יעל ואני – טל סלוצקר בפרק מספרו "צילו של הסובייקט"

טל סלוצקר פירסם כבר ספר בשם "כתבים ומניפסטים". ועכשיו הוציא ספר חדש של הירהורים על מצבו האישי, זכרונות, רעיונות, ומחשבות על מצב האדם בכלל. אנחנו מביאים כאן פרק מהספר שעוסק במערכת היחסים שהייתה לו עם סופרת מוכרת שכאן מוצגת בשם בדוי.

על יעל לאחר מותה

הקשר עם יעל החל שבע שנים לפני מותה.

היינו מדברים לעתים קרובות בטלפון. הלכנו יחד לחוף הים, לבתי קפה, לספריית בית אריאלה, טיילנו בפארק בכפר סבא שסמוך לביתה, והלכנו יחד לתערוכות במוזיאון תל אביב.

עשינו עוד הרבה יותר. כתבנו שירים יחד, ציירנו והיינו קרובים מאוד. השיחות שלנו היו החשובות בעולם מבחינתנו.

יעל רצתה להיות הסופרת המרכזית בארץ, שכולם ישימו לב אליה, להיות במוספי העיתונים ושאי אפשר יהיה להתעלם ממנה. היא מתה מוקדם מכדי להגשים שאיפה זו שלה.

חייה היו מלאים בסבל ובייסורים נפשיים ועולמה הפנימי היה מלא ברגש שלילי. היא חשבה שאנשי הספרות בתל אביב מתעלמים ממנה באופן מכוון כדי להכשיל אותה. למשל חשבה שהיא שולחת כתיבה שלה לעורך ידיעות אחרונות והוא מתעלם בכוונה מכיוון שהיא איננה בברנז'ה.

חלומה היה לחיות חיים בוהמיינים עם הסופרים של תל אביב. היא אהבה את ערן הדס למשל, ובכל פעם חשבה שעודד כרמלי מתעלם ממנה בכוונה. לאחר מותה הוא פירסם לזיכרה ב"הבה להבא".

החיים שלה היו קצרים מדי. היא חלמה שיהיה לה בן זוג והיא תביא עמו ילד לעולם ותהיה לה משפחה, אבל הדבר לא קרה.

בתל אביב פגשה את הסופרת גליה אבן חן לקפה בבית הקפה "תולעת ספרים" שבכיכר רבין. היא הגיעה לשם מספר פעמים וחשבה שאולי תפגוש שם מישהו מעניין.

חלקנו סיפורי חיים ורגעים יפים אותם בילינו יחד, ואפילו כתבנו יחד התכתבות ממוחשבת שבסוף היא החליטה שלא נוציא כספר.

היו לה רגעים בהם געשה, לא תמיד היא היתה רגועה כל כך. כל הזמן היא חשבה שהיא איננה מקבלת מספיק תשומת לב.

היה לה אוסף ספרים לא גדול מאוד אבל מעניין והיא החליפה עמי ספרים. ביתה היה קטן ושכן מתחת לקרקע, כמו השאול במיתולוגיה היוונית.

היא היתה משהו מיוחד על אף הרגשות השליליים והפנטזיות ההרסניות שלה. היא היתה הרסנית מבחינה נפשית.

יעל היתה אדם בעל חלומות, היא היתה מישהו שאפשר לדבר איתו, היא ענתה בטלפון, בניגוד לרבים.

היה לה משהו חזק עם יונה וולך, היא היתה מדברת עליה הרבה, אך התעניינה במשוררים אחרים, למשל בודלייר. היה לה עניין עם הסוריאליזם.

אם רק היתה חיה יותר היתה מגשימה יותר שאיפות, אבל היא חשבה ששאיפותיה לעולם לא יתגשמו.

היא השאירה מקום ריק בחיים של האנשים שהיו קרובים אליה בחייה.

ציוריה היו מצויירים בעיפרון ולעתים גם בגוונים כהים יותר למשל ברקע, והיו ציורים מצוינים בסוף.

היא אהבה והעריצה מאוד דמויות מעולם התרבות הישראלי ואף הבינלאומי. מהתרבות האנגלית אהבה מאוד את תום יורק. פעם פרופיל פיקטיבי ניסה למשוך אותה לפגוש לכאורה את תום יורק ומייד הזהירו אותה חברים שזוממים לגנוב ממנה את כספה.

היא היתה בדיכאון עמוק מאוד והסבירה שקשה לה לצאת מהמיטה בבקרים ושהיא רוצה להיות במיטתה כל היום.

במותה קיבלה יותר תשומת לב מיידית מאשר בחייה, והיא לא נשכחה לחלוטין כפי שצפו לה אנשי ספרות. היא היתה דמות נשכחת בחייה וזכורה במותה.

באוניברסיטה היא לקחה קורסים רבים והפתיעה בידיעותיה הרבות שחרגו ממה שמישהי בגילה בדרך כלל יודעת. אהבה לקרוא וכתבה לא מעט. אך כתביה היו לכתבים אבודים במידה רבה פרט למה שפירסמה בספרים אותם הוציאה לאור בחייה.

יעל היתה אדם שונה מהשאר עוד בילדותה. היא היתה כמו בן כשהייתה ילד והשתמשה בתיעודים בבגרותה כדי ליצור סרט אודות חייה.

נזכור אותה לתמיד משום שהייתה אדם חשוב בחיינו.

   

קיראו גם :

דף הפייסבוק של טל סלוצקר