האולימפיאדה והצעיר היהודי הפולני: חלקה של האולימפיאדה ביצירת תרבות משולבת – תורה וספורט

ד"ר חני ברקת-גלנצר בודקת את היחס המורכב של יהודים פולניים לאולימפיאדה ולתרבות החילונית דרך שיר של המשורר היידישאי יוסף טונקל.

אולימפיאדה מטבע הווייתה היא כינוס של קבוצות שונות, מתרבויות שונות, הבאות להתחרות אלה באלה, במשחקי ספורט. מפגש התרבויות עשוי להביא בכנפיו גם תהיות של המשתתפים הצעירים במשחקים הבינלאומיים, באשר לדרך שעליה חונכו ולמסורת שבה חיו את חייהם, אל מול התרבויות האחרות שנגלות לעיניהם.

שינוי תרבותי הוא תהליך ארוך. מהותו של התהליך הוא המרה הדרגתית של המסגרות הישנות, הדת או התרבות השלטת, ושילובן בתבניות אחרות מהתרבות חדשה. תוכן התהליך והקצב שלו עשוי להיות שונה במקומות שונים אבל המהות אחת – כינון תרבות היברידית, שמאחדת חלקים מהתרבות המסורתית עם חלקים מהתרבות שאליה שואפים להידמות.

במזרח אירופה, החלה התרבות היהודית המסורתית להשתנות כבר במחצית המאה ה-19. במקביל להופעת הלאומיות בעמים, ובעיקר עם חדירת המודרניזציה למחוזות שהיו מנותקים בעבר. בתחילת המאה העשרים היוותה ההיסחפות מתרבות דתית שמרנית מאוד, דת שהיא חזות הכל, אל תרבות שהיא שילוב בין הדת, הלאום, ותרבות הסביבה, אתגר מורכב לבני הנעורים. בעוד ילדותם הייתה מסוגרת בד' אמות, אופיינו נעוריהם בנשיאת עיניים אל העולמות החדשים המצפים לצעירים המבקשים לצאת אל עבר התרבות הכללית.

ספרות ענפה נכתבה על לבטיו של הפרט, שרגליו נעוצות בתרבות אחת, אולם הוא חי את חייו בתרבות שמשתנה במהירות, ונדרש לייצר תרבות חדשה. תרבות שתהיה מחד גיסא משויכת אל תרבות העבר, אבל מאידך גיסא, דורשת להשתנות תוך כדי היווצרותה. 

לבטיו של הפרט דומים ככל הנראה בכל התרבויות. לצורך הדגמה, בחרתי לתרגם לעברית שיר שנכתב במקור ביידיש, בוורשה. השיר נכתב על ידי יוסף טונקל, תחת שם העט 'דער טונקלער', בשנת 1932, בזמן האולימפיאדה בלוס אנג'לס, ופורסם בוורשה, בעיתון 'דער מאמענט' שנכתב ביידיש.[i]

השיר עוסק בתיאור קשייו של הפרט נוכח האירוע הספורטיבי שמתרחש בלוס אנג'לס. האירוע מייצג את התרבות הגלובלית, תרבות שאיננה קשורה לעבר דתי או מסורתי. הנער, שכתב את השיר מדם ליבו, יכול לעקוב אחר האירוע רק דרך העיתונים, ורק בעיני רוחו. גופו, לעומת זאת, עדיין נטוע במסורת. הוא יושב בישיבה ומודע למתח שנוצר בין החדר השמרני, לספורט המודרני. הוא מזכיר בנשימה אחת שמות וסוגיות מהגמרא, וביטויים השגורים על פיהם של לומדי תורה, עם שאלות ושמות של ספורטאים פולנים שנשלחו לאולימפיאדה, חלקם יהודים וחלקם לא. שמותיהם של הספורטאים מופיעים בחלק מהמקרים כאילו כתובים בארמית. כתיבה זאת מציינת עוד נדבך במסכת ההתלבטות של הכותב.

תּוֹרָה וּסְפּוֹרְט / דער טונקלער בתרגום חני ברקת-גלנצר

גּוּפִי בַּחֶדֶר, וַאֲנִי בִּכְלָל נִמְצָא בְּלוּס אַנְגֶ'לֶס,

אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִלְמֹד,

אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִתְפֹּס מָה אַבַּיֵי וְרַבָּא אוֹמְרִים?

כְּשֶׁשָּׂם קוֹפְצִים,

כְּשֶׁשָּׂם שׂוֹחִים,

כְּשֶׁשָּׂם שִׂיאִים, בְּמַכָּה אַחַת מַשִּׂיגִים.

הוֹ, אָמַר אַבַּיֵי….

מָה אִכְפַּת לִי מָה הוּא אוֹמֵר,

כְּשֶׁרֹאשִׁי נוֹשְׂאֵנִי לְשָׁם לְכֹּל עֶבֶר.

הֲוָיָתִי, נִמְצֵאת שָׂם, עִם קוֹסְצֵנסְקִי

סִירַלְצְקִין  וּמְסַקֶּבִיץ 

וְעוֹד כָּאֵלֶּה תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים גְּדוֹלִים….

הוֹי תְּנוּ רַבָּנָן, וּבְרֹאשִׁי מִסְתּוֹבְבִים דְּגָלִים וְאַלּוּפִים.

מָה אִכְפַּת לִי מִסֻגְיָא שֶׁל תַּגָּרֵי לוֹד

וְקוֹצוֹ שֶׁל יוֹד,

וְרַשִׁ"י וּמָהַרְשָׁ"א,

 וּפֻמְּפּוֹדִיְּתָא  וּנְהַרְדְּעָא

כְּשֶׁרֹאשִׁי מַיְשִׁיר אֶל הָאוֹלִימְפִּיָּאדָה

וּמְחַפֵּשׂ אֶת הַחֲדָשׁוֹת עַל  גְּבֶרֶת וַיְס, וְאַלְשִׁינְקָא,

וּמָרַת  סְכְבִּנְסְּקָא

וְהָאִשָּׁה קַנְאֶפְצֲקָא,

הַנֵּעֲרוֹת, הַנְּעָרִים  שֶׁלָּנוּ הַתַּכְשִׁיטִים,

מָתַי הֵם מְנַצְּחִים? מָתַי הֵם מְשַּׁחָקִים?

אֲנִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי.

וְנוֹרְמִי? נוֹרְמִי הַגָּדוֹל שֶׁלִּי, הָרָץ כִּצְבִי,

הַאִם הוּא יָרוּץ?  הַאִם מֶדַלְיָה יָבִיא?

הוֹי שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה..

אֲנִי לוֹמֵד בַּגְּמָרָא, וְיֵשׁ סְבָרָא….

אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל מָתַי שָׂם גֹּל יִבְקַע?

וְכַמָּה פְּעָמִים?

מָה אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל?

וּמָה אָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי,

וְאֹתִי  מוֹשֶׁכֶת רַק  הַפְּלֻגְתָּא בֵּין  וְהָאַמִּיצִים, הַחֲזָקִים, הַכְּרִישִׁים,

וּמִי יִהְיוּ הַטּוֹבִים וּבַעֲלֵי הַהֶשֵּׂגִים הַגְּבֹהִים?

הוֹי הוֹי אָמַר רַבָּא,

הוֹי הוֹי אָמַר אַבַּיֵי….

וּמָה עִם הַקּוֹפְצִים לְמֶרְחַקִּים? וּמָה עִם הַקּוֹפְצִים לַגְּבָהִים?

מָה קוֹרֶה שָׂם עִם הוֹדְפֵי הַדִּיסְקִים?

וּזְרִיקַת כַּדּוּרִים?

וְרִצָּה בְּאִיצְטַדְיוֹן וּסְתָם רִצָּה לַמֶּרְחַקִּים?

אוֹי אָמְרוּ רַבָּא, וְאִבַּי,

וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל,

וְרַבֵּי יוֹסִי הַגְּלִילִי,

וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

וּמָר בַּר רַב אָשִׁי,

וְלִבִּי עִם קָאֳלֵילִי וּמְיַזְאִיקִי, וְקַאֲוָאמְאָשִׁי.

גּוּפִי בַּחֶדֶר, אֲבָל רֹאשִׁי בְּלוּס אַנְגֶלֶס, עִם הַסְּפּוֹרְטָאִים.

אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל בִּכְלָל לְהִתְפַּנּוֹת לְלִמּוּדִים?

קטע מהשיר המקורי באידיש

---

[i] יוסף טונקל (1881 – 1949) היה סופר ומשורר יהודי וקריקרטוריסט. בשפת יידיש. יליד בלארוס, אז באימפריה הרוסית שפעל בעיקר בפולין ובארצות הברית. נודע בכתיבתו ההומוריסטית, תחת שם-העט "דער טונקעלער", כלומר "האפל". ההומורסקות, הסיפורים, הסצנות, הפרודיות, והמחזות שלו מהווים במידה מסוימת המשך למורשת הספרותית של שלום עליכם. היה מעורכי העיתון 'דער מאמעט' אחד העיתונים החשובים בפולין שבין שתי מלחמות העולם.

קראו גם

שירים מתכתבים – יציאה לתרבות חדשה של ד"ר חני ברקת-גלנצר