סקירת הספר על המחזה האחרון והבלתי גמור של המחזאי המפורסם נסים אלוני, מחזה שעלילתו ומשמעויותיו הסופיות הן בגדר תעלומה עבור חוקרי אלוני, וכנראה גם עבור המחבר עצמו, אבל הן משקפות רעיונות עמוקים מאוד של אלוני על הגורל היהודי והישראלי.
השקת הספר ביום ראשון 26/10/25 ראו בהמשך.
המערכת
הוצאת "בית אוצר" של רקפת ידידיה הוציאה לאור ספר חשוב ביותר אם גם אניגמטי מאין כמוהו, די ראשון מסוגו בעברית, אם כי קדם לו הספר האחרון של יעקב שבתאי "סוף דבר".
בשני המקרים חוקרים לקחו יצירה לא גמורה של המחבר, במקרה הזה המחזאי הידוע ניסים אלוני, והביאו חלקים וגירסאות שונות שלה בלי להביא את סיומה – שאינו קיים.
אירוע השקה לספר יתקיים ביום ראשון 26/10/25:
נסים אלוני מעולם לא היה מסוגל לסיים את המחזה וזה למעשה המחזה האחרון שכתב. הוא עבד על החזרות עליו עם שחקנים במשך כמה חודשים בשנים 1986-1987, אבל כשהתיאטרון הבין שבעצם המחזאי המפורסם אינו יודע או אינו מסוגל להשלים את המחזה, המחזה בוטל. ועימו בוטלה הקריירה התיאטרלית של אלוני.
לאחר שהתפשטו השמועות על הביטול וסיבותיו המדהימות, שום תיאטרון לא היה מוכן יותר לקבל מחזה חדש שלו (מחזות ישנים וידועים זה היה עניין אחר), וגרוע מזה – נראה שאלוני עצמו כבר לא ניסה יותר ברצינות לחבר מחזה חדש.
כיום נסים אלוני נחשב לאחד מגדולי המחזאים של הבמה הישראלית, בהחלט שווה ערך לחנוך לוין.
מחזה ידוע שלו הוא אכזר מכל המלך, מחזה תנ"כי על ימי המלך רחבעם, שבו דן אלוני בצורה מוסווה בשאלות אקטואליות במדינת ישראל של סוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים.
לאחר מכן, מחזות ידועים שלו כמו "הנסיכה האמריקנית", "אדי קינג", "הכלה וצייד הפרפרים", "נפוליאון חי או מת", ואחרים, נראו כמנותקים מכל קשר להוויה הישראלית. אבל חוקרים ומבקרים טוענים שהם דווקא מחוברים מאוד להוויה הישראלית ולשאלות הקיומיות שלה, אם כי בצורה מוסווה מאוד.
כך הוא הדבר גם במחזה האחרון של אלוני, "האם יש מקקים בישראל", ששוב נראה כמחזה קרנבאלי צבעוני, כמו חלק ממחזותיו הקודמים, וללא קשר מיוחד למדינת ישראל, שאמנם מוזכרת כל הזמן. אבל למעשה הקשר הזה נמצא שם, כרגיל בהסוואה.
אלא שאלוני מעולם לא הצליח לסיים את המחזה. הוא כתב לו כמה גירסאות שונות, אף אחת מהם לא מושלמת. מהגרסאות הללו לוקטו הטקסטים שבספר שלפנינו, בידי העורכים דודי פרנס ורקפת ידידיה, שהוסיפו גם טקסטים שקשורים לנושאו, כמו הסיפור "בחזרה מן העיר" שפורסם עוד ב-1967.
נשאלת השאלה, שחוקרת אלוני רקפת ידידיה לא באמת מצליחה לפתור אותה במסה הארוכה שלה על המחזה ועל אלוני – למה מצא אלוני כמשימה בלתי אפשרית לסיים את המחזה?
קשה להגיד. העלילה היא אכן אניגמטית, על זוג שמסמל כל מיני דברים שאומרים על היהודים, מין יהודים נודדים כאלו שנוסעים באירופה, ומגיעים לבסוף לארץ ישראל כדי לבצע משהו. לא ברור מה. אולי לבנות או להרוס מקדש בירושלים.
בסיום הספר יש מסה מדהימה של רקפת ידידיה, של לא פחות ממאה עמודים, על המשמעויות האפשריות של המחזה, ועל הרמזים וההרמזים שיש בו ליצירות אחרות של הסופר. ידידיה מראה שיש רעיונות יסוד במחזה שמכוונים לתוכניות שהיו לאלוני למחזות על חיי המלך הורדוס, בונה המקדש, ואישתו מרים, ולמחזה שאולי היה בראשו על ישוע הנוצרי ובת זוגו מרים המגדלית.
אלו מחזות שכנראה לא הועלו על הכתב, ובכל אופן אינם קיימים גם בארכיון כתביו של ניסים אלוני באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.
הרעיון הבסיסי של אלוני היה כנראה שגיבור המחזה הוא מעין גילגול מודרני גם של הורדוס המלך, וגם של ישוע הנוצרי.
אהובתו הזונה של הגיבור היא כנראה גלגול של המלכה מרים החשמונאית, ושל מרים המגדלית,תלמידתו ויש הטוענים בת זוגו של ישוע הנוצרי.
זוג הגיבורים האלו נוסעים לארץ ישראל במטרה משיחית לבנות בירושלים משהו כמו בית המקדש. המטרה שאותה הגשים הורדוס, ואותה ביצע ישוע שהגיע לבית המקדש על מנת להיצלב לאחר מכן.
מטרה זאת לא מוגשמת בידי הגיבורים, ואולי הוגשמה בסיום שהיה רק בראשו של אלוני ומעולם לא הועלה על הכתב, שבו צוות של סרט מגיע לעיר ירושלים להסריט סרט, ומסתיים בצליבה של הגיבור על מגן דוד, בחיקוי לגלגולו הקודם – ישוע.
המילים האחרונות שבאחת הגירסאות המרובות של המחזה המוזר הן "אבל אני אגיע לירושלים "….אני אזכור שם הכל" .
הכוונה כנראה לעבר המפואר של הורדוס ומרים, ושל ישוע ומרים המגדלית, הגלגולים הקודמים של גיבורי המחזה.
נראה לי שאלוני ידע מה צריכה להיות הסצינה הסופית של המחזה: צליבתו של הגיבור, גלגולם של הורדוס המלך וישוע הנוצרי, בידי אהובתו, שהיא גילגולן של מרים החשמונאית ומרים המגדלית. אבל הוא פשוט לא ידע איך להגיע לשם. ואולי לא ידע איך להסביר לקהל את הגלגולים הקודמים של הדמויות שיבהירו את הסיום המתוכנן, ומשום כך לא היה מסוגל לסיים את המחזה.
על מנת להבין משהו מכל זה יש לקרוא את אחרית הדבר הלמדנית והעמוקה של רקפת ידידיה שהיא יצירת מחקר בפני עצמה – ואולי כדאי שתתפרסם כספרון בפני עצמו עם עוד מסות כאלו של ידידיה.
האם עונה אלוני על השאלה האם יש מקקים בארץ ישראל? ומיהם בכלל ה"מקקים" האלו?
הוא לא עונה (אם כי התשובה היא שאכן יש מקקים בארץ ישראל ואני קורא שאפילו שני סוגים יחידים במינם בעולם שהם רעילים , אפילו בזה אנחנו "מצטיינים").
מה החשיבות של השאלה?
יכול להיות שכאשר אלוני מדבר על "מקקים" הוא מתכוון ליהודים שרוצים לבנות את בית המקדש מחדש, שעלולים להתגלות כמסוכנים וכרעילים.
אבל זוהי השערה בלבד, כמו כל דבר אחר לגבי המחזה המוזר.
בכל אופן לכל מי שמתעניינים בניסים אלוני ובתולדות התיאטרון הישראלי, הספר והמסה שבסיומו הם בגדר קריאת חובה.
מומלץ מאוד למתעניינים, למומחים, ולמבינים.
למידע על אירוע ההשקה של הספר ביום ראשון 26/10/25 שעה 20:30 בקפה תיאטרון הקאמרי.
צפו בשיח על הספר "האם יש מקקים בישראל?":
סוכן תרבות על "האם יש מקקים בישראל?":
טיזר להצגה "האם יש מקקים בישראל?":
צפו בהצגה "האם יש מקקים בישראל?":
