ספר השירים החדש של ורדה שְׁפּין גרוס, "מחזור שירים למשורר המת", בעריכת סוזי רזניק, בהוצאת "עמדה", 2025, הוא פואמה בת 15 שירים על פני 26 עמודים. גם ספר שיריה הקודם של ורדה, "פרפר הגבס" משנת 2022 היה פואמה. ורדה מיטיבה ליצור בסוגה התובענית הזאת: שירים, שגם עומדים בפני עצמם, וגם בונים רצף עלילתי.
המשורר מרדכי גלדמן (1946-2021) היה העורך של "פרפר הגבס", ושל ספריה הקודמים. הרשימה הזאת מתפרסמת לרגל ציון 4 שנים למותו ב- 8.10.2025.
ב-12.10.2021, 5 ימים לאחר מותו של מרדכי גלדמן, פורסם מאמר של ורדה, ובו, ברוח ההספדים המנומסים, דברים אחדים על האופטימיות בשיריו, ושיר אהבת החיים של ורדה עצמה מתוך ספרה "פרפר הגבס" בעריכתו של גלדמן, שהיה אז בהליכי הפקה בהוצאת "עמדה", ויצא לאור בשנת 2022.
והנה בחודש מאי 2025, למעלה מ-3 שנים וחצי לאחר מותו של מרדכי גלדמן, יוצא לאור "מחזור שירים למשורר המת" מאת ורדה שפין גרוס, ובו נפרשת מערכת יחסים מורכבת, רצופה במשברים, בין המשורר המפורסם, העורך, למשוררת הנערכת. העלילה חושפת עימותים בחדר העריכה, והיא מרתקת בעליות ובמורדות שלה, ביחס ההפכפך של העורך: "וְנֶעְתַּרְתָּ/ אַחַר כָּךְ נָטַשְׁתָּ/ אַחַר כָּךְ חָזַרְתָּ" (ע' 10).
הכל התחיל בפסטיבל השירה בירושלים "מטר על מטר", שהתקיים ב-22-24 בספטמבר 2013:
היה הרבה משותף בין השניים. הם גרו בתל אביב בשכנות: "הַנַּחַל הַשְּׁכוּנָתִי גּם שֶׁלִּי" (ע' 7); "אַחֲרֵי זֶה רָכַבְנוּ עַל אוֹפַנַּיִם בִּשְׁבִילֵי הַיַּרְקוֹן וּלְאֹרֶךְ הַיָּם/ מְשׁוֹרֵר יָדוּעַ וַאֲנִי" (ע' 8). אפילו ימי ההולדת שלהם היו סמוכים: "אַתָּה 16 בְּנִיסָן וַאֲנִי 17" (ע' 10). "היינו ידידים", כשמו של השיר השני בספר, ואפילו "הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ יָפִים וְנוֹגְעִים לַלֵּב" (ע' 8) – יצא מפיו של מרדכי גלדמן.
אבל אופיו של המשורר – אדם קשה, תובעני, "כְּמוֹ יֶלֶד קַנַּאי" (ע' 9) – והרצון בשליטה קילקלו את היוצרות: "תִּתְמַקְּדִי בְּמַצָּבִים שֶׁלָּךְ/ בְּלִי לִבְרֹחַ לַבִּלּוּיִים… וְאַתְּ/ לֹא מְוַתֶּרֶת עַל עִנְבֵי הָאֹשֶׁר" (ע' 13). ועוד העלבות אישיות כלפי ורדה והודעות על ניתוק הקשר: "עוֹד מָנִיפּוּלַצְיָה?/ הַשֶּׁקֶר הַזֶּה כָּל כָּךְ צוֹרֵם שֶׁאֲנִי מַעֲדִיף לְנַתֵּק כָּל קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ./ אֶל תִּגְּשִׁי אֵלַי הָעֶרֶב אִם תַּגִּיעִי לָאֵרוּעַ"/ וְהַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ תָּם" (ע' 9).
ורדה ביקשה ללמוד מהעורך את מלאכת הכתיבה, להתפתח כמשוררת: "נִהְיֵיתָ הָעוֹרֵךְ שֶׁלִּי/ רָצִיתִי לִלְמֹד מִמְּךָ אֶת הַיְּכֹלֶת לָקַחַת רֶגַע/ לִפְרֹט לְמִלִּים וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ שִׁיר/ אֶת אָמָּנוּת הַזִּקּוּק וְהַהִדּוּק/ הָאֶסְתֶּטִיקָה שֶׁל הַמִּלָּה/ אֶת הַהִתְקַדְּשׁוּת" (ע' 9). אבל החניכה של העורך הייתה פוגענית: "אַתְּ לֹא רְאוּיָה לְיָפְיִי/ אַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת בַּמֶּרְכָּז כְּמוֹ כָּל תִּינֹקֶת בַּגַּן/ אֲבָל אַתְּ שׁוּלֵי שׁוּלַיִם/ הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ תָּם" (ע' 14).
ורדה חושפת את הפגיעות האלה בכנות כואבת, אך היא אינה נשברת, אינה מוותרת. בהמשך לדברים המעליבים: "לֹא וִתַּרְתִּי. // "מְסָרֶבֶת לְהֵעָלֵב מֵהַדִּבּוּרִים הַמְּיֻתָּרִים שֶׁלְּךָ" כָּתַבְתִּי/ לֹא מְאַפְשֶׁרֶת לְךָ לַהֲרֹס –/ 'כֹּשֶׁר סְפִיגָה' תָּמִיד קָרָאתָּ לָזֶה" (ע' 15).
ואז "הַמַּחֲלָה נָעֲצָה שִׁנֶּיהָ" (ע' 11) במשורר מרדכי גלדמן בתחילת שנות השבעים שלו, ומשהו התרכך ביחסו אל ורדה:
ורדה, למודת שהיה בבתי חולים, באשפוז שלה עצמה ב"פרפר הגבס", וליד מיטת חוליה של האם ב"ורדה ורדה", ספרה משנת 2015:
באה לבית החולים לטפל במשורר החולה, הרזה, והחלש, והם זכו למחילה הדדית.
ורדה מכירה את שירתו של מרדכי גלדמן. היא מרבה לצטט מתוך כרך א' של "הלכתי שנים לצידךָ" – האסופה המקיפה משירתו של מרדכי גלדמן בין השנים 2000-2010, בתוך השירים, וכמוטו לשירים, כפי שמופיע בשיר האחרון בספר:
סופו של השיר, במילותיו, בנגינתו, הזכיר לי את השיר הידוע של אודן funeral blues – בלוז הלוויה, ובפרט את הבית האחרון:
בהפוך לעמדת סוף העולם הרומנטית של השיר של אודן, השיר של ורדה שפין גרוס-מרדכי גלדמן הוא ארצי ומפוכח.
ועוד דמיון בין "מחזור שירים למשורר המת" לבין השיר "funeral blues", אשר נודע ברבים לאחר קריאתו בסרט המצליח "4 חתונות ולוויה אחת" – בעקבות העלייה בפופולריות של השיר, יצא לאור מבחר של אודן בהיקף של 10 שירים בלבד, כולל "בלוז הלוויה", בשם "ספר לי את האמת על אהבה". לספרי שירה דקי גזרה שמור מקום של כבוד.
קיראו גם :
