הצוק / עודד גיורי
הִגִּעְתִּי לִשְׂפַת הַיָּם,
יָשַׁבְתִּי עַל הַחוֹף.
מַה טוֹב הָיָה
לָחוּשׁ אֶת הַשַּׁלְוָה.
–
הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי לְאָחוֹר
וְרָאִיתִי אֶת הַצּוּק הַגָּבוֹהַּ.
הֶחְלַטְתִּי לְטַפֵּס עָלָיו
וְלִרְאוֹת אֶת הַנוֹף הַנִּשְׁקָף.
–
עָמַדְתִּי עַל רֹאשׁ הַצּוּק
אֲבָל מַהֵר מְאֹד
הוּא הִתְפּוֹרֵר וְהִתְמוֹטֵט.
נָפַלְתִּי מַטָּה מַטָּה.
–
הִגַּעְתִּי לִשְׂפַת הַיָּם,
יָשַׁבְתִּי עַל הַחוֹף.
מוּטָב הָיָה
לְהַמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת שָׁם.
הפצ"רית הפצ"רית הפצ"רית, לפעמים נדמה לי שאין לממשלה הנוכחית ולחברי הקואליציה שלה עוד דבר אחר לעסוק בו מעבר לפצ"רית והחקירה בעניינה.
היום שבו אבדו עקבותיה בחוף הצוק בהרצליה, ואז היה חשש כבד לחייה, ולאחר מכן נמצאה, היה יום דרמטי למדי גם מבחינה תקשורתית, כאשר המדיות השונות תיארו בשידור חי את החיפושים אחריה.
ספר שיריו החדש, התשיעי, של המשורר עודד גיורי (יליד 1966, תל אביב, רמת גן), שקדמו לו ספרים כגון "בארץ החום" (1987); "שני רגעים בחלום" (1991); "משורר מן היישוב" (2011); ו"מן המקום" (2017), נקרא בפשטות "הַצּוּק". כך גם נקרא שיר הפתיחה של הספר, המופיע כאן (2025, הוצאת ויקרא, עמודים לא ממוספרים).
אני לא יודע אם הוא נכתב אודות חוף הצוק בהרצליה, ולצורך העניין זה גם לא משנה כי עניינו משל כמעט בנוסח המיתוס של סיזיפוס – מה עדיף לו לאדם: לחוש את השלווה כמאמר המשורר בשיר, כלומר לחיות חיים רגועים ושלווים, או לתור אחר הריגושים, הסכנות, ההרפתקאות.
הדובר בשיר מספר לנו בלשון בהירה שהוא בסך הכל מטפס על הצוק הגבוה כדי לראות את הנוף הנשקף, אך אז הצוק מתפורר ומתמוטט והוא נופל למטה. החזרה בסוף הבית השלישי, "נפלתי מטה מטה" כמו מדגישה את הנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
סיום השיר מדלג על מעקשי הנפילה, שמן הסתם היו טראומטיים, ונושא בחובו תובנה: לפעמים עדיף לבחור במה שהחיים מציעים לך – במקרה הזה, שפת ים שלווה על החוף – מאשר להסתכן בהליכה בדרך לא ברורה או בטוחה.
