"גלידה בחורף" מאת נעם חורב, הוצאה עצמית, 2024, איורים קסניה סובה, עריכה וניקוד עטרה אופק.
אילנית: ספר הילדים של נעם חורב, "גלידה בחורף", מזכיר לי את הפזמון של צביקה פיק, "לפעמים חלומות מתגשמים", לפי מילותיה של מירית שם אור: "לפעמים חלומות מתגשמים/ לפעמים, כשהלב עוד תמים/ לפעמים, בליל קיץ חמים/ לפעמים חלומות מתגשמים".
יואב: אסוציאציה יפה. אני חושב שסביב נעם חורב, שיצא לי בעבר גם לראיין אותו ל"ידיעות אמריקה", יש סיפור מעניין. נעם חורב מתנהל לפי נראטיב של הגיבור כמו בטקסים הקלאסיים של יוון העתיקה והמיתולוגיות השונות – הגיבור שמנצח כנגד כל הסיכויים ומעודד אותך גם לנסות ולהצליח.
אילנית: מה שאתה משתף, הנראטיב הזה, יכול לאפיין משורר, גיבור מיתולוגי, וגם יזמים ואנשי היי טק. רבים הגיעו מעמדה של אנדרדוג ולכן היה להם מאוד חשוב להפוך את הסיפור האישי למשל ברמה הערכית, ואולי גם ברמה של המיתוס. אם אני רוצה להתמקד בסיפור עצמו, אני חושבת שאנחנו יכולים לשאול: "האם הסיפור העלילתי מחזיק את הנראטיב הזה".
יואב: אולי לשם התחלה, אנחנו צריכים להסביר על מה הספר.
אילנית (צוחקת): בוודאי, למה לא התחלנו משם?
עלילת הסיפור: הדוד עודד עושה בייביסיטר לילדה תמר בעוד הוריה הלכו לבקר חברים.
בעצתו של דוד עודד, הדוד והילדה יוצאים לטיול ברחבי העיר, כדי שתמר תקבל רעיונות לתשובה על השאלה – מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה.
למרות שנדמה שהדוד עודד מעודד אותה לבחור משלח יד מקורי, הוא גם מצביע הרבה פעמים על חוסר ההיתכנות של הרעיון ולפעמים מבטל אותו. לדוגמה תמרי מציעה שהיא תהיה מזריקת ריבה לסופגניות, ועל כך עונה לה הדוד עודד "מזריקת ריבה לסופגניות? / תמרי, בלי שטויות! / דוד עודד קצת מיהר – / בואי נצא לדרך / אולי יבוא לך רעיון אחר". וכך הסיפור נמשך עם רעיונות שונים שגם אותם הדוד עודד מבטל. בסוף הוא כן מקבל את הרעיון להקים קייטנה למבוגרים וכשההורים חוזרים הביתה…
אילנית: רגע, רגע, רגע, נעצור כאן. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו לא עושים ספוילר לקוראי הספר, הורים וילדים כאחד.
יואב: זה נושא למאמר נפרד, אולם רק אגיד שרוב הספרות כבר "מספויילרת", וישנם מחקרים המצביעים על כך שקוראים יותר אוהבים ספרים שהם יודעים את עלילותיהם מראש.
אילנית: זה מעניין אבל זה באמת נושא נפרד. כעת, אחרי שתיארנו את העלילה, נוכל לחזור לשאלה – האם תמרי, בדומה לקוראי הספר, מצטיירת כאנטי גיבור שמסוגל להגשים את חלומו?
יואב: אם מסתכלים על סיפורי החניכה של יוצרים ויזמים אחרים, החל ממשוררים ידועים בארץ וכלה ביזמים כמו דונלד טראמפ ורוברט קיוסאקי, ניתן לראות את הנראטיב של החולם שהופך ליזם ולא מוותר על הגשמת חלומו. גם כאן, לקראת סוף הסיפור, הגיבורה מוצאת את עצמה בעמדה של כוח מול הוריה, שמצפים ממנה לבצע את כל מטלותיה ולהיות מחוברת ל"מציאות" הרבה יותר מאשר לחלומות. היופי ואולי התחכום שבספר הוא שהמחבר מציע לקוראיו הצעירים לקחת חלק בעלילת הספר ולכתוב את חלומותיהם בהווה, לגבי חלומותיהם בעתיד.
אילנית: יש עוד כמה דברים שכדאי לשים אליהם לב. תמרי והדוד עודד, שניהם נמצאים בעמדת האנדרדוג מול החלום שרוצה להתגשם. דווקא תמר, כילדה שבאה ממקום תמים ומאמין, מעודדת את הדוד להגשים את חלום ילדותו. כלומר יש כאן קריאה שיכולה להיות מכוונת גם לילדים וגם להוריהם, לא לשכוח את "האני הפנימי" שלהם משום ש"אני" זה אינו ניתן להפרדה מהחלום שלהם. נוסף על כך, במהלך הטיול המשותף, ישנה תחושה שתמר ודודה יוצרים מעין "שפה פנימית" משלהם, ולכן – בסוף הסיפור מאוד ברור שזוג ההורים נמצא מחוץ לשפה שבה הם דוברים. יחד עם זאת, על מנת להעצים את דמותה של תמר כבעלת חלומות ואף מסוגלת להגשים אותם, נדרשת עוד עבודת תיווך. סיוע, או שיחה של ההורים עם הילדים, ביחס לקשת רחבה של חלומות שעולה במהלך הספר, יש כאן בהחלט מקום פתוח או להמשך קריאה פרשנית.
באופן כללי, אני חושבת שכל הנושא הזה של לשאול ילדים "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" הרבה פעמים מגיע ממקום מאוד תכליתי, הצפייה היא שתהיה תשובה קונקרטית – רופאה, מהנדס, וכולי – והספר מציע לשאול את זה ממקום מדומיין ופתוח ולא ממקום סגור.
כמו כן אציין שאנחנו חיים בעולם שבו 70% מהמקצועות הקיימים בו, לא יהיו רלוונטיים לילדים של היום כשהם יהיו גדולים. ולכן יש חשיבות ורלוונטיות לדון בשאלה הזו ממקום יצירתי.
יואב: אם אני חושב על עצמי, כשהייתי קטן דימיינתי את עצמי בשלל מקצועות כמו ארכיאולוג או פסיכולוג, בלי להבין בעצם מה המשקל שעומד מאחורי כל חלום או רעיון כזה. מה שמעניין לפחות כאן בדמותו של הדוד עודד, שהוא מנסה לפרק לגיבורת הספר מה המשקל האמיתי שעומד מאחורי הרעיונות שהיא ממציאה בהבל פה – דבר המוביל אותה אפילו לא להיאבק או להתווכח, אלא לפטור את הרעיון במילים "תמר סדרה את התלתל – / 'חבל. באמת חבל.'"
אילנית: כן, זה אכן מדגיש את דמותו הכפולה של עודד הדוד, כמעודד מצד אחד ומרפה את ידיה, מצד שני. בהקשר הזה, לסיום השיחה, אני אספר לך, שבילדותי חלמתי להיות רופאת שיניים, ואני די שמחה שלא הגשמתי את החלום הזה.
יואב: מי יודע, אולי באמת תמר תגדל להיות רופאת שיניים 😊. ברצוני לסיים את שיחתנו עם הרעיון הבא – אני תמיד אוהב לספר שהמנהל של חברת IBM אמר בשנות החמישים שלא יזדקקו ליותר מחמישה מחשבים בעולם, ולי יש חמישה מחשבים רק בבית. אי אפשר באמת לחזות את העתיד. אני חושב שהחשיבות האמיתית ב"גלידה בחורף" היא לדעת להיות גמיש וזורם, ומכאן יבוא הפיתרון של השאלה "מה תעשי כשתהיי גדולה".
אילנית: הפתיחות הזאת, שאתה מציין, יכולה להפוך חלומות שעל פניו הם לא ריאליים לריאליים. גלידה בחורף, למשל, היא דבר מאוד ריאלי. במרבית הארצות בעולם מוכרים גלידה בחורף, רק שהאופן שבו צורכים אותה משתנה לפי תרבות, מזג אוויר, והרגלים, ואפילו בישראל יש צריכה של גלידה בחורף בטעמים פירותיים יותר וגם שוקולד, אגוזים, וקפה, שמשדרים חמימות. לסיכום, אין חלום בלתי אפשרי. כמו שאמרה פעם הטייסת אמיליה ארהארט, "הדרך היעילה ביותר לעשות משהו היא לעשות אותו" The most effective way to do it, is to do it..
