הכנסת אויבים / מאור צברי
הִיא אֲפִלּוּ לֹא יָדְעָה שֶׁהִיא תִּפְתִּח
לִי אֶת הַדֶּלֶת, שֶׁהִיא תַּצְבִּיעַ דֻעְ'רִי
עַל הַמַּטָּרָה, שֶׁיֻּקַּז הַדָּם וְשֶׁהַדֶּלֶת –
תִּוָתֵר פְּתוּחָה זַי בִּיר סוֹדַא, בְּלִי
מַי. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת הִיא לֹא יָדְעָה
הִיא יָדְעָה יוֹתֵר מִדַּי. הֵיכּ
הֵיכּ זֶה הָיָה:
"תְפַצַ'ל תְפַצַ'ל תִּשְׁרַבּ אִשִּׁי?"
וְחִיְּכָה.
בִּדוּן שׁוּ אִסְמַכּ בִּדוּן מִן וֵין גַ'אי. בַּס
"יַא אִבְּנִי וֵינַכּ צַאחְבַּכּ בִּדוּ אִיַאכּ –
תַעַאל".*
* לא מה שמךָ לא מֵאַין הגעתָּ.
רק "הו בני איפה אתה חברך רוצה אותך – בוא".
ערב החג (כיפור) הוצג ברוב עם מתווה הנשיא טראמפ לסיום המלחמה בין ישראל לבין החמאס, ועם צאתו נדמה כי האמרה הקלישאתית "מדינה שלמה" מעולם לא הייתה נכונה יותר: מדינה שלמה מחכה לתשובת חמאס כדי לדעת האם אכן המלחמה הארוכה מנשוא עומדת בפני סיום והחטופים עומדים להשתחרר, או שמא פנינו מועדות לעוד חודשי לחימה עקובים מדם.
השיר "הכנסת אויבים" מופיע בספר ביכוריו של המשורר מאור צברי (יליד 1995, מושב אורה שליד ירושלים), "נספח צבאי – רמאללה-עזה 2024-2018" (2025, הוצאת עם עובד, עמ' 23). צברי יודע דבר או שניים על לחימה באויב שכן, כפי שצוין בגב ספרו, נוסף על היותו "מתרגם, עורך, ומלמד פילוסופיה", הוא גם "שירת כלוחם וכמפקד ביחידת המסתערבים דובדבן". כמו כן, "בשנת 2019 ייסד וניהל את 'פריחת הדובדבן', מערך לשיקום לוחמים שנפגעו בגוף ובנפש, וניהל מסגרות שיקום דומות".
בגב הספר צוין גם כי הספר "נולד מתוך אלימות המלחמה, מתוך רעש ושכול, אבל אין בו דבר גלוי מרעש המלחמה. מתוך רעש הרקע הזה נולדת בספר מוזיקה חדשה בשירה הישראלית". האם שירי הספר אמנם חושפים אותנו למוזיקה חדשה בשירתנו הצעירה? בהחלט ייתכן שכן, או לפחות הם חותרים לכיוון הזה, והשיר שלפנינו הוא דוגמא יפה לכך.
אולי אפשר אפילו להגדיר באמצעות השיר האחד הזה את שירתו של מאור צברי כולה כשירת המסתערב או כשירה מסתערבת, כזו שבה הכנסת אורחים הופכת להכנסת אויבים, ושפת הנימוסים היומיומית בעת הכניסה לבית מסתירה מאחוריה את שפיכת הדם במלחמה.
