הסיפורת של אלבר ממי: הצד הפואטי הנסתר

אלבר ממי (מרדכי אלכסנדר בנילוש, יהודי, נולד בדצמבר 1920 ברובע היהודי של עיר הבירה תוניס כבן בכור למשפחה שמנתה עוד שבעה אחים ואחיות; נפטר במאי 2020 בפריז, כשבעה חודשים לפני הגיעו לגיל מאה). היה אדם חילוני מוצהר; פילוסוף, סוציולוג, מסאי, פובליציסט, וגם סופר; אינטלקטואל מעורב, ואקטיביסט חברתי – אדם שחווה בגופו ובנפשו כמעט את כל מאורעות המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 במזרח התיכון, בצפון אפריקה, ובאירופה במקביל ("החמיץ" רק את מלחמת העולם הראשונה).

את האיש הגדול הזה ניתן לאפיין כמי שכל חייו חג בין שלושה קודקודים של משולש שווה צלעות מוקף במעגל המתייחס למשולש כיריב וכשותף בעת ובעונה אחת. קודקודי המשולש הינם: בן חילוני לעם היהודי במעבר מגולה ותיקה למדינה מודרנית; אזרח מדינת תוניסיה הערבית-מוסלמית, נציגת העולם הערבי והאסלאם של המזרח התיכון, צפון אפריקה, ובאותו הזמן בן לתרבות המזרח כמכלול; תלמיד מובהק של המערב האירופי הנאור ותרבות צרפת בפרט. המעגל המקיף בו נע האיש במהלך חייו הוא המאבק הסיזיפי בין הקולוניאליזם-אימפריאליזם-קפיטליזם ואוריינטליזם מערביים, לבין התרבות המזרחית המדוכאת והמפגרת לכאורה, מיוצג על ידי הסכסוך הערבי-ישראלי (ציוני ויהודי) כמעין זירת התגוששות שבה מנסה ממי להלך בין הזרמים ולמצוא שביל זהב שיוביל לעקרונות היסוד בהם האמין בכל לבו: שוויון; חופש; ואחווה. Egalite, Liberte, Fraternite'… כאשר נקודת המגוז היא בעיית הזהות היהודית שלו, והשתלבותה בסבך קודקודי המשולש והמעגל המקיף.

אכן, החלק המכריע של חיבוריו לסוגיהם עוסק בנושאים האלה בכתיבה מדעית-מסאית-פובליציסטית ברמה יוצאת דופן, שהפכה חלק מהם לטקסטים מכוננים, ועליהם כבר נאמר הכל ובהם לא אעסוק כאן. מאידך, על הסיפורת שלו והכתיבה האחרת נאמר ונכתב פחות – ובכך אעסוק.

ספריו של אלבר ממי

הקורפוס האחר – סיפורת, שירה, יומנים, ואנתולוגיות – כולל: שבעה ספרי פרוזה (רומנים/נובלות ואסופת סיפורים קצרים); ספר שירה אחד; יומן מלחמה מקורי וייחודי; ועריכה של ארבע אנתולוגיות של סיפורת שנכתבה על ידי סופרים מארצות המגרב שכתבו בצרפתית. מתוך המכלול הזה רק שני הרומנים הראשונים תורגמו לעברית. להלן הרשימה המלאה והמעודכנת עד כה (לפי הסוגה וסדר הפרסום המקורי):

נציב המלח, תורגם מצרפתית בידי יוסף לוז (הוא יונתן רטוש),הוצ' עם עובד, תל-אביב, 1983; פורסם במקור ב-1953, בכותרת:La Statue de sel, preface d' Albert Camus, Correa, 1953.

הגר, תורגם מצרפתית בידי רוברט אלבז ונירה נחמן, הוצ' קווים בע"מ, באר שבע, 1986, פורסם במקור ב-1955, בכותרת: Agar, Correa, 1955;Gallimard, 1984. (תורגם לאנגלית משום מה תחת הכותרת "זרים").

Le Scorpion ou La confession imaginaire, Gallimard, 1969.

Le Desert ou La vie et les aventures de Jubair Ouali El-Mammi, Gallimard, 1977.

Le Pharaon, Julliard, 1988.

Le Nomade immobile, Arlea, 2000.

Teresa et autres femmes, (recits), Felin, 2004.

Mirliton du ciel, poems illustre de neuf lithographies originales par Albert Bitran, Ed. Lahabe, 1985.

Le Journal de guerre 1939-1943, (suivi de journal d' un travailleur force et autres textes de circonstance), edite et annote par Guy Degas, CNRS editions, 2019.

ארבעת כרכי האנתולוגיות יצאו לאור בין 1964 ל-1984. כמובן בצרפתית, כמו כל כתביו.

כמה פרטים ביוגרפיים משמעותיים להבנת כתיבתו הספרותית

בגילים 7-4 למד בעברית בחדר היהודי; שלט בניב הדיבור היהודי-ערבי התוניסאי; בהמשך למד בצרפתית בבתי הספר של אליאנס ובתיכון הצרפתי בעירו. לימודים גבוהים עשה באוניברסיטת אלג'יר ובהמשך בסורבון בפריז; במהלך מלחמת העולם השנייה למד לסירוגין והיה כלוא במחנה כפייה גרמני בתוניסיה; אחרי המלחמה המשיך ללמוד וללמד בצרפת בפריז; התחתן עם אישה צרפתיה קתולית ונולדו להם שלושה ילדים; בין 1951 ל-1956 חזר לחיות בעיר תוניס ובהמשך חזר לחיות ולפעול בצרפת עד מותו; הוא המשיך לנוע בין צרפת, תוניסיה, ישראל וארה"ב כשהוא כותב בצרפתית, ומלמד ומופיע באקדמיות השונות בארצות הללו.

כבר מן ההתחלה ניתן להקדים ולומר שהקורפוס האחר של ממי ספוג וגדוש בפרטים אוטוביוגרפיים, המשמשים כפיגומים לכתיבת סיפורים קצרים, רומנים, נובלות, שירה, וכמובן יומנים. במילים אחרות, ממי מעצב את דעותיו, השקפת עולמו, הביקורות שלו, והפולמוסים סביב מחלוקות בנושאי פרט וחברה – כפונקציה של מהלכי חייו שלו ושל משפחתו, ונדודיו בין קודקודי המשולש והמעגל המקיפו כפי שהוגדרו כאן בפסקת הפתיחה.

על  שירה, יומנים, ועריכת אנתולוגיות

ב-1985 מפרסם ממי ספר שירה יחיד, המכיל עשרות שירים, תחת הכותרת, בתרגום חופשי שלי, החליל (או החלילן) של או מן השמים – הכוונה לחליל מסוג מסוים או כמטפורה של קול/צליל ענוג ורך, מנגינת חליל השמים. דיון מפורט באסופת השירים הזאת מחייב מאמר נפרד.

בשנים האחרונות הולכים ומתגלים היומנים שכתב ממי במהלך מלחמת העולם השנייה ובעשור שאחריה. הסנונית הראשונה יצאה לאור ב-2019, ספר שערך והעיר-האיר חוקר הספרות הקולוניאלית, פרופ' גי דגה מאוניברסיטת מונפלייה, יומן מלחמה 1939-1943 (כולל יומן של עובד כפייה וטקסטים נוספים מאותה תקופה). יש בנמצא מעט מקורות ראשוניים-אישיים על תקופה זו בתוניסיה, ומכאן שיומן זה של ממי הוא מסמך חשוב מאין כמותו כמקור אמין להבנת אותה תקופה במגרב. יש לציין כי הפרקים השלישי, הרביעי, והחמישי ("המלחמה"; "המחנה"; "הבריחה", עמ' 216-184) בחלק השלישי, "העולם", ברומן נציב המלח מבוססים על היומן הזה.

לא כאן המקום לדון על האנתולוגיות שממי ערך. אציין רק עובדה אחת משמעותית המעידה על האיש – ממי ראה לעצמו חובה ושליחות באיסוף, מיון, וקיטלוג של הסיפורת שנכתבה בצרפתית על ידי הסופרים מארצות המגרב, רובם ערבים ובני מוצא ברברי, בני תוניסיה, אלג'יריה, ומרוקו, כעוד אחד מניסיונותיו הרבים לגשר על הפער בין תרבותם של הערבים (כולל היהודים) הילידים הנכבשים, לבין תרבות צרפת הכובשת הקולוניאליסטית.

על הסיפורת של ממי

שני הרומנים הראשונים (שתורגמו לעברית) פורסמו באמצע שנות החמישים של המאה העשרים. שניהם רומנים אוטוביוגרפיים מובהקים. שניהם מספקים את התשתית המסבירה של השקפת עולמו ההומניסטית-ליברלית בכל הקשור למערכות היחסים המורכבות בין המערב למזרח ובין היהודים והערבים, כולל הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הראשון, המפורסם ביותר ועתיר הפרסים, נציב המלח, מכיל את זיכרונות ילדותו ובחרותו מלידתו עד סוף מלחמת העולם השנייה וחזרתו ללימודים גבוהים.

השני, הגר, מתרחש בשנות החמישים של המאה העשרים בתוניסיה, עם חזרתו של רופא יהודי ממוצא תוניסאי נשוי לצרפתייה קתולית מאלזס, וניסיונם לחיות כזוג נשוי מעורב בתוניסיה ערב קבלת עצמאותה. הם זוג מעורב משלוש זוויות: יהודי ונוצרייה; יהודי בתוך קהילה ערבית מוסלמית בחברה התוניסאית היהודית ערבית; זוג המייצג את המערב הקולוניאלי מול המזרח המגרבי. הציר המרכזי שבו נעות העלילות הוא מערכות היחסים המורכבות והסותרות בתוך משפחתו, היחסים בין היהודים לשכניהם הערבים, ודרכו אל לב התרבות המערבית-צרפתית הקולוניאלית. במילים אחרות, היחסים הדיכוטומיים בין שלוש הדתות ושלוש התרבויות במישור המשפחתי, החברתי, והפוליטי (כפי שהוצגו בדימוי המשולש מוקף המעגל בפסקת הפתיחה). התוצאה במציאות הסיפורית היא משברי זהות רב-ממדיים וניסיון ליישבם. שתי הרומנים המוקדמים האלה מהווים את התשתית ליתר הרומנים-נובלות ובוודאי לקורפוס הכתיבה הענק בתחום הסוציולוגי-היסטורי-פילוסופי ופוליטי (ראו במקורות).

ארבעת הרומנים הבאים פורסמו בין 1969 ל-2000, ועוסקים בצורות פואטיות ובדרגות בדיון שונות, בפרגמנטים מתוך שני הרומנים הראשונים התשתיתיים.

העקרב או הווידוי הדמיוני. זהו רומן המכיל סיפורי חיים אישיים (בצורת וידויים) ארוגים זה בזה, של בני משפחה וחברים, על רקע מדינה וחברה שעוברים תהליך של דה-קולוניזציה (מעבר מפרוטקטורט צרפתי לעצמאות מדינית), שזורים במחשבות בזרם תודעה בניסיון לענות על שאלות קיומיות, בעיקר בנושאי זהות, חלום להגשמה, או אשליות מאכזבות. המבנה של הספר הוא יוצא דופן – הוא אינו מסודר באופן כרונולוגי. הוא משתמש בגופנים וצורות מילים שונות, מבנה פסקאות שונה, וכדומה, כדי להדגיש מעין פסיפס של הסיפורים והמחשבות (ממי חשב להכניס אפילו צבעים שונים  לקטעים שונים… אבל זה היה יקר מדי עבור המוציא לאור). לכן יש קושי מסוים בקריאה רציפה של הטקסט ובוודאי בתרגומו. אולי זו הסיבה לכך שלא תורגם עד כה.

המדבר או החיים וההרפתקאות של הנסיך ז'ובייר אוולי אל-מאמי. זהו רומן היסטורי בו ממי מתאר את עלילותיו של נסיך ברברי שלפיו הוא אחד מאבות אבותיו. המסגרת הסיפורית היא מקורית למדי – במאה ה-15 מוזמן גיבור הרומן, נסיך ברברי זקן ושבע קרבות, לחצרו של טמרלן, הכובש המונגולי-תורכי הגדול, מייסד האימפריה הטימורית, בדמשק. הוא מספר לו את סיפור חייו מאז היותו נער, יורש עצר שגלה מממלכתו הקטנה במדבר סהרה המערבית (היום באלג'יריה) בעקבות מות אביו. הוא מלווה על ידי יונוס, משרתו-עוזרו-מורו הנאמן והחכם. העלילות נסובות על ניסיונותיו הבלתי נלאים להחזיר לו את כתרו. הוא נדד על פני כל המגרב, מקסטיליה שבדרום ספרד ועד קהיר שבמצרים. הסיפורים מלווים במוסר השכל, עצות, והמלצות עבור טמרלן. מבחינה היסטורית (לוחות זמנים, גיאוגרפיה, אישים, ועמים) סיפורו של הנסיך מתועד וממוסמך היטב במקורות, וכנ"ל חצרו של טמרלן. אולם, בניגוד למסופר, טמרלן מעולם לא לחם, לא כבש, ולא הגיע לצפון אפריקה (בשיאה, גבולה המערבי ביותר של האימפריה הטימורית היה במזרח סוריה של היום), ולא הוא זה שהחריב את ממלכתו הקטנה של גיבורנו (ראו במקורות). אם כן, המפגש בין שניהם הוא בדיון פואטי שאינו פוגם ברומן. יש לציין כי במקומות רבים בסיפורת של ממי בולטת כמיהה למיתוסים, מסורות, וגניאלוגיות בניסיון לכונן שורשים לאדם בעל בעיות זהות כרוניות בתחומי מוצא, דת, ותרבות. מכאן הרמז של המחבר לקשר בין יהדותו לבין מוצאו הברברי כביכול (ראו במקורות). בנוסף, קשה שלא להבחין (מבחינת התצורה) בהשפעה של ספרו הנפלא של איטלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין (1972).

הפרעה, Le Pharaon. זהו רומן עב כרס, בדיוני, ריאליסטי, וגם אוטוביוגרפי ברקעו. הוא מחולק לשני חלקים המייצגים שני פרקי זמן עוקבים אך שונים בחיי הגיבור, ארמנד גוזלן (שם יהודי תוניסאי אופייני), גבר מבוגר, פרופסור מוערך לארכיאולוגיה והיסטוריה של מצרים העתיקה (אגיפטולוג), בעל משפחה למופת, ובורגני שגרתי לכאורה. הוא חי ומתפקד בתוניסיה של שנות החמישים של המאה הקודמת, ומעורב במאבקים הפוליטיים של מולדתו לקבלת עצמאות מצרפת הקולוניאליסטית. מדובר בתוכן ריאליסטי לכל אורך הרומן, כולל איזכורים היסטוריים אמיתיים של מאורעות, אישים, ותהליכים חברתיים, המתארים את תהליך הדה-קולוניזציה של תוניסיה המודרנית בהנהגתו של חביב בורגיבה. בחלקו השני של הרומן מתרחש מהפך בחיי הגיבור המזדקן. הוא נוטש את שדה המחקר האגיפטולוגי לטובת ניסיון מוזר לשחזר את ההיסטוריה של ממלכה יהודית זעירה, עתיקה, וזנוחה בצפון אפריקה המערבית, ממלכת גורארה, ממלכה שנטמעה בתרבות הערבית-ברברית-מוסלמית. תוך כדי המהלך הזה, האיש מתאהב באישה צעירה בגילה של בתו, ונכנס למערכת יחסים כמו כמעט גילוי עריות. הכתיבה הביקורתית והאירונית מבצבצת מכל דף בסיפור, כולל זו העצמית. ושוב לפנינו עדות לאובססיה של המחבר לחקר מיתוסים על מוצאו, וזאת על רקע מאבקי הזהות שלו מול הערבים המוסלמים ומול הצרפתים הנוצרים הכובשים, כשברקע גם התייחסות לציונות וללידתה של המדינה היהודית והסכסוך עם הפלסטינים.

הנווד חסר התנועה, כלומר הסטטי, שאינו נודד, שאינו נע… הרומן האחרון של ממי, שפורסם בשנת 2000. זהו רומן-סיכום, תערובת של זיכרונות חיים וזרם תודעה, של דעות ומאבקים, כאשר כל שלב בחייו מוצמד לאירועים היסטוריים במשך כמעט מאה שלמה רבת תהפוכות. אפשר לומר שרומן זה מהווה את הגשר או חוליית הקישור והמפתח לצימוד ולהשפעה ההדדית שבין כתיבתו הספרותית לבין זו של ההגות. מצויים בו כל הנושאים בהם עסק בכתיבה ובמאבק על רקע עלילות חייו: משבר הזהות הלאומית והבין-דתית; הגזענות; האנטי-קולוניאליזם;.. עד הסכסוך היהודי פלסטיני. כותרת הרומן היא דוגמה מאלפת לאירוניה והאוקסימורוניות של חייו וכתיבתו, שהרי נווד-חיים לא באמת יכול להיות חסר תנועה ואולי רמז לכישלון בהשגת מטרות נדודיו.

תרזה ונשים אחרות – אסופת סיפורים קצרים. זהו ספר בודד, יחידני, ומפתיע של ממי. הוא מנותק לחלוטין ממוצאות חייו שלו, מכתיבת הרומנים, היומנים, ומסות ההגות והמחקר. מעין חיבור חייזרי! מדובר באסופת סיפורים קצרים, קרוב לעשרים, המוקדשת כולה לעוללות העולם הנשי! למערכות היחסים בין נשים לגברים מנקודת מבט זכרית, רומנטית ואוהדת. הוא, כבר בן 84, מצייר-כותב סדרה מרהיבה של פורטרטים נשיים שונים ומשונים. אכן מפתיע בדיוק כמו אותה הבלחה בודדת של ספר השירה היחיד שפרסם ב-1985, ספר שירה שרובו אוטוביוגרפי.

אחרית דבר

כמה תופעות בולטות בסקירת זום-אאוט של קורפוס הכתיבה של ממי.

רובו המכריע מכיל כתיבה מחקרית-מסאית על ההיסטוריה-סוציולוגיה-פילוסופיה של הנושאים שעניינו אותו מאז ומתמיד, כפי שכבר צוין, וכאן לא דנתי בהם, בעוד מיעוטו מכיל סיפורת, שירה, וכדומה.

ברם-אולם, דווקא זה האחרון ניראה כמי שמבטא בצורה פואטית את הבסיס לכתיבת חיבורי ההגות, ובמיוחד שני הרומנים הראשונים (נציב המלח ו-הגר). להלכה ולמעשה, כל הרומנים של ממי הם אוטוביוגרפיים במהותם, גם הבדיוניים שביניהם, ומבטאים היטב עבור הקורא הלא מקצוען, את מה שממי רוצה לייצג ולמסור – הקושי העצום של אינטלקטואל יהודי חילוני, שנולד וגדל בבית דתי-מסורתי, בתוך חברה ערבית מוסלמית נכבשת ולא דמוקרטית, ובמקביל תחת השפעה מערבית-דמוקרטית-סוציאליסטית, אך קולוניאלית כובשת. קושי שמתבטא במשבר זהות כרוני, הגורם לו להתפלמס עם עצמו וסביבתו ללא הרף, בניסיון למצוא פתרון ומרגוע למצוקתו שבאמת אינה ניתנת לפתרון בנוסח "זבנג וגמרנו".

מכאן נובעת אהדתו לציונות ולמדינת ישראל, אבל תוך הבעת ביקורת נוקבת על התנהלותה – זו מצויה פחות בסיפורת, אבל מאוד דומיננטית בכתיבה ההגותית שלו ובהופעותיו הרבות בישראל. הדילמות וההתלבטויות בחיי ממי מייצגות היטב את הדילמות של מדינת היהודים והחברה המשוסעת והמפולגת שלה בעשורים האחרונים – חברה יהודית מעורבת מרובת ניגודים ושסעים: חילונית ודתית; אשכנזית ו"מזרחית"; פריפריה מול מרכז; יהודית וערבית; ועוד; אך עדיין דמוקרטית! חברה המנסה בכל מחיר להתערות בלב לבו של עולם ערבי מוסלמי עצום שסביבה, שגם הוא מפורר ומתפורר לסירוגין, ובנוי ממשטרים דיקטטוריים בצורות שונות. כאשר באותה העת, אותה חברה מייצגת, בעל כורחה, את המערב הדמוקרטי, ליברלי, מתקדם, ושנוא, בטבורו של עולם ערבי "מפגר" שמתקיים על אדי נפט, פונדמנטליזם לצורותיו, וצורות משטר דיקטטוריות.

מקורות

Marquesa Macadar, "Memmi's Unheard Sense and Sensitivity: A Praxis of Truth", Sepharadic Horizons, 2014.

J. Oliel, "Juifs au Sahara (Les)", Encyclopedie berbere, 26, 2004, pp. 3962-3968.

Hanifa Allaoui, "L' oeuvre Romanesque d' Albert Memmi: entre identite Culturelle et identite litteraire", L' Harmattan, 2023.