השיר השבועי עם אילן ברקוביץ' – "הקונכיות שלי" של רמי בקיש

הקונכיות שלי / רמי בקיש

הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי הוֹלְכִים וְנִסְגָּרִים בְּקוֹנְכִיּוֹת מִשֶּׁלָּהֶם.

אֲנִי מַצְמִיד אוֹתָן לָאֹזֶן וְלֹא שׁוֹמֵעַ דָּבָר

עַל שְׂפַת הַמַּיִם אֲנִי יוֹשֵׁב וּדְמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינַי

פִּתְאוֹם אוֹחֶזֶת בִּי תְּזָזִית.

–

אֲנִי קָם וּבְכוֹחַ דַּל וְנָחוּשׁ מַשְׁלִיךְ אוֹתָן אֶל הַיָּם הַסּוֹעֵר.

מִתְכַּוֵּן לַעֲזֹב אֶת הַחוֹף וְלֹא לָשׁוּב לְעוֹלָם

אֶלָּא שֶׁאָז חוֹלֶפֶת בִּי מַחְשָׁבָה, שֶׁהַגַּלִּים יִסְדְּקוּ אֶת הַקּוֹנְכִיּוֹת

וְאֵלֶּה עוֹד תַּחְזֹרְנָה אֵלַי פְּתוּחוֹת יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

–

יוֹשֵׁב עַל קַו הַמַּיִם וּמְחַכֶּה,

לַיְלָה עוֹבֵר

מְחַכֶּה,

עוֹד יְמָמָה.

–

הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי הוֹלְכִים וְנִסְגָּרִים בְּקוֹנְכִיוֹת מִשֶּלָּהֶם.

גֵּאוּת הַמַּיִם מְבִיאָה אֵלַי מִנְחוֹת יָם, אֲבָל לֹא אֶת אֵלֶּה שֶׁשִּׁלַּחְתִּי.

נֶהֱנֶה לָשֶׁבֶת שָׁם, אֲנָשִׁים חוֹלְפִים וּבָאִים

מֻקְסָם מִיַּחֲסֵי הַגּוֹמְלִין שֶׁבֵּין הַיָּם לָאָדָם

עוֹבֵר כִּמְעַט נֵצַח, קוֹנְכִיוֹתַי אֵינָן שָׁבוֹת מִמַּעֲמַקִּים.

–

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֲנִי עוֹזֵב אֶת הַחוֹף וּמְטַפֵּס בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת לַטַּיֶּלֶת.

מַבִּיט מִלְמַעְלָה אֶל הַיָּם הַנִּפְלָא

וְיוֹדֵעַ שֶׁכַּנִּרְאֶה עַכְשָׁו, אוֹ אוּלַי מָחָר,

מִישֶׁהוּ אַחֵר יֶאֱסֹף אֶת שֶׁהִשְׁלַכְתִּי

וְשִׁיר נִפְלָא יִתְנַגֵּן בְּאָזְנָיו.

יכול להיות שהמלחמה בת השנתיים באמת הסתיימה? שסוף סוף יבוא השקט אל פתחנו?

השבוע הוחזרו אחרוני החטופים החיים משבי החמאס בעזה והחלה החזרתם של החטופים החללים והפסקת האש נכנסה לתוקפה. והנה, במקום לחוות רגיעה יחסית חווינו גם השבוע עימותים חברתיים פנימיים בלתי פוסקים. משפטו של נתניהו חודש בתל אביב ושרים שבאו לתמוך בו תקפו מילולית מפגינים נגדם. הנהגה אמיתית לא עושה כדבר הזה אלא מרכינה ראש לאחר שכשלה בשבעה באוקטובר, אבל ההנהגה שלנו לא מסוגלת לכך. "כל הממורמרים – שיאכלו תמרים", חרזה השרה לאיכות הסביבה עידית סילמן; "אתה אשם, הטבח קרה בגללך", אמרה חברת הכנסת קטי שטרית למפגין אחד שביקש ממנה לעשות חשבון נפש.

ברשתות החברתיות ובתקשורת ניצבו הניצים זה מול זה: מצד אחד אלו הרואים בעינב צנגאוקר, אמו של החטוף שהושב בחיים מתן, מגדלור מוסרי; ומצד שני אלו הרואים בצביקה מור, אביו של החטוף איתן, שגם הוא הושב בחיים, מגדלור מוסרי. רק הטבח עצמו נותר חף מכל זה עם הנהגה שלא הייתה מספיק אחראית כדי למנוע אותו.

השיר "הקונכיות שלי" מאת המשורר ומדריך השחמט רמי בקיש (יליד 1965, חולון, תל אביב), מופיע בתוך ספר ביכוריו, "לפני שהפכתי את התקליט" (2025, הוצאת פיוטית, עורכת ספרותית שושנה ויג, עמ' 74), ובחרתי בו לעמוד דווקא נגד כל הרעש הנורא של המלחמה החיצונית אבל גם של זו הפנימית, בתוך החברה הישראלית פנימה.

השיר מתכתב, במודע או שלא במודע, עם השיר הנודע "שקט" או "תשלח לי שקט" מאת המשוררת יונה וולך (פורסם בספרה "אור פרא" ב-1983), שבו ביקשה כזכור "לשמוע שקט לא מכאן". יש בו גם הדהוד למצווֹת היהודיות של התשליך בראש השנה ושילוח הקן (דברים כ"ב, ו-ז), אבל בעיקר יש בו מקוריות גדולה של אופן תיאור החוויה בידי המשורר בקיש ללא כחל וסרק או כלשונו בשיר: "בכוח דל ונחוש".

השירה של בקיש אולי מוכרת לאורך השנים מאירועי השירה שבהם הוא מופיע, אבל פחות מוכרת לקוראי המוספים הספרותיים כי היא לא מתפרסמת שם, ולכן כה חשוב ומשמח לראות שהוא איגד רבים משיריו לתוך ספר המחזיק 90 עמודי שירה וכולל גם אחרית דבר יפה מאת המשורר והעורך עדי עסיס, חברו הטוב.

בסוף הספר כותב המחבר כך: "תודה שמצאתי אתכם תודה שאתם כאן: / משפחה, השראה, אהבות, / משוררים, משוררות, חברים חברות. / ולכל מי שמוצא עניין בשיריי. / כולכם שותפים למסע של נפש". זו אחת התודות היפות ביותר שקראתי בספרי השירה שלנו בשנים האחרונות, המרובים בתודות, כי יש בה מידה מבורכת של ענווה, כנוּת, וישירוּת, המאפיינת גם את שירי הספר בעצמם על שלל נושאיהם.

קיראו עוד של רמי בקיש ב"יקום תרבות "

צפו והאזינו לרמי בקיש בהופעה