משה גרנות סוקר את ספרו המפורסם ופורץ הדרך של זיגמונד פרויד על הנפש האנושית ועל החלומות האנושיים.
המערכת
על "פשר החלומות" מאת זיגמונד פרויד, שני כרכים, 602 עמ', הוצאת יבנה 1969.
בפתיח של הספר, לאורך 84 עמודים (91-7), מופיעה סקירה של המחקרים שבוצעו בנושא חלום, כשהמחבר מתייחס בכבוד ובתודה לאלה שקדמו לו, לבני דורו, ואף לתלמידיו. גם לאורך שני כרכי הספר יש אזכור שוטף של מחקרים שסייעו לו במחקרו הנוכחי, ואלה שהוא מסתמך עליהם בקביעת המסקנות שלו. כמעט לעולם המחבר איננו מתעמת עם חוקרים קודמים, ואיננו מבטל את הישגיהם של קודמיו.
מלבד אישים בודדים (יונג, אדלר, שטקל) רוב השמות בסקירה זאת לא מוכרים לי, כי אני הרי אורח מזדמן בתחום הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה, אבל הנוהג המכובד הזה של פרויד הרשים אותי. מלבד רשימת המחקרים הנ"ל, פרויד מביא בספרו זה (שזכה ל-8 מהדורות הולכות ומתרחבות בחייו) התייחסויות שונות אל החלום מהעולם העתיק (יוסף מהתנ"ך, אפלטון, אריסטו, קיקרו, לוקרטיוס, ועוד), שהמכנה המשותף להן היא האמונה בסגולת החלום לנבא את העתיד. לעומת זאת לחוקרים מודרניים ברור שהחלום נשען על העבר, וגם על גירוי מיידי.
אנו מוצאים בספר זה מספר אדנים שעליהם מסתמך פיענוח החלום: במצב של ערות חושב האדם במושגים, ואילו בחלום החשיבה היא בתמונות חזותיות; הרסן (המוסרי, החברתי) הקיים בערות, אינו קיים בשינה; אין כלל איסורים בחלום; פרטים בחלום עשויים להיות קשורים באירועים ובגירויים מתקופות עבר רחוק; החלום הוא על הרוב מילוי משאלה, אפילו כאשר מדובר בחלום מצער ובחלום מעורר חרדה; שנאות בילדות באות לידי ביטוי בחלום, זמן רב לאחר שהן נהפכות בבגרות לאהבות; החלום עשוי להוביל לפנטזיות; הזמן בחלום הוא אלסטי (אחת הדוגמאות המופיעות בספר – מחזאי נרדם למספר דקות במשך החזרה לקראת ההצגה, ובמשך דקות אלה עוברות במוחו כל חמש המערכות של המחזה); השיכחה בחלום מיד עם היקיצה היא תוצאת הצנזורה של התת-מודע.
פרויד מציע "מילון" למראות שהחולמים חוזים: תנור = ריאה; סל חלול = לב; מיכל חלול = שלפוחית שתן; פחם שנועד לחימום = אהבה נסתרת; עלייה וירידה במדרגות – מעלה מטה = משגל; שולחן ומיטה = נישואין; כובע מוטה תיתורה = אשכים; מעיל (Mantel בגרמנית) = איבר המין של הגבר; אקדח, פגיון, חרב, שוט = סמלים פאליים; נחש = פין; מרכזו של שולחן = בתולים; יציאה לדרך = סמל המוות; עקירת שן = סירוס; יציאה מתוך מים = לידה; מזרקות = הפרעה בשלפוחית השתן; ריפוד רך על קירות של בית = נרתיק האישה; כנ"ל גם כנסייה; צמחיה מאחורי הכנסייה = שיער הערווה. אבל פרויד נמנע מלקבוע מסמרות בתחום הפיענוח, והוא מודה שלא ניתן להעניק פשר לכל חלום (עמ' 484).
בספר נסקרים מאות חולמים וחלומות, אשר מתוכם 56 הם חלומותיו של המחבר עצמו. אביא מעט דוגמאות המתכתבות עם "המילון" הנ"ל.
ביסמארק חלם חלום שהוא חש צורך לספרו למלך – בחלום הוא רוכב באלפים בשביל צר שהולך וקטן עם ההתקדמות עד כי הסוס ממאן להמשיך. הוא מתפלל לאלוהים, מניף את השוט הגדל לממדים ענקיים, הקיר מתמוטט, נפתחת לפניו דרך רחבה, והוא רואה פלוגות של חיילים פרוסים הנושאים דגלים ושרים. ביסמרק רואה בחלום הזה נבואה לגבי קרב קניגרץ (1866), והפיכתה של אוסטריה לגרורה פרוסית. מכל מקום השוט הגדל לממדים ענקיים – בוודאי הוא סמל פאלי. ועוד השראה מגבוה – השוט המכה בסלע כמו מטהו של משה.
צעירה חולמת שהבן של אחותה מת (כמו אחיו הגדול שבאמת מת), והרי לא ייתכן שהיא מייחלת למות הילד השני, אבל בניחומים על מותו של הילד הראשון אחד המנחמים היה פרופסור שהצעירה מאוהבת בו, והחלום מעניק לה הזדמנות לראות שוב את האהוב בנסיבות דומות. אנו רואים כאן שחלום "רע" בעצם ממלא משאלה כמוסה.
צעירה חולמת על רצונה להדליק נר, והוא נשבר, אומרים לה שהיא לא אשמה. החלום מתאר במסווה אירוע של אימפוטנציה, שבת הזוג אינה אשמה בו, וכן היא הייתה מודעת לשיר גס שנהגו הסטודנטים לשיר על מלכת שוודיה שמאוננת עם נר.
כידוע, אחים רבים בילדות ובנערות רואים באחים חדשים שנולדים מתחרים על אהבת ההורים, וזה מגיע לכדי ניסיונות להרוג את התינוק. רגש השנאה הזה עובר תמורה במשך השנים להכלה ולאהבה, אבל התת-מודע חוזר אל האיבה הקדומה. בנים שונאים את האבות המתחרים על אהבת האם, והבנות שונאות את האם המתחרה באהבת האב. בספר מובאים חלומות בהם האם נופלת מהגג, או רעפים פוצעים את ראש האם – כל זה מתארע כאשר השנאה מזמן חלפה לה, אבל התת-מודע אינו שוכח. ברור שבהקשר זה מובא הסיפור על אדיפוס, שבלי כוונה מודעת הורג את לאיוס אביו, ונושא את יוקסטה אימו לאישה.
בהקשר זה מצאתי בספר ביאור מעניין להיסוסיו של המלט להרוג את רוצח אביו – מסתבר שבתת-מודע שלו חש כי הרוצח מילא את שאיפתו הילדית הכמוסה להרוג את האב.
לחרדות אין תאריך תפוגה בממלכת החלום – פרויד כבר היה רופא בכיר בבית חולים כאשר חלם על החרדה שמא לא יעבור את הבחינות בהצלחה.
בהקשר הזה של לימודים ובחינות נזכיר "נקודה יהודית". כידוע, פרויד היה גאה ביהדותו, אבל הוא מודע לכך כי המעבר מדרגת פרופסור חבר לדרגת פרופסור מן המניין לא יתאפשר במהרה, כי הוא יהודי, לכן הוא חולם על שני הפרופסורים שהמליצו עליו, המלצה שמיידית היא חסרת סיכוי, ובחלום הוא משפיל אותם, כביכול על חוסר האונים שלהם. וכן, הוא מזכיר את סיפור אביו איך בנערותו אוסטרי קתולי זרק את כובעו ודרש שהיהודי יירד מהמדרכה (עמ' 195). במקום אחר מזכיר פרויד ילדים יהודים חסרי מולדת לאחר שצפה במחזה "הגיטו החדש" (עמ' 410).
מובן מאליו שהחלום הוא כר פורה לאבסורדים – מתים מופיעים בחלום במלוא חיוניותם, וזה בהחלט מתיישב עם הקביעה שהחלום ממלא משאלת לב.
חלום מעניין שחלם פרויד עצמו מתאר בית שימוש באוויר החופשי, כשעליו גיבובי צואה. החולם משתין על מושב האסלה וגללי הצואה נעלמים. הוא נדהם שהסצינה הזאת לא עוררה בו בחילה. וזאת למה? כי בתת-מודע הוא משווה את עצמו להרקולס שניקה את רפת אוגיאס מלך אליס, לגוליבר המכבה שריפה אצל הלילפוטים בהשתנה, לגרגטואה של רבלה המשתין על העיר מגג נוטרדאם – כלומר, המעשה המבחיל הזה הופך אותו לאדם עליון!
דוגמה לגירוי חיצוני הבורא חלום – אב שכול נרדם ליד מיטת בנו המת, ליד המיטה נמצא משגיח זקן הממלל תפילות, באיזה שהוא שלב הזקן נרדם ונר נופל ושורף את ידו של הילד המת, הלהבה העירה את האב, ומיניה וביה הוא חולם קודם שהילד נוזף בו מדוע לא שם לב שהוא נשרף.
ילד בן שמונה חולם ששלושה אנשים בעלי מקור של ציפור נושאים את אימא ומשכיבים אותה במיטה. החלום נראה לו כל כך אמיתי עד כי פרץ בצעקות ורץ לחדר ההורים. בפיענוח מסתבר שהילד ראה קודם צילומים של אלים מצריים בעלי מקור של ציפור, וגם שמע מפיו של בן שוער בית הספר את המילה הגסה לגבי משגל (שבעיני ילדים נתפס כמעשה אכזרי). מסתבר שהמילה הגסה בגרמנית היא "פויגלין" ששורשה הוא המילה Vogel שמשמעה – ציפור. כך בחלום בעלי מקור ציפור רוצים במותה (הזדווגותה במובן הילדי) של האם.
ברור שהבאתי כאן רק טעימות ממאות החלומות המפוענחים בספר.
כיוון שהספר מאזכר מחקרים מכל ארצות המערב, יש בו ציטוטים בגרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, לטינית, ולא תמיד יש לידם תרגום לעברית. צריך להוסיף לכך את העברית הארכאית של המתרגם, והאיות העתיק של מונחים לועזיים, והרי קצת אבני נגף בקריאת שני הכרכים. יחד עם זאת, אם אני, הדיוט גמור בתחום בפסיכולוגיה, צלחתי את קריאת הספר, מובטח שכך יקרה גם למי שרשימה זאת אתגרה אותו – ויש לכך תמורה מלאה כי מדובר באמת באבן דרך במחקר דרכי החלום. אני יכול רק להצטער שכל כך הרבה שנים איחרתי בקריאת ספר חשוב זה.
