יוסף רגב מסביר מה באמת היתה הטעות שגרמה לאסון מלחמת יום כיפור – היהירות – ושאותה הטעות גרמה גם לאסון טבח שמחת תורה ב-7 באוקטובר.
עמותת יקום תרבות מבקשת להבהיר שכל הנכתב למטה הוא על דעת הכותב בלבד, ועמותת יקום תרבות אינה נוקטת עמדה בנושאים הנידונים.
המערכת
מלחמת יום הכיפורים
בשתי כתבות ענקיות במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות', מספרים לנו רונן ברגמן ויובל רובוביץ ש'המלאך', אשרף מרואן, הוא האשם באסון של 'מלחמת יום הכיפורים'. שהוא היה סוכן כפול, והכל היה הונאה של המצרים.
להלן הסבר ב-20 נקודות שהמחדל במלחמת יום הכיפורים הוא לא בגלל אשרף מרוואן:
א. מרוואן הוא שמסר לנו את ידיעת הזהב שביום הכיפורים יפתח הצבא המצרי בהתקפה על המוצבים של צה"ל על גדות תעלת סואץ. אם הוא לא היה אומר לנו, ההתקפה היתה מתרחשת בהפתעה מוחלטת, ולתדהמת כל האזרחים, החיילים, הממשלה, והמטכ"ל.
ב. מרוואן מסר לנו את המידע על הישיבה של סאדאת עם קציני הצבא המצרי, בגיזה, בתאריך 24.10.1972, בה הוא הודיע לקצינים שהוא, סאדאת, החליט לוותר על המטרה שהצבא המצרי יכה את צה"ל ויגיע לת"א. המטרה עכשיו היא צליחת תעלת סואץ, התקפה על המוצבים של צה"ל על גדות תעלת סואץ, ויצירת רצועה מצרית, ברוחב של כעשרה ק"מ, בגבולות ההגנה של הנ"מ המצרי – שצה"ל לא יוכל לסלק אותה. זה יחזיר את הכבוד המצרי שחולל במלחמת ששת הימים. "ע"פ התוצאות ייקבע ההמשך". לאשתו ג'יהאן אמר סאדאת, שהוא מוכן להסתפק גם ברצועה ברוחב של שיבר אחד!
ג. אלי זעירא, ראש אמ"ן, זילזל בדיווח הזה של מרוואן, והמשיך לטעון שהצבא המצרי לא יפתח במלחמה עד שלא יהיו למצרים מטוסים שיוכלו להתמודד עם מטוסי הפאנטום של חיל האוויר. עד שהחלו הפצצות ליפול על מוצבי צה"ל, עדיין היה זעירא בטוח שזה רק תרגיל, ולא מלחמה. וכמוהו גם שר הביטחון משה דיין. וזהו הסיפור של המחדל ביום הכיפורים ההוא, הסיפור של אלי זעירא, ולא של אשרף מרוואן.
ג1. אלי זעירא ומשה דיין לא האמינו במסר של מרוואן, גם לא בסעיף של עשרה הקילומטר, ולכן דיין נכנס לדיכאון ודיבר על "חורבן הבית השלישי". דיין דרש שצה"ל ייסוג לקו המיצרים, ורק דדו הוא שלא נבהל, ומנע את המהלך הזה. דיין רצה גם שישראל תציג את יכולתה הגרעינית, כדי לעצור את הצבא המצרי – אבל גולדה, ששמרה על קור רוחה, מנעה זאת.
ד. היו התראות רבות על ההכנות המצריות להתקפה: הפינוי המזורז של היועצים הרוסיים ממצרים ומסוריה, בטיסות מיוחדות, בתאריך 4.10.1973; המידע שסיפק חוסיין מלך ירדן; הדו"ח של סימן טוב; גשרים, אלפי תותחים, ואלפי טנקים שהוצבו ליד התעלה; צביעה של כל החלונות בצבע שחור; פריצות בסוללות שליד התעלה, לצורך צליחה של התעלה; הוראה לחיילים המצריים שלא לצום ברמדאן; הברחת המטוסים והאוניות ללוב לפני המלחמה (מידע ש'המלאך' סיפק); שיחה של בעל מאפיה בסוריה שמספר על כל היחידות הרבות שהועברו לגבול, והזמינו אצלו לחם; ועוד ידיעות אחרות – אבל אלי זעירא הורה לזרוק את כולן לסל, ממש, פשוטו כמשמעו.
ה. צבי זמיר שמע מאשרף מרוואן שב-6.10.73, תיפתח ההתקפה המצרית, והמטרה, כאמור, השתלטות על רצועה מצרית, בצד השני של התעלה, ברוחב של כעשרה ק"מ. אלי זעירא המשיך לכפור בדיווח הזה, והתנגד לכל פעולה, ורק הרמטכ"ל דדו הוא שהחליט, בשעה 8 בבוקר, שזה רציני. הוא הופתע ושאל: "למה לא ידעתי מכל זה?!".
ו. אל"מ יוסי לנגוצקי מספר שלאמ"ן היו 'אמצעים מיוחדים', רשת האזנה שאיפשרה לצה"ל לדעת מה מתרחש בצבא המצרי. במאמר ב'ידיעות אחרונות' נטען שגולדה והרמטכ"ל סמכו על 'המלאך' שיתן לנו התרעה בזמן. אבל האמת היא שהם לא סמכו רק על 'המלאך' – אלא בעיקר על 'האמצעים המיוחדים'. בתחילת אוקטובר 1973, לנוכח כל ההתרעות, התבקש זעירא להפעיל אותם. הוא נמנע מלעשות זאת. ואז הוא דיווח לדדו ולקבינט שה'אמצעים מיוחדים' הופעלו, ארבעים שעות לפני ההתקפה, ולא נתגלתה שום פעילות חשודה. זה היה שקר. אם זעירא היה מפעיל את ה'אמצעים המיוחדים', ארבעים שעות לפני ההתקפה, ושומע את כל ההכנות של המצרים למלחמה – כל המחדל של יום הכיפורים לא היה מתרחש. גולדה והרמטכ"ל סמכו על אלי זעירא, ראש אמ"ן. 'המלאך' היה רק אחד האמצעים לדעת על ההכנות של המצרים לצאת למלחמה. ראש אמ"ן ו'האמצעים המיוחדים' שברשותו – היו חשובים הרבה יותר. הסיפור של 'האמצעים המיוחדים' כלל אינו נזכר בכתבות ב'ידיעות אחרונות', וגם אלי זעירא מופיע שם כדמות שולית. זה מה שנקרא 'הפיל שבחדר'.
ז. האחריות על האתרעה למלחמה – היתה כולה של ראש אמ"ן. הוא המתריע הלאומי, הוא מעל ה'מוסד' ומעל השב"כ. להטיל את האשמה על אשרף מרוואן – זה פשוט אי הבנה מוחלטת של מה שקרה שם. כאמור, זעירא המשיך להתנגד להכנות להתקפה, אפילו בבוקר של 6.10.73, גם אחרי שהגיעה האתרעה של אשרף מרוואן – שזעירא זילזל בה.
ח. מרוואן מסר ל'מוסד' גם את תוכנית ההתקפה המצרית בתעלת סואץ, וגם את תוכנית ההתקפה הסורית ברמת הגולן (לטענת קמ"ן פיקוד צפון). המידע הועבר לאמ"ן, וזעירא נמנע מלהעבירו לפיקוד דרום ולפיקוד צפון. אם בשני המקומות היו יודעים את תוכניות ההתקפה, יכלו להתגונן בצורה מוצלחת יותר – והרבה חיילים לא היו נהרגים.
ט. מרוואן התריע שהמלחמה תתחיל "בשקיעה". בפועל המלחמה החלה בשעה שתיים בצהריים. דבר זה שימש בסיס לטענות נגדו. אבל סאדאת הודיע לקצינים המצריים ב-25.9.1973, שההתקפה תתחיל בשקיעה, ורק בבוקר של 5.10.73 הוא הודיע לקצינים שההתקפה תתחיל בצהריים. זה היה חלק מתוכנית ההונאה של סאדאת. מרוואן היה באותו הזמן בלונדון, מדווח לצבי זמיר על המלחמה – ולא ידע על השינוי. השב"כ ידע, כבר ב-5.10.73, כי מחר בשעה שתיים צפויה התקפה. באמ"ן לא התייחסו כלל למידע הזה.
י. בינואר 2020, התראיין דובי, סוכן 'המוסד' שהפעיל את מרוואן משך 27 שנים, אצל יוסי מלמן, כתב 'הארץ 'לענייני ריגול, ואמר: "אין סיכוי שאשרף מרוואן היה סוכן כפול". מרוואן פעל משילוב של מניעים: כסף; הערצה וכבוד למוסד; תסכול אישי; נקמה בנאצר, שדרש מביתו, מונה, להתגרש ממרוואן; וגם כעס על סאדאת, שהתייחס אליו כמו אל "באטלר". מרוואן דרש כסף – סכומי כסף אדירים. שמואל גורן ודובי מעריכים כי במרוצת השנים שולמו למרואן קרוב למיליון דולר.
יא. דובי סיפר גם שמרוואן קיבל מכשיר אלחוט, אבל זרק אותו לנילוס, משום שחשש שימצאו אותו אצלו, ולא יהיה לו הסבר מה זה. אם מרוואן היה שליח של המצרים – מה היה לו לפחד שימצאו אצלו מכשיר אלחוט?
יב. שמואל גורן, קצין מודיעין מנוסה, הוא שפיקד מבריסל על שלוחות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים באירופה, היה מעורב בהפעלה של 'המלאך'. הוא קבע שמרוואך היה מקור מידע מהטובים שהיו לישראל, ובהחלט לא סוכן כפול. לקביעתו של גורן הצטרפו עוד כמה מקציני 'המוסד'.
יג. דובי, בן ה-91, טוען עכשיו שהפאשלה אז נבעה מכך שצבי זמיר, שאיננו חוקר מיומן, הוא שניהל את הקשר עם 'המלאך', ו'המלאך' שיטה בו. האם בכל פעם שמרוואן שלח קוד שיש לו מידע חדש, בכל פעם משך 27 שנים – היה זמיר זורק הכל וטס ללונדון לשמוע את מרוואן? דובי היה המפעיל היחיד של 'המלאך' והוא קיים איתו בכמאה מפגשים, הוא לבדו. בשבע פגישות (רק שבע) היה זמיר בא ויושב עם מרוואן, שומע ממנו כל מה שהלה היה מוכן לספר, ודובי היה רושם כל מילה – ומעביר למומחי 'המוסד' ולקציני אמ"ן, שבדקו בשבע עינייים, וקבעו שכל המידע, 27 שנים (!), היה מדויק וחשוב. מפגש אחד התקיים גם עם יצחק (חקה) חופי, מחליפו של זמיר. רוב הזמן, ברוב הפגישות – דובי הוא 'קצין איסוף מודיעין' שדיבר עם מרוואן, שאל אותו שאלות, רשם את התשובות, והעביר למומחי 'המוסד' ולקציני אמ"ן.
יד. בכתבות מתואר חוסר הקונסיסטנטיות של מרוואן, שדיווח על תאריכים שונים למועד תחילת המלחמה. לפי מרוואן – סאדאת התלבט, וקבע כמה פעמים מועד שונה למלחמה. מרוואן לא אהב את סאדאת והתייחס אליו בזילזול. זה לא בהכרח תוכנית הונאה. גם צבי זמיר לא היה משוכנע שהמידע של מרוואן בדבר מועד פרוץ המלחמה יתקבל כאתרעת אמת, לנוכח ההתעקשות של אלי זעירא, שהמצרים לא יפתחו במלחמה. זמיר חשש שזעירא יצדק, והוא יצא אידיוט.
טו. במשך 27 שנים סיפק מרוואן לישראל כמויות עצומות של מידע חיוני, פרוטוקולים של ישיבות סודיות, סד"כ מפורט של הצבא המצרי, ומידע חיוני על היקף הסיוע הצבאי שקוסיגין סיפק למצרים. הוא גם ענה לשאלות ששאלו קציני אמ"ן על נושאים שהדאיגו אותם, ולא רק סיפק מידע ביוזמתו. כל המידע שהוא מסר נבדק, בזמן אמת, ונמצא אמיתי ומדויק – ומועיל (יאיר רביד, איש 'המוסד'). וכל זה כדי להשיג את ההפתעה באוקטובר 1973? ואם כן, למה מרוואן מסר בכלל את האתרעה? עדיף היה למצרים שהסוכן הכפול לא יגיד דבר. לאמיתו של דבר, ההכנות למלחמה של הצבא המצרי ושל הצבא הסורי היו ברורות, וקצינים רבים באמ"ן, ב'מוסד', ובחיל הקשר, כבר בפברואר 1973, הבינו שהולכת להיות מלחמה, והתריעו. אבל זעירא חסם את כל הידיעות, ולא העבירן לרמטכ"ל ולגולדה, ראש הממשלה. אם זעירא לא היה חוסם את כל הידיעות הללו – לא היה טעם לתוכנית ההונאה בעזרת אשרף מרוואן, תוכנית הונאה שלא היתה ולא נבראה.
טז. בשנת 1998 הדליף אלי זעירא את שמו של אשרף מרוואן ואת היותו סוכן ישראלי. דובי הזהיר "שהולך להיות אסון". צבי זמיר כינה את זעירא "שקרן". השניים הגישו תביעות דיבה הדדיות. הנושא הועבר לבוררות אצל השופט תיאודור אור. בשנת 2007 פסק תיאודור אור, במסגרת ה'בוררות', כי אין שום ראייה לכך אשרף מרוואן היה 'סוכן כפול'. בהדפסה של פסק הדין לא נמחק שמו של מרוואן. עשרים יום לאחר פרסום פסק הדין, נתגלתה גופתו של 'המלאך' בלונדון, על המדרכה שליד המלון שבו הוא שהה. המצרים מעולם לא הודו שמרוואן היה בוגד, וכי הם רצחו אותו. אבל באוקטובר 2021 התראיין בטלביזיה המצרית גנרל מצרי בדימוס, והודה שמרוואן היה סוכן אמיתי של ישראל.
יח. בשנת 2008 המליצה המשטרה להעמיד לדין את זעירא בחשד של עבירות על בטחון המדינה וגילוי סודות מדינה. היועץ המשפטי וינשטיין לא פעל לפי המלצת המשטרה. רק ביולי 2012, קיבל וינשטיין החלטה תמוהה. הוא הודיע כי לא יגיש כתב אישום נגד זעירא – וגנז את תיק החקירה. וינשטיין כתב כי אף שאין לגרוע "מחומרת המעשים" שנטענו כלפי זעירא – הוא החליט להתחשב "בגילו ובעברו במאבק על הקמת המדינה".
יט. הכתבות מסתמכות הרבה על עדותו של דובי (בן 91), סוכן 'המוסד' שהפעיל את מרוואן משך 27 שנים, שטוען עכשיו שמרוואן היה סוכן כפול, ששיטה בצבי זמיר. וזאת בניגוד למה שאמר, בינואר 2020, כשהיה בן 86, בראיון אצל יוסי מלמן. נשאלת השאלה איך זה, שבמשך 52 שנה – דובי לא השמיע את קולו, ולא חשף את האמת? למה במשך 52 שנים הוא נתן למדינת ישראל לחשוב שמרוואן היה סוכן אמת, ולא תוכנית הונאה? למה הוא לא כתב ספר על כך? יותר מכך, דובי יודע רק מה שקרה בחדר בלונדון, ואינו יודע דבר על 'האמצעים החשאיים' ועל מה שקרה בישיבות הקבינט, בעקבות השקר של זעירא.
כ. שלמה גזית, שהיה לפני כן ראש אמ"ן, קבע שמרוואן הוא סוכן כפול, כבר בתחילת המלחמה. שלמה גזית לא היה אז בעניינים. כנראה הוא קבע זאת על סמך השעה. האם הוא היה מודע לסיפור החמור של 'האמצעים החשאיים'?
בעקבות הכתבות הללו הופיעו מאמרים בעיתונות של "מומחים", ראשי אמ"ן לשעבר, שנוטים לקבל את הטענה שלא אמ"ן הוא שאשם באסון של 'מלחמת יום הכיפורים' אלא ההונאה המוצלחת של המצרים.
מלחמת חרבות ברזל
כנ"ל יש מאמרים עכשיו על ההצלחה כביכול של תוכנית ההונאה של חמאס שהביאה לטבח שבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל בעזה.
לא ולא. זה לא ההצלחה של ההונאה המצרית בשישה באוקטובר, ולא ההצלחה של ההונאה של החמאס בשבעה באוקטובר. כל ההכנה של המצרים למלחמה ההיא, וכל ההכנות של החמאס למלחמה הזאת – כל העובדות היו גלויות לעין!
שתי המלחמות הללו לא נפתחו בהפתעה מוחלטת. היו אנשים – בנימין סימן טוב אז, ו' מ-8200 עכשיו – שידעו, שהבינו, שהזהירו, ושומע לא היה להם. אז, זאת היתה היהירות האישית של אלי זעירא, שסירב להפנים את המידע ש'המוסד' סיפק. והפעם זאת היתה היהירות הקבוצתית, של כל קציני אמ"ן, שציוו להחרים את ציוד ההאזנה של רפאל חיון, כדי שלא יקדים אותם במתן האתראות ליחידות צה"ל.
יתכן שמרוואן היה 'סוכן כפול'. לדעתי – לא. אבל גם אם כן, מי שגרמו לאסון ב'מלחמת יום הכיפורים' – הם אנחנו, ולא אשרף מרוואן! בזה שאנו מקבלים את הטענה שהמצרים אז, וחמאס עכשיו, שיטו בנו, אנו מתחמקים מן ההבנה – שהאשם הוא בנו. בנו, ולא באויבים! ואנו נמנעים מן הצורך לעשות שינוי מהותי, שינוי עמוק, במערכות שלנו. ולהפנים, כל האנשים הקובעים, שמה שאנו יודעים בביטחון מלא – זה אולי הטימטום שלנו. שאם יש ספק – אין ספק!
אורי שגיא, שהיה ראש אמ"ן, פירסם ב'ידיעות אחרונות' מאמר שמזדהה עם הכתבות השליליות על 'המלאך'. במאמר הוא מעלה כמה טענות, והנה שוב הניתוח שלי.
שגיב טען שגם ב-1973 וגם ב-2023 הטעות היתה שאמ"ן היה סבור שהאויב מורתע. האמת, זה לא עיקר הסיפור. ב-1973 אלי זעירא לא חשב שמצרים מורתעת. הוא ידע שהמצרים מתכוננים למלחמה. אבל הוא חשב שהם לא יפתחו במלחמה עד שלא יהיו להם מטוסים שיכולים להתמודד עם מטוסי הפאנטום שבידי חיל האוויר. בשנת 2023, היה ידוע שחמאס מתכנן מלחמה, זאת תוכנית 'חומת יריחו', שהיתה ידועה, אבל הניחו שלחמאס אין יכולת לממש אותה, כי חשבו שהחמאס אינו מסוגל להפעיל יותר משבעים מחבלים בבת אחת. וזאת הקונספציה האווילית, שהיא הגורם העיקרי למחדל ולאסון – לא שהחמאס מורתע.
שגיא טען כי ממשלת ישראל "חששה מהסדר מדיני יותר מאשר מלחמה". אם היה שגיא טורח לקרוא את כל המחקרים ואת כל המיסמכים, היה יודע שהטענה שגולדה היא שמנעה את השלום – היא שקר. גולדה הזמינה את סאדאת להיכנס למו"מ ברוח טובה, שהתוצאה תהיה נסיגה של ישראל מכל סיני, והסכם שלום אמיתי בין ישראל ומצרים. סאדאת הציע נסיגה ישראלית חלקית, והודעה של מצרים על 'אי-לחימה'. גולדה סירבה, גם משום שרצתה שלום אמיתי, וגם משום שדעת הקהל בישראל לא היתה מקבלת מהלך כזה בשעה שישראל חזקה ומנצחת. 118 ח"כים היו מצביעים לה אי-אמון. יש פה אי-הבנה של המציאות, שהולכת גם שנים אחורה.
בתום חמישים שנה לאסון ההוא, בתאריך 29.9.2023, התראיין אלי זעירא אצל רונן ברגמן. באותו ראיון, מספר זעירא כי לאחרונה קיים מיפגש עם בכירי אמ"ן של היום: "הבטתי בהם לאורך הערב ופשוט התמלאתי שביעות רצון. וככל שהם מתערבים בשיחה ושואלים שאלות אני אומר לעצמי – זו חבורה באיכות גבוהה מאוד. ואני רואה בחיוב שאין להם את הגאווה והיוהרה, והם מוכנים גם לשמוע מה שחושב מישהו אחר". שמונה ימים אחרי פירסום הראיון הזה, התרחשה ברצועת עזה חזרה על אירועי אוקטובר 1973, החמאס פשט על 'עוטף עזה', שחט 1,400 ישראלים, וחטף 251, כשאותם קציני אמ"ן, חזרו בדיוק, אבל בדיוק, על אותה קונספציה, שהאויב לא מתכוון לפתוח במלחמה – אלא רק עושה תרגיל. ושוב, העובדות היו מול הפנים, אבל קציני אמ"ן סירבו לקבל את המציאות.
אז ירד לי האסימון.
כל קציני אמ"ן ב-2023 חונכו על כך שההונאה המצרית היא שגרמה לאסון – ולא הביטחון העצמי המופרז של ראש אמ"ן, שהיה בטוח שהוא יודע מה הולך בראש של סאדאת. הכישלון של כל קציני אמ"ן ב-2023, שהיו בטוחים שהם יודעים מה הולך בראש של סינוואר, הוא במידה מסוימת התולדה של הכישלון של ועדת אגרנט, שלא הבינה שאלי זעירא הוא אבי המחדל, ובמקום זה תלתה את כל אשמת הכישלון ברמטכ"ל דדו, על לא עוול בכפו. אם אף אחד לא ידע שהכישלון היה של זעירא – הם לא ידעו להיזהר ולהימנע מחזרה על אותו הכישלון בדיוק!
הסכנה היא שאם עכשיו חוזרים על טענת ההונאה המצרית המוצלחת, ומוסיפים לה את טענת הונאת החמאס המוצלחת, אז יש סיכוי שבפעם הבאה שוב יחזרו על אותו הכישלון. שוב יהיה הביטחון העצמי המופרז והמופרך ש"אנחנו יודעים מה הולך בראש של האיראנים", ויזלזלו בכל הסימנים של ההתקפה הבאה.
זה מה שמדיר שינה מעיני.
מקורות
אורי בר-יוסף: "הצופה שנרדם" (הוצאת "זמורה ביתן", 2001).
יוסף רגב: "לא היו שם בוגדים" (הוצאת "ארגמן"/הוצאת "ספר", 2025).
בספר שלי ניתן למצוא את רשימת 23 הסימנים למלחמה הקרובה, שזעירא זרק לפח.
הראיון של דובי ליוסי מלמן ב'הארץ', בינואר 2020
מאמר של יוסי מלמן, משנת 2017, שמפריך את כל החשדות נגד 'המלאך'
מאמר של יוסי מלמן, מתאריך 28.9.2025, שמספר את כל הסיפור בפרוטרוט.
האסון בשבעה באוקטובר הוא לא תוצאה של תכנית ההונאה של חמאס, אלא תוצאה של תוכניתו השטנית של יחיא סינוואר – פרק מספרו של יוסי רגב ביקום תרבות
