הסרט "ילדות גרמנית" מלמד פרק בהיסטוריה – על תבוסת גרמניה במלחמת העולם השניה בעיניהם של הגרמנים.
ההתרחשות מתמקדת בקהילה מבודדת באי הגרמני אַמרוּם (Amrum) בים הצפוני, בפרק זמן של חודשים ספורים סביב התאבדותו של הצורר הנאצי ב-30 באפריל 1945 וכניעת הצבא שלו ב- 8 במאי 1945.
אפילו לשוליה הצפוניים של גרמניה, בקהילת ויקינגים נוודים, הגיעה השפעת הנאציזם הרצחני, אך היא ודאי פחותה מאשר בפנים המדינה, ורבים מתושבי האי ניצלו מנאציזם ושמרו על צלם אנוש.
השבר האישי, שחוו ההיטלריסטים בעקבות התאבדותו של האליל שלהם, מדהים בעוצמתו. אֵם לילדים קטנים נופלת למרה שחורה, פעיל נאצי, אשר לפי דבריו נשא את הצורר בליבו, מתאבד. כמה מעוותת הסגידה העיוורת!
עוד קודם, לא נופלת רוחם של הנאורים בפני ההיטלריסטים. בהקשר של ההתנגדות האמיצה לנאצים, מרשימה דמותה של טסה בגילומה של דיאן קרוגר – חקלאית יצרנית, בעלת רוח חופשית, אנטי-נאצית.
היא, בעומדה על העגלה, מתנשאת בלא מורא מעל פקידון נאצי שבא לאיים עליה. זקופה וגאה, במטפחת ראש מתבדרת ברוח, היא מעוצבת בדמותן של הנשים הצרפתיות הלוחמות האגדתיות: זיאן ד'ארק המצביאה על הסוס; מריאן על הבריקדות, שהיא האלגוריה לחירות.
לסוף הסרט, בו משפחתו הנאצית של ננינג עוזבת את האי אמרום, משמעות סמלית: כפי שתושבי אמרום גרשו את המשפחה הנאצית, כך העם הגרמני כולו הוקיע מתוכו את ההיטלריזם.
פאטי אקין, במאי מוערך, גרמני ממוצא טורקי, כתב את התסריט יחד עם הארק בוהם, שחקן, במאי, תסריטאי, פרופסור לקולנוע, על פי זיכרונותיו של בוהם, יליד 1939, שגדל באי אמרום. בוהם היה בן 6 במאי 1945, ואילו ננינג, גיבור הסרט, בן דמותו, בן 12. אימו מרובת הילדים, שבדיוק ילדה עוד תינוקת, היא נאצית אדוקה, אבלה על מות אלילה. האם אפילו מסרבת לאכול. לפני התמוטטות העצבים שלה, היא מביעה כמיהה ללחם לבן עם חמאה ודבש – מצרכים שהיו נדירים באי. אבי המשפחה, האידיאולוג הנאצי, נמצא בחזית, וננינג, הבן הבכור, מתוך אישיותו ההומנית, לוקח על עצמו את האחריות לשלומה, ויוצא למסע להשגת המעדן, נוסח אגדת "פרח לב הזהב".
המסע רב שלבי, עם קשיים, מכשולים, ואף סכנות, עליהם הנער מתגבר בתושייה. הוא נעזר באנשים רבים. בהיעדר כסף, ננינג עובד תמורת המצרכים. משחקו של יאספר בילרבק Jasper Billerbeck בתפקיד הנער ננינג מופלא ממש – פניו ומבטיו עתירי הבעה!
הסרט ניחן בדקויות נפלאות, נאמרות ומרומזות, שמשתלבות, מתחברות, בונות סיפור מורכב, עמוק, אופטימי, עם השלכות עכשוויות. אפרט כאן את התובנות.
לתושבי אמרום גאוות אי עצומה, ויחד איתה, התנשאות מעל לאחרים, אותם הם מכנים בזלזול "בני היבשה". הם אוהבים את האי שלהם, אך נוטים לעזוב אותו – לבני אמרום סממנים של נוודים, שמזכירים את הוויקינגים הצפוניים הקדומים. רבים מבני אמרום הגיעו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים לניו יורק, ואף השתקעו בה. "בניו יורק יותר בני אמרום מאשר כאן", לפי דבריו של זקן השבט.
לארה"ב נוכחות רבת פנים בסרט. הנאצים של האי רואים בה אויב, אך כמה טוב, שרבים מתושבי האי לא נדבקו בנאציזם. הם שמרו על רוח החופש וצלם אנוש, ובמיוחד המבוגרים, שזוכרים היטב את הדמוקרטיה שלפני עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933, והם ידידותיים כלפי ארה"ב וכמהים אליה. אני רואה שגילו של ננינג, 12, סמלי – אלה שנות השלטון הנאצי. כל חייו התנהלו בתוך התקופה האפלה הזאת, בתוך משפחה מורעלת אידיאולוגית, והוא עצמו משתייך ל"נוער היטלר". אבל חברו הטוב ביותר של ננינג, הרמן, אינו נאצי. כמה בהירה ומעודדת החברות הזאת, והיא גם משפיעה על ננינג לטובה.
אחד מהמבוגרים, אשר בנו משרת בצבא ארה"ב, מקשיב בסתר לשידורי הרדיו החופשי, והוא, יחד עם ננינג והרמן, שמגיעים למחסן שלו, שומעים בהנאה ובכמיהה את השיר האמריקאי I am in heaven.
כמה סמלית בחירת השיר! ארה"ב היא גן עדן, לעומת גרמניה השסועה, ההרוסה, המובסת.
אחד מזקני השבט מספר שהיה בניו יורק ביום השחור של נפילת הבורסה בשנת 1929, שסימנה את תחילת המשבר הכלכלי הגדול.
ניתן לומר, שהמשבר האמריקאי הכלכלי של 1929 היה כנפנוף כנפי פרפר, שהביא את הסופה הגדולה על אירופה, שתרמה לעלייתו של היטלר לשלטון, ומכאן התפתחה למלחמת העולם השניה, אותה האמריקאים באו לשכך.
ועוד סממן מובהק של ניצחון האמריקאים ותבוסת הגרמנים – הכסף של המנצחים מנצח. צורת התשלום של תקופת המלחמה איבדה את כוח הקנייה. כשהאם מגישה בחנות הבשר את השטר הקודם, המוכר אומר לה שזה נגמר. עכשיו התשלום בדולרים אמריקאיים או בלירות אנגליות.
"מובי דיק" – ספרו המפורסם של האמריקאי הרמן מלוויל – משולב בחוכמה בעלילה. הספר נמצא בספרייה הענפה בביתו של ננינג, צֵיד לוויתנים קרוב לליבם של תושבי האי, שגם עוסקים בו, לננינג סכין עם ציור של לוויתן. בתחילת הסרט ננינג משאיל את הספר לחברו, הרמן, האנטי-נאצי, וחוזר על הוראת אימו לשמור על הספר, ולא לקפל את פינות העמודים – לא לעשות "אוזני חמור". במרוצת הסרט, ננינג עובר תהליך של התבגרות, היטהרות מהנאציזם, והשתחררות מהשפעת אימו. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא משאיר את הספר לחברו במתנה, ולתהייתו, "מה אימך תגיד על כך?", משיב בביטחון, "לא איכפת לי כבר". החבר הרמן מתפעל מכך ששמו הוא גם שמו של הסופר האמריקאי, הרמן מלוויל. הרמן משמיע באוזני ננינג את הפרשנות האלגורית, לפיה אחאב, הקפטן, הוא היטלר, שבגללו שוקעת הספינה-גרמניה. ננינג מקשיב, ואינו מתנגד, אלא מפנים.
היהדות מושחלת בשיח כחוט דק וזוהר. ב"מובי דיק" שמות הגיבורים עבריים-תנ"כיים. יתר על כך, אחד המבוגרים באי מספר על נערה בשם רות דנציגר, בה כולם היו מאוהבים. הוא ממשיך ומספר לננינג, שרות נלכדה ע"י הנאצים, נשלחה למחנות ומתה שם, מבלי לציין מפורשות את יהדותה. ננינג רואה את תמונתה בחברת דודו, מתפעל מיופייה, וחש צער על מר-גורלה.
המסע להשגת מצרכי המזון הנדירים היה מאתגר ומתיש. בסיומו ננינג פורץ בבכי משחרר על ברכי אימו, אך היא אינה מנחמת אותו. להיפך, האם מתייחסת לבנה בביטול, בקשיחות, גוערת בו, דורשת להפסיק לבכות, להיות "גבר", ואף מטיחה בו, כי בשל הרכרוכיות הזאת, צבא הרייך השלישי הפסיד במלחמה. מזעזע – האידיאולוגיה הנאצית מעל לאימהות!
חשוב לציין, שהרמן, חברו האנטי-נאצי של ננינג, מתואר כאמיץ, נחוש, עומד על שלו, ההפך מרכרוכי – קשוח, צד ארנבים, ואף "מנקה" אותם מהאיברים הפנימיים בביטחון, בהינף סכין. על הליברליזם ונגד הנאציזם יש להילחם באומץ ובקשיחות.
ננינג עובר מסע חניכה, בעל ערך עליון עבורו. במהלכו הנער למד על תולדות משפחתו, התפכח מהנאציזם, יצר קשרים חברתיים, הרגיש ניצני משיכה מינית. האם הצליח להביא לחם לבן עם חמאה ודבש לאימו? כן ולא. בכל מקרה, המטרה האמיתית הושגה – האם יצאה מהדיכאון וחזרה לתיפקוד מלא.
הסרט נעים לצפייה: הרוח מנשבת בים הפתוח; הטבע מתעורר באביב; הילדים היפים והחכמים עוברים הרפתקאות מרתקות; לדמות הראשית של ננינג אישיות הומנית, שמתגלית במלוא רבדיה. ובנוסף, באופן מופלא הסרט אקטואלי לישראל העכשווית.
סיום של מלחמה ארוכה – מלחמת העולם השנייה – הוא הזדמנות, ואף כורח, להפלת ההנהגה הדיקטטורית, שהביאה למוות, להרס. על חורבות מְקַדְּשֵׁי מלחמה חשוכים עלו הגורמים הליברליים, האזרחיים, המשקמים.
גם אנחנו נמצאים עתה אחרי שנתיים של מלחמה ארוכה מדי, וכמהים לחילופי שלטון. מעניין הדמיון – סיומן של שתי המלחמות הושג בהשפעתה המיטיבה של ארצות הברית.
ההיסטוריה מלמדת, והסרט "ילדות גרמנית" מראה זאת קולנועית – הרודנות נופלת, הדמוקרטיה חוזרת. כך יהיה גם בישראל שלנו ב-2026 – שנת הבחירות הטובות.
