כריכת ״שיחה חצי שיחה״ של אייל קמינקא
כריכת ״שיחה חצי שיחה״ של אייל קמינקא

ש.י.כול / אייל קמינקא

חָשַׁבְתִּי עַל מֻשָּׂג חָדָשׁ, שְׁכוֹלְיָכוֹל.

זֶה נִשְׁמָע טוֹב כְּשֶׁאוֹמְרִים מַהֵר

וּפְּסִיכוֹלוֹגִים מֵתִים עַל זֶה. נַסּוּ,

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים:

שְׁכוֹלְיָכוֹל, שְׁכוֹלְיָכוֹל, שְׁכוֹלְיָכוֹל.

אֶפְשָׁר לְתַרְגֵּל

בְּדִמְדּוּמֵי הַמַּחְשָׁבָה לִפְנֵי שֶׁנִּרְדָּמִים

(אַף פַּעַם לֹא בֶּאֱמֶת נִרְדָּמִים)

אוֹ לִפְנֵי הַחֲלוֹם

(מָה זֶה?)

גַּם בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָעֵינַיִם בּוֹהוֹת בַּתְּמוּנָה

(תָּמִיד בּוֹהוֹת, תָּמִיד הוֹזוֹת)

וְעוֹד אֵין הַחְלָטָה לְהִתְעוֹרֵר

(הִפְסַקְתִּי לְקַוּוֹת, זֶה חֲסַר סִכּוּי) –

שְׁכוֹלְיָכוֹל!

אֵין תַּרְגִּיל טוֹב מִזֶּה לְהַקְפִּיץ עַל הַלָּשׁוֹן.

נַסּוּ! אֶפְשָׁר גַּם בְּזוּג,

אוֹמְרִים שֶׁמִּלִּים יוֹצְרוֹת מְצִיאוּת:

אֲנִי שְׁכוֹלְיָכוֹלשְׁכוֹלְיָכוֹלשְׁכוֹלֹאיָכוֹל!

השיר שלפנינו מופיע בספר שיריו הראשון של הסופר והמשורר אייל קמינקא, "שיחה, חצי שיחה" (2024, הוצאת ספרי עיתון 77, עורכת ענת לוין, 145 עמודים, עמ' 116).

שם הספר מתכתב עם השיר "פגישה חצי פגישה" לרחל המשוררת מ-1925 ("משבר האושר והדווי"), ולקוח מתוך קטע בספר המדמה שיחה בין האב לבנו המת (להלן) אודות שיר אחד, "שומעת", שהבן מבקר כ'שטוח, בנאלי וחסר פואנטה': "אפרסם הכול כדי להרוויח זמן שיחה איתך. / חצי שיחה, אבא. תכלס, רק אתה מדבר. / צודק, בן. חצי שיחה." (עמ' 97).

בפתח הספר כותב קמינקא "במקום הקדמה" על בנו הבכור, סגן ינאי קמינקא ז"ל, שנהרג בקרב ההגנה הנועז על בסיס זיקים, הצמוד לרצועת עזה, בשבעה באוקטובר 2023: "הוא ושאר מפקדי פלוגת החילוץ וההצלה הצילו בגופם מאות טירונים, אזרחים ומשפחות בבסיס ובקיבוצים הסמוכים. הספר הזה אינו ספר הנצחה. החשיפה לא פשוטה, וגם לא אליכם אני כותב".

נפגשתי עם אייל לאחרונה בפסטיבל השירה של מטולה בירושלים במסגרת המושב "משוררים על אובדן" יחד עם המשוררים מיטל נסים וגיורא פישר. לבקשתי, הוא הקריא בפני הקהל את השיר "ש.י.כול", או כפי שהוא נישא שם על פינו, "שכוליכול". בעת ההקראה לא שמתי לב לאופן שבו מסתיים השיר.

בהדפסת השיר על דף הספר, האותיות בשורה האחרונה הולכות וקטֵנות, אך לצירוף החדש, "שכוליכול", מתווספת ברגע האחרון אות נוספת לאמור: "שכול לא יכול!". בשיחה בינינו התנגד קמינקא לשיח הגבורה הישראלי המקובל וביקש שלא נקדש את גבורת המתים אלא את קדושת החיים, ומכאן הצירוף 'שכול לא יכול', וגם חוסר ההתמסרות המסוימת שיש לו ככותב אל קהל הקוראים של הספר.

הספר משלב קטעי שירה ופרוזה ומתאר את החוויה ההורית של האב האבֵל על מות בנו אך גם את חיי הבן טרם מותו ואת הקושי להתמודד עם האובדן.

למרבה הצער, אובדן החיילים הצעירים שב לחיינו ביתר שאת אתמול (חמישי), עם מותם של ארבעה קציני צה"ל בתקרית-מטען ברפיח, וקצין צה"ל וחייל בפיגוע במעבר אלנבי על גבול ירדן.

במקום לדבר על בוננזה נדל"נית ברצועת עזה, כדבריו המחליאים של שר האוצר, מוטב ידברו המנהיגים על ישועה לחיילינו בדמות סיום המלחמה והשבת החטופים הביתה במהרה.

אייל קמינקא .ויקיפדיה.

הפוסט הקודםהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 19-20 ספטמבר 2025
ד״ר אילן ברקוביץ' הוא בעל המדור "משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ". כמו כן הוא בעל המדור "שירת ישראל" בכתב העת "עיתון 77", ומפעיל דף פייסבוק בענייני שירה, חברה, ופוליטיקה. משנת 2012 ערך את העיתון העצמאי "שלם - עיתון לשירה טוטאלית בעברית". פרסם עד כה שישה ספרי שירה: "מודה באהבה" (1995, הוצאת סער); הטרילוגיה "תפוזים; חרובים; חרוזים" (2014-2007, הוצאת אבן חושן); "המשורר האשכנזי האחרון" (2016, הוצאת פרדס; "הכל שירה – האוסף האקלקטי" (2022, הוצאת ספרי עיתון 77).  

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש + 15 =