בימים אלו התבשרנו שאיש החמאס בו התעללו חיילי מילואים, לכאורה או מינית, שוחרר אחר כבוד לעזה. כך נסתם הגולל על הפרשה המתוקשרת והחלה פרשת השעון הפצ"רי.
אבל מה קרה למאות התיקים שהכינה משטרת ישראל בשקדנות – תיעוד מעשי הטבח ב-7 באוקטובר שנועדו לצורך העמדת הרוצחים אנשי הנוח'בה לדין. לקיום משפט פומבי, בסדר גודל של משפטי נירנברג? משפט אייכמן? משפט שנועד להיות מצולם ומוקרן בכל כלי התיקשורת בעולם?
מי האנשים המנהלים את הארץ המוכה שלנו? איזה איש משפט והיסטוריון אינם יודעים שמשפטי נירנברג החלו באוקטובר 1945. רק חודשיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, במהירות הבזק, הציגו בנות הברית באור מצלמות וזרקורים לעולם את הנבלים על ספסל נאשמים, ואת סילוקם לעד מהעולם בגזרי דין של מוות.
התלונה נגד ישראל באשמת ביצוע ג'נוסייד בעזה הוגשה כבר בדצמבר 2023 לבית הדין בהאג! חודשיים לאחר שהטרוריסטים האיסלמיסטים שחטו, אנסו, ביתרו, וחטפו מאות ישראלים. האם לא הזדרז בית הדין הבינלאומי בהאג לנצל את התלונה הצינית של דרום אפריקה בדבר ג'נוסייד בעזה כדי להפיק שואו בינלאומי, האם לא הופעלו כל סוללות מצלמות הטלוויזיה ושידרו את האשמת ישראל בדבר "רצח עם", ולא את מעשי הזוועה שנעשו לבני ובנות ישראל? זו הייתה מניפולציה "הפוך על הפוך".
ומה עם המנהיגות הרופסת שלנו? מדוע לא דרשה להעמיד לדין פלילי בבית הדין הבינלאומי את מנהיגי הנוח'בות שנתפסו? את מי הפעילה ישראל, את דובר צה"ל? אם נועה תשבי לא הייתה נותנת מעצמה, ועיריית תל אביב לא היתה מקימה ומממנת את כיכר החטופים, במקום כנסת ישראל, האם היה העולם בכלל יודע משהו עליהם?
את תיקי רוצחי הנוח'בה, שהיו כלואים שנתיים בישראל, סגרו בלא כלום. את הרוצחים שיחררו, ללא משפט, ללא שניתן לעולם, ולנו, דין וחשבון אמיתי מול זרקורים באולם בית המשפט על פשעיהם.
לפני עשר שנים, ב-13 בנובמבר 2015, הותקפו מאות תושבי פריז במועדון הבטקלאן ובסטאד-דה-פראנס. התקפה בה נהרגו ללא רחם מאה שלושים איש, פעולת הטרור הגדולה בהיסטוריה נגד אזרחי צרפת. אלפיים חמש מאות נפגעים, מתלוננים, שלוש מאות עורכי דין, שישה שופטים חוקרים, הכינו את התביעה מהגדולות שהיו בצרפת נגד 15 רוצחים איסלמיסטים. ב-2021 התקיים משפט מתוקשר ומצולם ששודר ברחבי העולם.
במשך שישה חודשים התנהל נגד 15 חיות האדם משפט בהיכל המשפט בפריז. סרטי המשפט, כמו התיעוד של משפטי נירנברג ומשפט אייכמן, שמורים בארכיבים, ובהם אצור מהלך הצדק שעשו משטרים דמוקרטיים במלחמתם בטרור, בפושעים. שם לא יהיו היסטוריונים חדשים או מפיצי תיאוריות קונספירציה שיוכלו לערער על הפשעים האיסלמיסטים שהובאו לאור הזרקורים.
מי יזכור את הנוח'בות, הרוצחים האכזריים, ומעשיהם? מי יזכור עוד מחדל בכך שמערכת המשפט לא העמידה אותם לדין פומבי על פעולת הטרור הגדולה שידעה ישראל מעולם? אף אחד.
יש מנגנוני שלטון וכוח בישראל המעדיפים שהטבח יישכח, ייעלם מהתודעה הקולקטיבית, לא עוד משפט אייכמן שהחזיר את תודעת השואה לעם היהודי. לא עוד ועדת חקירה שתוציא לאור את הריקבון של השלטון האזרחי ושל הצבא. את גבורת החיילים, ראינו, את החללים, הספדנו, אבל האחראים עדיין מסתתרים, עדיין מרחיקים את העדות מעצמם. הם עוטפים עצמם בחומת מגן שתגן עליהם מפני חקירה עם אתנן פוליטי לעשרות אלפי משתמטים.
עברו 120 שנה מפרעות קישינב, ואין מי שיזעק על המחדל, על האסון שלנו, של עם "לא עוד". היכן ביאליק שיזעק "שמים בקשו רחמים עלי! אם יש אל ולאל בכם נתיב – ואני לא מצאתיו – התפללו אתם עלי! בי מת ואין עוד תפילה בשפתי". רוצים לקבור בהריסות עזה את שהתרחש בעוטף. מסיחים את הדעת ללא מנוח, ממשיכים עם השנאה, ההסתה, הפילוג.
אז מי שמחפש צדק, טוב שילך לסמטת הצדק בהרצליה, אולי ימצא שם משהו שנשכח. משהו שקוראים לו כבוד – גם לנפגעים וגם לאומה.
קראו גם
באתרו של אבי גולדברג "יתוש באוזן".
