מלאכת מחשבת: מוטיב הרקמה בשיר "שמלת שבת כלה" של אסתר קאפח

ד"ר בת ציון ימיני מנתחת שיר של אסתר קאפח המתאר אירוע שאולי התרחש.

המערכת

קראתי בעניין רב את שיריה של אסתר קאפח מתוך הספר זכוכית מגדלת (סטימצקי, 2020). שירים יפים ויצירתיים המקיפים תחומי חיים רבים. בחרתי להתיחס לשיר "שמלת שבת כלה"( עמ' 65).

שמלת שבת כלה

הַחֲתֻנָּה קְרֵבָה, הַתְּכוּנָה רַבָּה, הַמֶּתַח בְּשִׂיאוֹ, מֵעַי הוֹמִים,

אֵין לִי בֶּגֶד רָאוּי לְשַׁבָּת כַּלָּה. אַל דְּאָגָה אֲנִי אַחְרָאִי.

אַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה מְקוֹרִית. נִקְנֶה בַּד, נְשַׂרְטֵט דֻּגְמָה,

אִמִּי תִּתְפֹּר וְתִרְקֹם שִׂמְלָה.

בִּלִּנוּ עֶרֶב בִּמְחִצַּת אִמּוֹ. מִתְפָּעֲלִים מִזְרִיזוּת יָדֶיהָ,

הָאֲמוּנוֹת עַל גְּזִירָה, תְּפִירָה וְרִקְמָה שֶׁאָרְכָה יוֹתֵר מִלַּיְלָה.

לָקְחָה מִדּוֹת וְהֵכִינָה גִּזְרָה מִנְּיָר עִתּוֹן יָשָׁן. אָמְרָה:

עִתּוֹנִים יֵשׁ לִי חִנָּם.

עֵינַי הַמִּשְׁתָּאוֹת עוֹקְבוֹת וְסוֹפְגוֹת הַשְׁקָעַת חֲמוֹת.

אֲנִי קָלַטְתִּי פְּרָט וְעוֹד בְּכַלְכָּלַת בַּיִת מְחֻשֶּׁבֶת.

הַשִּׂמְלָה מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת. לִרְקָמוֹת

תּוּבַל כַּלָּה לֶחָתָן.

המשוררת מעוררת זיכרון מאירוע משמח מאוד בחייה. התרגשותה לקראת החתונה הייתה רבה. ההכנות היו רבות, אבל משהו הטריד אותה, אין לה "בֶּגֶד רָאוּי לְשַׁבָּת כַּלָּה". החתן מרגיע אותה ומציע שהם יקנו בד ואימו תתפור ותרקום לה את השמלה. ההמשך מתאר סצינה שונה מן המוכר ולא מובנת מאליה.

בחרתי בשיר זה כי משכה את תשומת ליבי המילה רקמה שהיא בעיניי מילת המפתח של השיר. מוטיב הרקמה הוא מוטיב דומיננטי בשיר, והוא מופיע בו ארבע פעמים בהטיות שונות. רקמה מופיעה במקרא שתים עשרה פעמים בהקשר של לבוש מהודר, לבוש חגיגי ויקר, משולב משי, אבני פוך, וקישוטי זהב וכסף. הרקמה כרוכה בעבודה רבה. בנות תימן השקיעו זמן רב במלאכת הרקמה, וכאן מתוארת עבודת יד אמנותית בהכנת שמלת הכלה לכבוד השבת המיוחדת בחייה.

החמות אינה משיבה את פני הזוג ריקם ומיד נרתמת לעזרת הזוג. התגייסות זו אינה מובנת מאליה בימים כה עמוסים ולחוצים לפני חתונת הבן. החמות רוקמת את הרקמה שהיא מעשה רוקם אומנותי, והמלאכה אינה פשוטה ואינה קלה. היא הדירה שינה מעיניה ונרתמה לתפירת השמלה לפי שרטוט שהכין לה בנה – חוטי כסף וזהב מלופפים בחוטי משי אדומים.

למילה רקמה יש משמעויות אחדות בשיר – החמות, תוך כדי הרקמה הפיזית, למעשה רוקמת מערכת יחסים עם הכלה שמצטרפת למשפחה, שתהיה כלה טובה לבנהּ. אנו רואים כאן התהוות של רקמת יחסים טובה והדדית. חשוב לחמות לשמח את הכלה, חשוב לה הקשר בין שתיהן, וחשובה לה שלמות המשפחה. היא משקיעה ממיטב מרצה וזורעת את הזרעים הראשונים בקבלת הכלה, זרעים שבסופו של דבר יניבו רקמת חיים נהדרת, כפי שאכן קרה. היא רוקמת חיים שישפיעו על כל המשפחה. הזוג מסתכל עליה בעיניים משתאות, והכלה לומדת ממנה רבות מעצם ההשקעה, החריצות, והזריזות. היא גם לומדת ממנה דברים מעשיים בכלכלת בית מחושבת – אותו נייר עיתון ישן שמשמש להכנת הגזרה, במקום נייר מיוחד המתאים להכנת גזרה שיש לקנות בחנות.

מוטיב הרקמה שזור בשני שיבוצים מקראיים. שתי אלוזיות קיימות בשיר שלפנינו: האחת "אַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה מְקוֹרִית" המתבססת על פסוק י' ביחזקאל, פרק טז, "וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי"; והשנייה מופיעה בסיום השיר "לִרְקָמוֹת תּוּבַל כַּלָּה לֶחָתָן", על פי המובא במזמור מה פסוק טו' בתהילים, "לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ". משמעות המילה לִרְקָמוֹת היא לחופה. בעבר החופות היו מורכבות מיריעות עשויות מעשה רקמה ומעוטרות בחוטי כסף וזהב. הכלה תובל על ידי השושבינים בתהלוכת פאר לחופה.

המפתח ליחסים אידיליים בין כלה לחמות תלוי בחמות כבר בקבלת הפנים הראשונה שלה לכלה. ואכן, בשיר זה הכלה משיבה לה אהבה. כך אפשר לנפץ סטריאוטיפ רווח על יחסי כלה-חמות עכורים. כאשר כלה וחמות מסתדרות ביניהן, כל המשפחה יוצאת נשכרת.

אסיים בתקווה שתמיד יהיו יחסים טובים ובריאים בין כלות לחמיות.

האזינו לשיר מהספר "זכוכית מגדלת":

קראו גם

קיראו עוד על ד"ר אסתר קאפח ב"יקום תרבות"