דם בירושלים, צביעות באו"ם: הפיגוע הוא קריאת השכמה

המרצפות בירושלים שוב נספגו בדם, והכותרות מיהרו, כהרגלן, להכתיר את הרוצחים בתואר המכובס והמסוכן "מפגעים בודדים". אך הפיגוע המזעזע ביום שני 8/9/25 בבירתנו אינו מעשה ספונטני של אנשים שהשתגעו. הוא התוצר הבלתי נמנע, הצפוי, והמדמם של סופה מושלמת, אקוסיסטם שלם של שנאה, הניזון משלושה מקורות ארס מרכזיים: הסתה רצחנית ברשות הפלסטינית; רוח גבית מדינית במסדרונות הצבועים של הקהילה הבינלאומית; וצונאמי של אנטישמיות גלובלית המתחפשת ל"ביקורת לגיטימית".

כדי להבין את המוטיבציה של מחבל בעת הזו, עלינו להרים את מבטנו אל מעבר לרחובות ירושלים, אל עבר אולמות השיש של האו"ם בניו יורק. ימים ספורים לאחר הפיגוע, ב-16 בספטמבר, צפויה להתקיים שם עצרת שתדון, פעם נוספת, בהכרה במדינה פלסטינית. עבור דיפלומטים בחליפות, זהו עוד מהלך פוליטי ציני. אך עבור אותו צעיר פלסטיני, ספוג שנאה ותעמולה, זהו אור ירוק. זהו מסר מהדהד שהעולם עומד לצידו, ששאיפותיו, גם האלימות שבהן, זוכות ללגיטימציה על הבמה החשובה ביותר. כל נאום גינוי רפה נגד ישראל, כל הצבעה אוטומטית נגדנו, מתורגמת בשטח לדלק המניע את מנוע הטרור. הוא אינו רואה עצמו כרוצח מנודה, אלא כחייל חלוץ במערכה שהעולם, לכאורה, תומך בה.

רוח גבית זו נישאת על גלי האנטישמיות החדשה-ישנה, השוטפת את העולם בעוצמה שלא נראתה מזה עשורים. כשהמחבל הפוטנציאלי גולש בטיקטוק או בטלגרם, הוא לא רק רואה את חבריו מהכפר מהללים שהידים. הוא רואה הפגנות אלימות בקמפוסים של אוניברסיטאות "יוקרה" בארצות הברית, הוא רואה קריאות לרצח יהודים ברחובות לונדון ופריז, והוא שומע אינטלקטואלים במערב מסבירים ברהיטות מדוע "ההתנגדות" הפלסטינית, בכל צורותיה, היא לגיטימית. השנאה היוקדת שצועקת "מהנהר ועד הים" בחצרות אוניברסיטת קולומביה, היא אותה השנאה שאוחזת בסכין ברחוב יפו. התחושה שהוא חלק מצבא עולמי, מתנועה גלובלית שהצדק עמה, מסירה ממנו כל עכבה מוסרית. הוא לא זאב בודד; הוא מרגיש כמו חוד החנית של ג'יהאד בינלאומי.

לכן, המאבק בטרור הזה אינו יכול להסתכם בעוד מחסום או בעוד סיכול נקודתי. המלחמה חייבת להיות רב-חזיתית. ראשית, בחזית המדינית, על ישראל להפסיק להתנצל ולהשיב מלחמה דיפלומטית. לחשוף את הצביעות, להציג לעולם את הקו האדום והישיר הנמתח בין החלטות מעוותות באו"ם לבין דם יהודי שנשפך ברחובות, ולדרוש מהעולם אחריות על תוצאות מעשיו.

שנית, בחזית ההרתעה והמשילות. כל מחבל וכל סביבתו התומכת חייבים להבין שהמחיר יהיה בלתי נסבל. מהריסת בית מהירה ועד שלילת כל זכות סוציאלית ותושבות מבני משפחה שהסיתו, עודדו, או ידעו. יש לייצר משוואה שבה הטרור פשוט לא משתלם.

ולבסוף, התשובה הציונית. התשובה האמיתית והניצחת לטרור שנועד לעקור אותנו מארצנו, חייבת להיות העמקת שורשים. עוד בנייה ועוד הנפת דגל ישראל בגאון בכל מקום. כל מחבל וכל שולחיו, בין אם הם יושבים ברמאללה, בטהרן, או בניו יורק, צריכים להבין כלל ברזל אחד – הטרור לא ירתיע אותנו. על כל ניסיון לשבור את רוחנו, נכה שורש עמוק יותר באדמת המולדת.

ד"ר כץ הוא מומחה לפוליטיקה ותקשורת