מיכל דורון בשיר מיוחד לחג החנוכה מתוך ספרה אסירת חופש (עריכה יקיר בן משה, הוצאת 'עמדה', 2025).
כותב העורך בן משה: מיכל דורון מזמינה אותנו למסע. זהו מסע אשר מתחיל בלילה ומסתיים בלילה, אך תוכו רצוף שירה – בין "מילים סלחניות" ל"שפה זוויתית", זאת שפת היצירה, שפת החלום, שפת הבריאה.
המבקר רן יגיל מסביר את שם הספר בכך שדורון, כך מתברר מהשירים, היא סוג של אסירה, אבל לא במובן שהיא נכפית לפעולה על ידי אחרים, אלא במובן זה שהיא נכפית לפעולה מתוך עצמה, מתוך חירות פנימית. היא כביכול אסירה של עצמה – של גופה ושל נפשה, של דיעתיה ושל רעיונותיה איך העולם צריך להתנהל, שהם שונים ומנוגדים לאלו של אחרים.
אבל היא איננה אסירה של זולת השולל ממנה את חירותה, וטוב לה להיות אסורה במה שבתוכה, בידיעותיה, כי זו משמעות המונח 'חופש', כי חופשיה היא מי שכבולה בתוך הידע שלה על העולם. גם אסירה אבל גם מורדת.
במובן הזה אפשר לומר כי דורון היא לא רק 'אסירת חופש' אלא היא אף אסירת תודה; היא אסירת תודה לידיעות הפנימיות שבתוכה, לשיח הפנימי שבתוכה על החופש, המניב תחושה של חירות פנימית ויצירה אישית, ומביא למרד שבתוכה – שאותו היא מעבירה ביצירתה.
שירה של מיכל דורון "אש מול רוח" מעביר את תחושת המרד הזאת.
אש מול רוח
לֶהָבוֹת עַל חֲנֻכִּיָּה מְיַבְּבוֹת
מְדַמְּמוֹת עַל הַנֵּרוֹת
מַשְׁאִירוֹת צַלָּקוֹת חֵלֶב כָּבֵד,
מִשְׁקָעִים בַּנֶּפֶשׁ וּבַלֵּב.
הַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים
הַשָּׁנָה הַזֹּאת מְאִירִים בְּהִסּוּס
וְהַחַיִּים נֶאֱחָזִים בְּמַגַּשׁ הַמַּתֶּכֶת
בְּלַהֲטוּטָנוּת שֶׁל אֵשׁ מוּל רוּחַ.
