קרדיט / הדר חבני
דּוֹדוֹתַי מַצִּיעוֹת לִי
שַׁנִּי שֵׁם מִשְׁפָּחָה
יְקַבְּלוּ אוֹתָךְ
כָּכָה
וּמְסַפְּרוֹת לִי סִפּוּר עַל אֶחָד
שֶׁשִׁנָּה שֵׁם מִשְׁפָּחַה
אַהֲרוֹנוֹבִיץ
חַבַּנוֹבִיץ
תִּרְאִי שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַשִּׁירִים
–
אֲבָל הִנֵּה
כְּבָר מְקַבְּלִים
וְהִנֵּה הַשִּׁירִים שֶׁלִּי בָּרַדְיוֹ
וְהִנֵּה בָּעִתּוֹן
וְהִנֵּה הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁלִּי יוֹצֵא
וַאֲנִי חֲתוּמָה עָלָיו
הָדָר חַבָּנִי
השבוע בכנסת, בזמן בליץ החקיקה הלא-דמוקרטית של הקואליציה, אירעה תקרית ספק עדתית ספק גזענית בזמן שהשר דודי אמסלם אמר שהוא לא מבין את העברית של חבר הכנסת ולדימיר בליאק וזה מצדו התקומם נגד הדברים הללו.
מעניין לקרוא בהקשר הזה את השיר "קרדיט" מאת המשוררת הדר חבני (ילידת 1984, גדלה בדרום-מזרח תל אביב, בשכונת החבנים וכיום מתגוררת ברמת גן), המופיע לקראת סוף ספר שיריה החדש, השני, "חלון מילוט" (2025, הוצאת לוקוס, עורכת הספר הדס גלעד, עמ' 176), שקדם לו הספר "לכתוב את השיר המלא" (2020, הוצאת עיתון 77).
השיר של חבני משקף מציאות חדשה בעולם השירה הישראלי, כזו שבה הקול האשכנזי הוא כבר לא בהכרח ההגמוני ולקול המזרחי יש במה ומקום מרכזיים.
הדודות של הדוברת בשיר משקפות אולי את העולם הישן, אולי הן בנות גילו של השר אמסלם, בעוד שחבני, בת דמותה של המשוררת הדר, כבר חווה את המציאות אחרת. היא גאה ומעדיפה את שם המשפחה חבני, על שם יוצאי יהדות חבאן שבתימן, שייסדו את שכונת החבאנים שבדרום-מזרח תל אביב (כיום שכונת ידידיה), על פני השם המוצע לה, "חבנוביץ".
כלשון כותרת השיר, היא כבר נותנת לעצמה קרדיט בזכות השורשים המשפחתיים-העדתיים שלה ולא צריכה להדמות לאחרים.
