חיה של מלחמה: ממואר קולנועי

פרופסור אלכס גורדון בממואר על סרט קולנוע מלחמתי ידוע שבו נטל חלק בעברו ,"החיה" משנת 1988.

הממואר פורסם כבר באנגלית

Cinematic Story, in Jewthink February 28, 2022.

ובצרפתית

Histoire juive: mon expérience cinématographique dans le désert de Sodome.  Alliance, le 9 septembre 2023.

המערכת

אני לא אוהב קולנוע כז'אנר. אני לא צופה בסרטים, אני לא מכיר שחקנים, אני מעדיף לקרוא ספרים. אני שייך למיעוט של לא אוהבי קולנוע. יש מיעוטים שונים: דתיים; לאומיים; מיניים. אני שייך למיעוט של שונאי קולנוע. ודווקא אני הייתי זה, שלמרות חוסר חיבתי לז'אנר הסרטים, נאלצתי לככב בסרט האמריקאי של קולומביה פיקצ'רס החיה, שיצא למסכים ב-16 בספטמבר 1988.

מבין כל סוגי הסרטים שאני לא אוהב, אני הכי לא אוהב סרטי מלחמה, כי אני איש שלום ששונא שפיכות דמים. אבל זה הייתי אני, איש השלום, שצריך היה לקחת חלק בצילום סרט על המלחמה הסובייטית באפגניסטן, על אירועי הדמים שהתרחשו בשנת 1981. כבר לא גרתי בברית המועצות כשהמלחמה הסובייטית-אפגנית התנהלה. שירתתי בצה"ל באזור סדום המקראית. אני וחייל נוסף קיבלנו משימה לשמור על מסוק צבאי ישראלי בסדום, או ליתר דיוק, במקום שבו סדום אמורה הייתה להיות. הקורא לא ימצא את שמי בכתוביות הסרט, כי הייתי רק משקיף.

הגעתי לסדום בזמן שירות מילואים בגבול ירדן. הסרט נקרא "החיה", כאשר ב"חיה" הבמאים האמריקאים התכוונו כמובן לחיילים הסובייטים, שהיו פושעי מלחמה באפגניסטן, וליריביהם האפגנים, פנאטים אלימים וכנראה לא פחות פושעי מלחמה. שחקנים אמריקאים במדים סובייטיים, שלא היו דומים כלל לחיילים הסובייטים, הסתובבו סביבי, אזרח סובייטי לשעבר. שמרתי במסירות על המסוק הלאומי ששיחק תפקיד של מסוק סובייטי. המסוק שלי כיסה אותי בערימות חול כשהתרומם לאוויר וכשנחת. מכוסה בחול, מותש מחום כבד, צפיתי באימה במעשי הזוועה של החיילים הסובייטים, ובמעשים הנוראיים של ההתנגדות האפגנית. עריסת החטאים של סדום נבחרה על ידי תעשיית הקולנוע האמריקאית כדי לתאר את חטאי ברית המועצות ואפגניסטן. הזירה החוטאת מושכת…

עם תבוסת ברית המועצות במלחמת אפגניסטן החלה הפרסטרויקה, שהסתיימה בקריסת המשטר הסובייטי. הטליבאן החל את צעדתו לעבר השלטון באפגניסטן, וארצות הברית החלה להתקרב למלחמה עם הטליבאן. סדרת המלחמות הובילה לעיראק. המזרח התיכון, עם ליבו האסלאמי הקנאי, עמד מאחורי הקלעים של המלחמה ההיא באפגניסטן וקרא למלחמות חדשות. מלחמה מולידה מלחמה. זירת המלחמה האפגנית-סובייטית אמנם צולמה בסדום, אך הצילומים של הסרט האמריקאי כבר שיקפו את הטורנדו ההרסני, המתקדם במהירות, של ההתנגדות האסלאמית. הנהגת ברית המועצות באותה תקופה האמינה שיש לה ניסיון רב בטיפול באוכלוסייה המוסלמית ברפובליקות של אסיה התיכונה שהיו בשליטתה, ושהיא תוכל להתמודד בקלות עם האפגנים. היא ספגה תבוסה קטלנית – מורשתו של לנין מתה בעימות עם האסלאם.

על מגרש הצילומים של הסרט סודרו כסאות קש לבנים כדי שהשחקנים האמריקאים יוכלו לנוח. אנחנו, חיילי צבא הגנה לישראל, לא הורשינו לשבת על הכיסאות האלה, אבל הייתי כל כך עייף ומותש שהתיישבתי על אחד הכיסאות עם הרובה שלי, לובש מדי צה"ל. למרות שהייתי פרופסור, ביחידה הקרבית של הצבא הדמוקרטי העממי שירתתי כסמל ראשון. אולי הייתי הפרופסור היחיד בצה"ל שלא היה קצין.

פתאום שמתי לב לשחקן אמריקאי מתקרב אלי. קמתי מהכיסא כדי לפנות לו מקום. הוא קרא לי להמשיך לשבת. הייתי מעט נבוך ולא מצאתי משהו טוב יותר לעשות מאשר לומר לו שהם לא נראים בכלל כמו חיילים סובייטים, שראיתי במספרים גדולים בברית המועצות. הוא החל לבקר את הצבא הסובייטי על פעולותיו באפגניסטן. כמובן שלא הייתה לי שום כוונה להגן על ברית המועצות. ביקרתי את ארה"ב על תמיכתה במוג'אהדין, מבשרי הטליבאן.

ארצות הברית וברית המועצות, שתי האימפריות, השתתפו במלחמה שהתנהלה מחוץ לגבולותיהן. זו הייתה היריבות שלהם ומבחן לכלי הנשק שלהם. כוחות הטליבאן הוקמו חמש שנים לאחר עזיבת הצבא הסובייטי את אפגניסטן. הם נולדו משורות המוג'אהדין שמומנו ונתמכו בידי האמריקאים. ארצות הברית עמדה בבסיס תנועת הטליבאן, עמה ניהלה לאחר מכן מלחמה עזה. האם היה שווה לתמוך במוג'אהדין רק בגלל שהם נלחמו בצבא הסובייטי?

כשנפגשתי עם השחקן האמריקאי, לא ידעתי דבר על הטליבאן, אבל הבעתי את דעתי הביקורתית על תמיכתה של אמריקה במוג'אהדין, שביצעו פשעי מלחמה. הרגשתי שגם ארה"ב וגם ברית המועצות טעו במלחמה הזו. למרות שלבשתי מדי צבא והשתתפתי בסרט המיליטריסטי הזה הייתי, ועודני, שונא מלחמה.

אני שם לב, גם כיום, שהמחרחרים הגדולים ביותר של מלחמות לובשים בגדים אזרחיים.

צפו במקדימון "החיה":

צפו בסקירה על הסרט "החיה":