הזונה והעץ (השיר החרוז על הזונה) / איה סומך
הֵם שָׁתְלוּ פֹּה זַיִן עֲנָקִי, אִמָּא,
בֶּחָצֵר כְּדֵי לְטַפֵּס
כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר, אִמָּא,
כַּמָּה שָׁיּוֹתֵר הַרְבֵּה.
הֵם בָּנוּ לָהֶם סֻלָּם, אִמָּא,
וְהֶחְלִיפוּ אֶת הַתְּרִיס
בְּמַנְעוּל יָשָׁן רָפֶה.
הֵם הָלְכוּ אַחֲרַי, אִמָּא,
לְכָל בֵּית-קָפֶה.
הֵם גָּנְבוּ מִכָּל כִּיס, מִכָּל
מְעִיל, מִכָּל תִּיק.
הֵם שָׁתְלוּ פֹּה זַיִן עֲנָקִי כְּמוֹ סֻלָּם,
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם קַל לְטַפֵּס,
שֶׁיִּהְיֶה לִי קָשֶׁה לְהַגִּיד
–
שֶׁכֻּלָּם פֹּה רוֹצִים לְזַיֵּן אוֹתִי
וְלֹא רוֹצִים לְשַׁלֵּם.
גָּנַבְתִּי מֵהָאַחֲרוֹן מֵאָה דּוֹלָר
כִּי לֹא קִבַּלְתִּי כְּלוּם מֵהַקֹּדֶם.
בָּעֶרֶב כָּאֲבָה לִי הַבֶּטֶן
וְהִצְלַחְתִּי כִּמְעַט לְהָקִיא
וְנִרְדַּמְתִּי עִם עַיִן אַחַת פְּקוּחָה,
שֶׁלֹּא יָעִירוּ אוֹתִי.
–
הֵם נִסְּרוּ אֶת הָעֵץ כְּמוֹ זַיִן.
הוּא נִצַּב, עֲנָקִי, בֶּחָצֵר.
הָיָה פֹּה אֶחָד בַּבֹּקֶר
וּבַלַּיְלָה הִגִּיעַ אַחֵר.
הֵם הוֹלְכִים אַחֲרַי תָּמִיד
לִפְעָמִים סְתָם כְּדֵי לְהַפְחִיד.
אֲנִי שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה, לֹא עוֹבֶדֶת,
אֲבָל נִדְמֶה שֶׁאֲנִי בְּתַפְקִיד.
–
כָּל כַּמָּה שָׁעוֹת צְלִיל מַפְתֵּחַ
וּמִדֵּי פַּעַם מַשֶּׁהוּ נוֹפֵל.
זֶה כְּאִלּוּ שֵׁיֵּשׁ פֹּה רוּחוֹת
וְהַחֹשֶׁךְ כְּמוֹ גַּל מִתְפַּתֵּל.
לֹא הֵצַצְתִּי הַיּוֹם בַּמַּרְאָה.
לֹא הָיָה לִי כֹּחַ לָקוּם.
הֵם זָרְקוּ לִי כַּמָּה שְׁטָרוֹת
וְהֶחְזַרְתִּי חִיּוּךְ עָקוּם.
השבוע התקיימו בכנסת ישראל שני אירועים – האחד, בוועדה לקידום מעמד האישה, בנושא הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, והשני, מטעם השדולה למען האישה הדתית והחרדית בכנסת בראשות חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, תחת הכותרת: "עד החתונה", על קידום ערכי הזוגיות היהודית ושמירת נגיעה, כלומר, אי קיום יחסי מין עד החתונה.
סמיכות האירועים, וגם כמה מחלוקות שפרצו בוועדות הכנסת בעניינם, הובילו אותי אל שני ספרי הביכורים של המשוררת והקולנוענית איה סומך, "על התרבות או: רמזים משטרתיים לפתרון תעלומה בלשית", ו-"יומנה של זונה או: מקרים סוציאליים". שני הספרים ראו אור במקביל בשנת 2025, בהוצאת טנג'יר, הראשון בעריכת שי שניידר-אילת והשני, שהשיר המופיע כאן לקוח מתוכו, מעמ' 87-86, בעריכת אנה הרמן.
בדש הפנימי של הספרים הללו מצוין שיש בהם שירים שנכתבו בשנים 2020-2016. מעניין אם שיר כמו זה שלפנינו היה יכול להיות מוקרא בשדולה למען האישה הדתית והחרדית בכנסת, או למשל שיר כמו "בת למשפחה דתית" (עמ' 60-58), או שירים מתוך השער השישי, "העין והשם – להט"בים ונפגעים אחרים בידי רבנים ומיסטיקנים".
השיר "הזונה והעץ (השיר החרוז על הזונה)" מופיע בשער הרביעי מתוך ששת שערי הספר, שכותרתו "כשדמיינתי את ההורים שלי בתור הרוצחים של נאוה אלימלך", אבל הוא מתחבר לי דווקא לכותרת השער השני של הספר, "יומנה של זונה: מחזור שירים לאיילין וורנוס – שירים אמריקאיים", הן בשל הנושא שלו והן בשל המקצב שלו והחריזה, שהזכירו לי את שירת הגוספל האמריקנית.
בהקדמה לשער הזה נכתב כך: "איילין וורנוס הייתה זונה שלקחה את החוק לידיה ורצחה שמונה לקוחות בין השנים 1990-1989. אחרי משפט שארך כעשור, ב-2002, הוצאה להורג כרוצחת סדרתית. הסרט ההוליוודי 'מונסטר', בכיכובה של שרליז ת'רון, מבוסס על חייה".
קיראו גם :
איה סומך. דף הפייסבוק
