שנות העשרים המסוכנות: מאה שנה לפרסום הספר "גטסבי הגדול"

בימים אלו מלאו מאה שנה לפרסומו ב-1925 של "גטסבי הגדול", רומן אמריקני קלאסי על שנות העשרים הנוצצות והמסוכנות בארה"ב. משה גרנות סוקר את הספר.

המערכת

על "גטסבי הגדול" מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד, מאנגלית גדעון טורי, הקיבוץ המאוחד, 1999, 176 עמ'.

מאה שנה חלפו מאז פרסום "גטסבי הגדול" אז לבסוף גם אני קורא את הספר המפורסם הזה.

הגיבור במרכז העלילה הוא ג'יי גטסבי, בהווה בן שלושים ואחת-שתיים, עשיר מופלג, גר בארמון, מעסיק שמונה משרתים, יש לו שתי ספינות מנוע, אשדות קצף, מכונית רולס רויס, מטוס ים. מקור עושרו הוא תעלומה, המאפשרת למכריו ואורחיו לשער השערות, כגון שהיה מרגל גרמני (לא ייתכן, כי הרי הוא נלחם כקצין בצבא ארצות הברית ב"מלחמה הגדולה"), שהרג בן אדם, שירש את כספו ממשפחתו העשירה (הוכחש על ידי אביו האביון שגטסבי תמך בו וקנה עבורו דירה), שהוא קרוב משפחה של קייזר וילהלם, שהתעשר מעסקי תרופות ונפט, או ממכירת משקאות אלכוהוליים "מתחת לשולחן" בתקופת "היובש" כשמכירת משקאות אלכוהוליים הייתה עבירה פלילית. באחד הווידויים של גטסבי נודע שהוא ירש 25000 דולר מספן בלייק סופריור בשם קורי.

האירועים מסופרים בגוף ראשון על ידי "גיבור-עד" בשם ניק קארוויי, שכן של גטסבי, הגר בבונגלו די מוזנח, בעל מכונית דודג' ישנה, בוגר אוניברסיטה המתפרנס מטיפול באיגרות חוב. הוא עד לנשפים המפוארים שמקיים גטסבי בביתו, שבו מתארחים מוזמנים משמנה וסולתה של החברה, וגם סתם לא קרואים. התחושה היא שאין תחתית לעושרו ולבזבזנותו של בעל הבית. גטסבי שולח את הנהג שלו להזמין את ניק לאחת המסיבות, ושם מסתבר שהם הכירו בימי "המלחמה הגדולה" (מלחמת העולם הראשונה) בצרפת. גטסבי סיים את תפקידו בקרבות בדרגת מייג'ור (רב סרן), עטור מדליות על הצטיינותו בקרבות, אבל חסר פרוטה בכיס.

דמות בשם מאייר וולפסהיים מספר לניק שהוא הכניס אותו לעסקים המפוקפקים, ומכאן עושרו הגדול. כאן אפתח סוגריים, ואספר על התיאור הלא מחמיא של דמות זאת (עמ' 71-67): יהודי קטן, בן חמישים, שטוח חוטם, בעל עיניים זעירות, מגדל שיער בנחיריים, ובעל שפה עילגת. כפתורי החפתים שלו עשויים משיניים טוחנות. הקורא נרמז שהוא מוכר "מתחת לשולחן" משקאות חריפים, וכי גם מכר משחק בייסבול ב-1919, עבירה פלילית שדינה כליאה. כיוון שאף דמות אחרת ביצירה לא "זכתה" לתיאור דומה, נדמה לי שלא אטעה אם אציין שמדובר בתמונה אנטישמית.

לפני שאגיע ללוז היצירה, אסקור בקצרה את שאר הגיבורים. דייזי, דודנית רחוקה של ניק, נשואה לטום ביוקנן, שחקן פוטבול לשעבר, גם הוא עשיר מופלג (בית מפואר, אורוות עם סוסי פולו, סירת מנוע, חצר עם דונמים של פרחים, נסיעות ארוכות לאירופה). לטום יש מאהבת בשם מירטל וילסון, אשתו של בעל מוסך בשם ג'ורג' וילסון, שמאמין לאשתו כי היא נוסעת לקתרין אחותה, כשהיא באמת מתרועעת עם טום בחדר שכור במלון. לדייזי יש חברה בשם ג'ורדן בייקר, אלופת גולף שמעוניינת בניק, ומשדרת לו על כך, כולל נשיקות, אבל ניק חושב עצמו עני, שאינו בעל אמצעים לשאת אישה.

ובאשר ללוז היצירה – מדובר באהבה עזה כמוות, שמובילה לסוף טראגי. בהיות דייזי בת שמונה-עשרה, היא פוגשת את ג'יי גטסבי, אז ליוטננט (סגן) צעיר שעמד להיות מועבר לקרבות בצרפת. הם נפגשים במכונית של דייזי, ומתפתחת ביניהם אהבה גדולה. אלא שגם אחרי שגטסבי חוזר מהקרבות, עטור דרגות ומדליות, הוא עני מרוד, ולא יכול לקחת על עצמו את האחריות לשאת את דייזי לאישה, והיא בינתיים נישאת לטום העשיר המופלג. מסתבר שביום חתונתה היא מקבלת מברק מגטסבי, ובעקבותיו היא משתכרת, ומוכנה להחזיר לטום מחרוזת שעלתה 35000 דולר, ולבטל את הנישואים. לבסוף מרגיעים אותה, והיא מתחתנת עם טום העשיר המופלג.

עברו חמש שנים, והאהבה של גטסבי אל דייזי איננה שוככת – המשימה שלו היא להתעשר ולזכות שוב באהבתה של דייזי. איך הוא מגיע לעושר אגדי זאת תעלומה שמתבהרת מעט בעדות של וולפסהיים, כמפורט לעיל, אבל מסתבר שהמשימה שלו בקיום הנשפים ההוללים בטירתו היא למשוך את דייזי להגיע אל מעונו כדי שתתרשם מעושרו, ותיפול שוב אל בין זרועותיו. כשתכניתו זאת איננה מתגשמת, הוא פונה לניק בבקשה שיזמין את דייזי (בלי טום) אל ביתו לתה, והוא ימתין לה שם. אלא שההתרגשות מהפגישה גורמת לגטסבי להתנהג כמו נער מאוהב שחושש לרושם שהוא עלול לעשות על אהובתו. דייזי שמחה לפגוש אותו, ומצהירה על אהבתה אליו. מסתבר שדייזי אינה בררנית, היא מוכנה להתמסר לניק, וכשבעלה מכין משקה קר, היא מתנשקת עם גטסבי.

לאחר הפגישה בביתו של ניק דייזי מרבה לבקר במעונו המפואר של גטסבי, כשטום, שכאמור, נואף עם אשתו של ג'ורג' וילסון, מתחיל להבין שיש כאן פלירט מאחורי גבו. הוא מזמין את גטסבי לביתו, ואחר כך למלון "פלאזה" בניו יורק, ושם הוא מטיח בפניו עלבונות, שהדראג סטורז שהוא מנהל הם רק מסווה למסחר בלתי חוקי במשקאות. כאן מתקיימת שיחה מוזרה ביותר בין בעל קנאי למאהב של אשתו. גטסבי טוען שדייזי אוהבת רק אותו, דייזי מאשרת שזה אמנם כך, אבל טום טוען שדייזי דווקא אוהבת אותו. בסופו של דבר, דייזי מודה שהיא אוהבת את שניהם! והרי ההתקוטטות לגבי מי אוהב את מי מוזרה לחלוטין בסצינה של עימות בין בעל מרומה לבין מאהב פוטנציאלי, כי הרי יש "חוזה" בין בעל לאשתו שאיש שלישי מבקש להפר אותו, וטענת המאהב שהאישה אוהבת אותו היא ממש לא רלוונטית (עמ' 128-119).

וזה לא הדבר המוזר היחיד שקורה אצל גיבורינו. לפני הסצינה הזאת טום דרש מניק להיות עד לאופן שהוא מרמה את ג'ורג' וילסון, בעלה של המאהבת שלו, מירטל, להיות עמם יחד בבית מלון, ואף כשהם מתעלסים בחדר השני. הם ממש אונסים אותו להיות נוכח בניאוף. באותה הזדמנות מירטל מרגיזה את טום (מזכירה בלי סוף את שמה של דייזי), והוא מחטיף לה אגרוף לאף.

בחזרה מניו יורק טום אמור להסיע את ניק וג'ורדן במכונית של גטסבי, ואילו גטסבי ודייזי ייסעו במכונית של טום. ג'ורג' וילסון מבין סוף סוף שהוא מרומה על ידי אשתו, ונועל אותה בחדר בכוונה לחזור למערב, משם הגיע לניו יורק, אלא שמירטל משתחררת, רצה אל הכביש ונדרסת למוות. טום מספר לוילסון שאמנם המכונית שדרסה היא שלו, אבל נהג בה גטסבי, כשלמעשה דייזי רעייתו נהגה בה. וילסון הולך ברגל מניו יורק לווסט אג בלונג איילנד, אורב לגטסבי שהשתכשך בבריכה, יורה בו, ואחר כך יורה בעצמו. כך באה לקיצה המתנה של חמש שנים של אהבה עזה כמוות.

ניק עושה מאמצים כבירים להביא חברים ומכרים להלוויה, וכל אלה שנהנו מהיד הנדיבה של גטסבי, שהשתתפו בהתלהבות בשפע נשפיו – אף אחד לא מוכן להשתתף בהלוויה שלו, גם לא חברו הטוב ומיטיבו מייר וולפסהיים. להלוויה הוזעק אביו של גטסבי, השתתפו המשרתים, ועוד אורח באחד הנשפים של גטסבי, שהיה שיכור כלוט, והתפעל מכך שבספרייה של גטסבי יש ספרים אמיתיים.

"גטסבי הגדול" נחשב לספר מופת בספרות האמריקאית, וללא ספק, הוא מעניין, וגם חושף פיסות חיים, ולבטי הנפש של אוכלוסיית החוף המזרחי של ארצות הברית בתחילת המאה העשרים. ויש בו גם נחמה מסוימת בעולמנו המיוסר – כי יש בעולם אהבה גדולה, למרות שאנו ממשיכים להתקדם לעבר המוות דרך הדמדומים, כפי שהוגה לעצמה ג'ורדן בייקר (עמ' 128).    

צפו במקדימון לאחת הגירסאות הקולנועיות:

  צפו בגרסת הסרט מ-1949