהראשוניות של החושים של עצמו, ואולי אפילו להמציא אותם מחדש.
יואב: אני רוצה להדגיש משהו שונה בספר "אם יוצאים", את העובדה שהוא פועל לפי החוקים האריסטוטליים של סיבוך, שיא, והתרה, אפילו שזה ספר ילדים. באופן נדיר חלק הארי מן הספר כתוב בגוף שני. לא ראשון או שלישי שיכולים היו להיות יותר צפויים, אלא בלשון "אתה", ומכיל סיבוכים בעלילה, והשיא של התסבוכת הוא כשהגיבור מגיע ל"מקום לחכות", שבו בניגוד לתנועה של הגיבור יש איזושהי פזילה לעולם המבוגרים.
אילנית: כן, הבחירה הזו ברמה הלשונית באמת מאפשרת את הפנייה לשני הקהלים, לשני רבדים גם יחד. זה קיים בספרי ילדים נוספים.
יואב: עוד עניין הוא האופטימיות: "תגיע רחוק, / ותמשיך ותצעד, / עם כל בעיה / תתמודד מיד.//… החיים הם חוכמה של שיווי משקל. / רק תזכור להיות זריז ואמין,/ ואסור שתחליף רגל שמאל בימין// תצליח? נכון?/ תצליח! נכון! / (תשעים ותשעה אחוז ביטחון) / ילד אתה עוד תזיז הרים".
אילנית: אופטימיות נצחית.
יואב: מה דעתך על הלוקליזציה שעשתה המתרגמת לספר? בסוף הספר למשל היא כותבת: "אם שמך פוקסי, בוקסי, הושע, / אחמד, עומר, נטע או לאה..". אין זה מקרה יחיד במקרה של ד"ר סוס, שבו למשל הספר "ביצים ירוקות וקותל חזיר" תורגם ל"לא רעב ולא אוהב". האם בעינייך זה דבר מקובל? האם את היית מסכימה שיעשו לוקאליזציה לספרים שלך?
אילנית: בעיני במקרה הזה זה ממש נצרך. כלומר, בצד שמות בדויים לשלב גם שמות מתוך עולמם הממשי של הילדים הישראליים, למרות שאיני בטוחה כלל וכלל לגבי הבחירה בשם: "הושע."..(:. כנ"ל לגבי קותל חזיר שאינו רלבנטי בדרך כלל לארוחה הישראלית הממוצעת ואף עלול ליצור רתיעה. אפשר לעשות לוקליזציה במידה שהיא משאירה את הסיטואציה בספר זורמת ואותנטית.
יואב: זרמנו לגמרי והגענו לנקודה נפלאה לסיום השיחה.
קישור לסרטון שבו מוקרא הספר באנגלית עם כתוביות בעברית:
