המערב הפנימי / בניהו טבילה
מָרוֹקוֹ הַנֶּהֱדֶרֶת,
אֶרֶץ הַמַּעֲרָב הַפְּנִימִי
קָרְאוּ לָךְ אֲבוֹתַי בְּסִפְרֵיהֶם
אֲבוֹתַי שֶׁיָּדְעוּ
–
אֲנִי שֶׁגָּדַלְתִּי אֵצֶל
הָאַשְׁכְּנַזִּים,
חִיּוּךְ רוֹכְלִים
וּפִתְאוֹם:
הִשְׁתַּטַּחְתִּי
–
(בְּסוּאִירָה
מוּאַזִּין מַנְעִים
אַלְּלַהוּ אַכְּבָּר
בּוֹאוּ
זֶה מַתְאִים)
–
וְהֵיטַבְתִּי נֵר שֶׁמֶן
וְשַׁרְתִּי
יָפָה וְתַמָּה
תּוֹרָה נְעִימָה
"עבד של האשכנזים", כך סנטה חברת הכנסת מירב בן ארי בשר דודי אמסלם בפתיחת מושב החורף של הכנסת ובלהט העימות הקשה בין השניים, שהחל כשאמסלם, שנאם על הדוכן, אמר לה שתפסיק לקרקר, כלשונו, בהשראת השרה מאי גולן, ושהיא "מצחצחת את נעליו" של ראש מפלגתה, יו"ר האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד. "אבי, שעלה מלוב, מתהפך בקברו", הוסיפה.
העימות הקשה בין השניים עורר הדים ציבוריים רבים על המיזוגניות שיש בדברי אמסלם ועל תרבות השיח בכנסת, שגם בן ארי בעצמה לוקה בה (היא השוותה פעם את השר איתמר בן גביר לקציצה, למשל, לעומת ראש השב"כ המועזב, רונן בר). הנושא העדתי כמעט לא נידון בהקשר הזה אבל הוא די הדהים אותי: השר דודי אמסלם הוא עבד של האשכנזים בתנועת הליכוד, בקואליציה כולה?
השיר "המערב הפנימי" מופיע בספר ביכוריו של המשורר הרב ד"ר בניהו טבילה (יליד 1977, צפת, ירושלים), "היינו בחורי ישיבה היה קיץ" (2025, בית אורי צבי הוצאה לאור, עורך אלחי סלומון, עמ' 32), וגם בו יש משפט מדהים בפני עצמו: "אני שגדלתי אצל האשכנזים"! אני מניח שטבילה (כך: Tvila) מתייחס כאן לעברו הביוגרפי כמי שלמד בישיבת סלבודקה החרדית-ליטאית בבני ברק, והוא בן למשפחה מרוקאית כפי שעולה משיריו.
במקבץ שירי-שורשים עוקבים בספרו הוא מכתירם בכותרת "אל-ממלכה אל-מערביה" ומבאר: "שמה המלא של מרוקו – הממלכה המערבית" (עמ' 35-34). באחד השירים הללו "ז'מע אל פנאא", הוא מראה יפה כיצד גם לגזענות או ליחס העדתי המפלה יש מדרגות חברתיות שונות: "מִכָּל אֵלֶּה קָנִיתָ, הִתְלוֹנֵן הַנִּיגֶרִי / עִם הָרוֹלֶקְס הַמְּזֻיָּפִים, / רַק מֵהַשָּׁחֹר לֹא. / תִּרְאֶה תַּ'שָׁעוֹן: לֹא סְתָם פֵייק, / גוּד קוֹפִּי. // שֻׁקְרָאן בֶּאֱמֶת, חָשַׁבְתִּי, / סַפֵּר לִי עוֹד עַל צֶבַע. / אִלּוּ נוֹלַדְתִּי כֹּהֵן הָיִיתִי מְבָרְכוֹ: / יָאֵר הַשֵּׁם פָּנָיו אֵלֶיךָ" (עמ' 34). אם זכרוני אינו מטעה אותי, היה זה השר אמסלם שיצא בכנסת נגד "מפגיני קפלן עונדי הרולקסים", כלשונו, ואז העירו לו שגם הוא בעצמו עונד שעוני יוקרה.
שירתו הזהותנית-עדתית של הרב ד"ר בניהו טבילה לא מעוניינת לכסות על האמת, אלא דווקא לחשוף אותה, אבל לא כדי להתנגח ולהעמיק את הפערים החברתיים כי אם להיפך – כדי לשמש גשר אפשרי בין העדות ואפילו גם בין הדתות. כפי שאפשר לראות מטורי הסוגריים בשיר שלפנינו (סואירה היא עיר נמל במרוקו, ששמה הארכאי מוגדור והיא שוכנת בין קזבלנקה לאגאדיר; המשורר מייחד לה גם את השיר העוקב "מוגדור" בעמ' 34).
קריאת המואזין בעיר הנמל המרוקאית לא מרתיעה כי אם להיפך, מקרבת או כלשונו בשיר "בואו זה מתאים".
