גזר דין מוות – לא למחבלים, אלא לכלכלה ולביטחון הישראלי

הכישלון האמריקאי שישראל מתעקשת לייבא: ניתוח כלכלי, משפטי וביטחוני

בתוך אחת השנים הסוערות שידעה הפוליטיקה הישראלית, הצעת חוק אחת מצליחה לבלוט מעל כולן: עונש מוות למחבלים [i].

הרטוריקה לוהטת, הכותרות רועמות, וגורמים מפתיעים מברכים על המוגמר [ii]. אך מאחורי ההצהרות הדרמטיות מסתתרת מציאות מורכבת ומסוכנת [iii]. האם מדובר בכלי הרתעה אפקטיבי וצודק, או שמא בצעד שיתברר כבכייה לדורות – כלכלית, משפטית ומוסרית?

אני יודע ששאלת המוסר מעניינת את רוב הקוראים כשלג דאשתקד, והם סבורים שלפלסטינים מגיע כל רע, אז אני אנסה – במאמר זה – לשים את השאלה המוסרית פחות או יותר בצד, ואסביר במונחים אחרים למה לא כדאי להכריז על עונש מוות למחבלים.

המיתוס הגדול: "בישראל זה יהיה מהיר יותר"

מחקר מעמיק של הנתונים, ובעיקר השוואה לניסיון האמריקאי המר, חושפים תמונה שונה לחלוטין מזו המוצגת בדיוני הכנסת.

תומכי החוק טוענים כי היעדרם של מושבעים במשפט הישראלי יהפוך את ההליך למהיר [iv].

אלא שהנתונים ממערכות משפט מקבילות בעולם, ובפרט מהמודל הצבאי האמריקאי, מוכיחים את ההפך: עונש מוות הוא המנגנון המשפטי היקר ביותר הקיים כיום [v].

הסיבה לכך אינה המושבעים, אלא הדרישה לצדק מוחלט. כאשר מדינה מבקשת ליטול חיי אדם, כל סדק בהליך הופך למוקש משפטי. משפטי עונש מוות מחייבים חקירות פורנזיות מורכבות, סוללת מומחים רחבה, צוותי הגנה ותביעה מוגדלים, ואלפי שעות שיפוט המוקדשות לכתיבת פסקי דין מנומקים ולערעורים אינסופיים, המגיעים עד לערכאה הגבוהה ביותר.

העלות אינה נובעת מהבירוקרטיה, אלא מהמחיר של מניעת טעות בלתי הפיכה [vi].

גואנטנמו כראי לעתיד הישראלי

ישראל מבקשת לאמץ מודל של בתי דין צבאיים הדנים בעבירות טרור. המקבילה הקרובה ביותר לכך היא מתקן המעצר במפרץ גואנטנמו, שם ניסתה ארה"ב לייצר מערכת "יעילה ומהירה" לשיפוט מחבלים. התוצאה היא אחד הכישלונות המשפטיים והכלכליים המהדהדים של זמננו.

העלות השנתית של המתקן מוערכת בכ-445 מיליון דולר [vii], ומשפטי ה-11 בספטמבר תקועים מזה שני עשורים בהליכים מקדמיים [viii].

השורה התחתונה ברורה: אין צדק מהיר, יש רק הוצאות עתק. אם ישראל תאמץ מודל דומה, כפי שמציע החוק החדש, אנו צפויים לסירבול משפטי אינסופי ולבור תקציבי, וזאת בשעה שמערכות הבריאות, החינוך, והתחבורה משוועות למשאבים [ix].

יתרה מכך, המחשבה ש"חיסכון" במאסר עולם הוא כלכלי היא שגויה. החזקת נידונים למוות בתנאי בידוד קיצוניים ואבטחה מוגברת יקרה פי כמה מהחזקת אסיר ביטחוני רגיל [x].

"הורייזן אירופה": המכה הכלכלית השקטה

הנזק הכלכלי הישיר הוא רק קצה הקרחון. האיום האסטרטגי המשמעותי מגיע מכיוון האיחוד האירופי. הודעת הנציבות האירופית בקיץ האחרון (2025) על בחינת השעיית ישראל מתוכנית המחקר היוקרתית "Horizon Europe" אינה איום סרק [xi].

תוכנית זו, שתקציבה עומד על כ-95 מיליארד אירו, היא עורק חיים למדע ולטכנולוגיה הישראלית. הרחקה ממנה בשל פגיעה בעקרונות זכויות האדם תגרור אובדן של מאות מיליוני אירו למחקר ולפיתוח הישראלי, פגיעה אנושה בסטארט-אפים, וניתוק משיתופי פעולה בינלאומיים המהווים "תו תקן" לאיכות.

הפעלת סעיף זכויות האדם בהסכם האסוציאציה עלולה להוביל בהמשך גם למכסים והגבלות סחר, שיפגעו אנושות בשוק הייצוא המרכזי של ישראל [xii].

משבר מוסרי וביטחוני: אכיפה בררנית ופוליטיזציה של המודיעין

במישור המשפטי, ההצעה לגזור עונש מוות ברוב רגיל (2 מתוך 3 שופטים) חריגה בכל קנה מידה דמוקרטי [xiii], ומעלה דרמטית את הסיכון לטעויות בלתי הפיכות.

חמור מכך הוא היבט השוויון בפני החוק: מנסחי החוק הודו מההתחלה כי למעשה הוא יחול אך ורק על פלסטינים, בעוד טרור יהודי יוחרג ממנו. גם אם השר סמוטריץ' הצהיר כי בוגדים ישראלים יקבלו את אותו היחס (כיצד יוגדרו ומי יגדיר בוגדים אלה?) יצירת שתי מערכות ענישה נפרדות על בסיס לאום מערערת את יסודות שלטון החוק.

מבחינה ביטחונית, במשך עשורים הציג השב"כ עמדה מקצועית עקבית: עונש מוות אינו מרתיע מחבלים המבקשים להיות שהידים, ואף עלול להוביל להאדרתם ולדרבן חטיפות מיקוח.

השינוי בעמדה זו [xiv], המיוחס למינויו של דוד זיני לראשות השב"כ באוקטובר האחרון, מדליק נורות אזהרה בקרב גורמי ביטחון לשעבר. החשש הוא מפני פוליטיזציה של הערכות המודיעין, דווקא בתחום הרגיש ביותר לביטחון המדינה.

סיכום: הנקמה יקרה מדי

אפילו בזירה ההלכתית, בה מנסים תומכי החוק להיתלות, נשמעת התנגדות. הרבנים הראשיים, ובראשם הרב יצחק יוסף, הסתייגו מהמהלך, כשהם מציינים כי דיני נפשות מסורים לסנהדרין בלבד ומזהירים מההשלכות הבינלאומיות [xv].

במבט מפוכח, עונש המוות למחבלים הוא מהלך שבו הסמליות גוברת על התועלת.

כלכלית: מדובר במנגנון בזבזני שיכביד על הקופה הציבורית.

מדינית: הוא מסכן את מעמדנו מול אירופה ואת קטר ההייטק.

ביטחונית: הוא נעדר הוכחת הרתעה, ולהיפך עלול להגביר את המוטיבציה לטרור וחטיפות, ואולי אף להוצאה להורג של חטופים, כאשר ינסו לנהוג בנו באותו מטבע.

נראה כי מטרת החוק אינה פתרון הבעיה, אלא יצירת הון פוליטי על גבם של "בג"ץ והשמאל", תוך הקרבת האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל.

מקורות

[i] https://tinyurl.com/Itamar9122025a

[ii] https://tinyurl.com/Itamar9122025b

[iii] https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1259934

[iv] https://tinyurl.com/Itamar9122025c

[v] https://tinyurl.com/Itamar9122025d, https://deathpenaltyinfo.org/policy-issues/policy/costs

[vi] https://tinyurl.com/Itamar9122025e

[vii] https://tinyurl.com/Itamar9122025f נכון לשנת 2015.

[viii] https://tinyurl.com/Itamar9122025g למשל.

[ix] https://tinyurl.com/Itamar9122025h

[x] https://tinyurl.com/Itamar9122025i

[xi] https://tinyurl.com/Itamar9122025j

[xii] https://tinyurl.com/Itamar9122025k

[xiii] https://tinyurl.com/Itamar9122025l

[xiv] https://tinyurl.com/Itamar9122025m

[xv] https://tinyurl.com/Itamar9122025n, וגם https://tinyurl.com/Itamar9122025o