שירה כהן בפואמה מצמררת שיש לה כמה משמעויות שונות.
שירה כהן כותבת:
את השיר הארוך "עופר" החלטתי לכתוב כמונולוג וידוי של ילדה בוגרת או נערה צעירה המדברת את הטראומה שלה.
הרעיון בא כשהתחלתי לקרוא את הספר "העופר" של הסופרת ההונגרייה מַגְדָה סַאבּוֹ (גוונים 1994, תרגום איתמר יעוז־קסט).
הייתי בלחץ איום וחרדה לגלות איך העופר ימות, ולא הייתי מסוגלת להמשיך בקריאה. כך שבמקום לקרוא התחלתי לבנות סיטואציה אחרת…
השיר פורסם לראשונה ב"קול ההמון" בעריכת ניקולא אורבך ז"ל, ולאחר מכן נכנס לספרי השלישי "המזבח שבגן" (2025, הוצאת כהל).
עופר / שירה כהן
אֲנִי הֶאֱמַנְתִּי לַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ
וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הַדָּבָר
שֶׁמְּאַפְשֵׁר
לְחַיֵּךְ בְּלִי מִלִּים
שֶׁמְּאַפְשֵׁר
לָשִׁיר בַּשְּׂדֵרָה
שֶׁגּוֹרֵם
לְהִתְגַּבֵּר עַל הַגֹּעַל הַפִיזִי
שֶׁיֵּשׁ בַּמַּגָּע הַחַי
(הַמַּגָּע שֶׁמִּתְחַזֶּה לִתְנוּעָה עַרְפִלִּית
וְלָכֵן הוּא מֻרְגָּשׁ בֵּין הָעֲצָמוֹת)
שֶׁגּוֹרֵם לָךְ
לִשְׂמֹחַ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים
אֲפִלּוּ שֶׁהֵם
טוֹבִים יוֹתֵר מִמֵּךְ
וּנְדִיבִים וְיָפִים
וְזֶה הַכָּל הַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ
הַקֶּסֶם שֶׁגּוֹרֵם לִי
לְהַאֲמִין
בְּהַר־בְּשָׂדֶה־וּבַיִת
וְעֹפֶר
(וַאֲנִי רַק רָצִיתִי
לִרְאוֹת אֶת הָעֹפֶר
לְלַטֵּף אֶת הָעֹפֶר
לְהַאֲכִיל מֵהַיָּד
אֶת הָעֹפֶר)
אֲבָל הִיא אָמְרָה לִי אֵיזֶה דָּבָר
וְהִיא נָתְנָה לִי שִׂמְלָה לְבָנָה
וְרָצִיתִי לִלְבֹּש עָלַי אֶת הַשִּׂמְלָה
וּלְהַאֲכִיל עִם הַשִּׂמְלָה – אֶת הָעֹפֶר
אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי הָיָה שָׁם אָדוֹן
וְהָאָדוֹן נָתַן קֻבִּיּוֹת מִסֻּכָּר
("לָעֹפֶר, אָדוֹן, אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהַסֻּכָּר")
וְהָעֹפֶר הָיָה שָׂמֵחַ שֶׁבָּאתִי
(רָאוּ אֶת זֶה בָּעֵינַיִם שֶׁלּוֹ)
וְאַחַר־כָּךְ אָמְרוּ שֶׁאֲנִי אֲשֵׁמָה
וְאָמְרוּ שֶׁאֲנִי מְטֻמְטֶמֶת כָּזֹאת
וְסָלְחוּ לִי –
כִּי מִמֵּילָא הוּא חַיָּה שֶׁכָּזֹאת
שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אִתָּהּ כְּלוּם
וְיָדַעְתִּי שֶׁהִיא צוֹחֶקֶת בַּלֵּב
וּכְבָר לֹא הֶאֱמַנְתִּי לַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ
וּבִמְקוֹם זֶה הָלַכְתִּי כָּל יוֹם אֶל הַיַּעַר
וְחִכִּיתִי שֶׁרַק יָבוֹא אֵלַי עֹפֶר.
שירה כהן היא משוררת, לפרנסתה עוסקת בכתיבה למיתוג עסקי וליווי תהליכי יצירה וכתיבה
"המזבח שבגן" הוא ספרה השלישי, קדמו לו "פנקסי התבוסה" בהוצאת לימבו שהקימה ו"מלכודת"
בהוצאת פרדס
קיראו גם
שירה כהן.פייסבוק.
