דורון פייסיק מסביר את תופעת שיתוק השינה מצב שבו מתעוררים ללא יכולת להניע את הגוף למשך כמה שניות עד כמה דקות. וממליץ על ספרו של יאיר לביא המסביר כיצד להתמודד עם החוויה ואף להפוך אותה לחיובית.
המערכת
שיתוק שינה הוא מצב שבו מתעוררים ללא יכולת להניע את הגוף למשך כמה שניות עד כמה דקות. אנשים מכל רחבי העולם מספרים שראו במצב זה ישויות מפחידות כמו שדים, אנשי צללים, ומכשפות היושבות על החזה שלהם וחונקות אותם, ואף תוקפות אותם מינית. למרות שמדובר בתופעה מוכרת, היא נעלמה מהשיח הציבורי והרפואי בשלהי המאה ה-19, כך שבעולם המודרני דיווחים על החוויה בדרך כלל מאובחנים כהפרעת שינה כמו נרקולפסיה, הזיות שווא, או סתם חלום שמרגיש מציאותי. עבור רבים שיתוק השינה הופך למקור חרדה מצלק וטראומתי, הפוגע באיכות השינה ובאיכות החיים כאחד, ודורש מזור ממשי. הספר צללי הלילה: המדריך המלא לשיתוקי שינה – היסטוריה, התמודדות ומחקר (הוצאה עצמית, 265 עמודים) של יאיר לביא, חוקר ופסיכותרפיסט המתמחה בשיתוקי שינה, הוא הספר הראשון בעברית העוסק בתופעה זו, שהמודעות אליה התעוררה מחדש בעיקר ברשתות החברתיות בעשור האחרון.
באופן אישי, המפגש הראשון שלי עם שיתוק שינה לא היה בגוף ראשון, אלא בגוף שלישי. לפני כמה שנים הנחיתי קבוצת מדיטציה לסטודנטים בספרייה באוניברסיטה, בחדר למנוחה המצויד בפופים וכריות. כשנכנסתי לארגן את החדר לקראת התרגול, ראיתי סטודנט שנימנם על אחד הפופים. ניסיתי להעיר אותו כדי להציע לו להצטרף, אך לא משנה כמה דיברתי אליו, ואפילו כאשר ניסיתי לגעת בכתפו, הוא לא התעורר. ככל שניסיתי יותר, כך נראה שהחלום שלו נעשה יותר ויותר מפחיד, שכן נשימתו הפכה למאומצת והיה נדמה שהוא מנסה לצעוק ולפקוח את עיניו ללא הצלחה. מספר סטודנטים שהגיעו לתרגול התאספו סביבנו, ואחת סיפרה שזה קרה לה פעם. מתגובתה הבנתי שכנראה מדובר בשיתוק שינה, תופעה אשר עד אותו יום רק שמעתי עליה. הרמתי את רגלו סנטימטרים ספורים מעל הקרקע ועזבתי, וברגע שהרגל נפלה בחזרה לרצפה השיתוק שוחרר בבת אחת. הסטודנט עבר מיד לישיבה והתנשם בכבדות, הוא היה מבוהל ונבוך, סיפר שהוא שמע את כל מה שדיברנו, ואז התנצל ומיהר לעזוב.
במאה ה-19 האנתרופולוג ג'יימס פרייזר הבחין כי בתרבויות מסורתיות רבות יש טאבו האוסר להעיר אדם ישן, מפני שבמהלך השינה הנשמה יוצאת מהגוף אל המקומות שעליהם היא חולמת, ולכן יש חשש שנשמתו לא תספיק לחזור בזמן והוא יפגע. במונחים מדעיים, נראה כי מדובר בתופעה הנקראת אינרציית שינה, המתרחשת כאשר מתעוררים בפתאומיות ממצבים מסוימים של שינה, למשל נמנום קצר. היקיצה המהירה מלווה בטשטוש, דיסאוריינטציה, וליקוי בתפקוד המוטורי, שלוקח זמן להתאושש מהם. עם זאת, יהיה זה פשטני ושגוי לצמצם את האמונה בנשמה למעין הסבר פרימיטיבי של מצב מוחי, שהרי גם כיום אנו עדיין רחוקים מפתרון חידת התודעה וגורלה לאחר הפרידה מהגוף. אעיד בעצמי כי בוקר אחד, מיד לאחר חלום שבו נפלתי מגובה רב, התעוררתי וחוויתי שיתוק למשך כמה שניות עד שהדבר שהרגיש באותם רגעים כמו 'הנשמה' שלי – מעין כדור שקוף המחובר אליי בחוט דקיק ובלתי נראה – חזר ממרחק רב לגופי, ורק באותו רגע השיתוק שוחרר.
האם ייתכן כי אותה חוויה של נשמה המחוברת לגופי בחוט היא למעשה תולדה של דברים שקראתי בספרים, יציר דמיון בלבד? ומדוע עבור חלק מהאנשים שיתוק שינה מתרחש ללא נוכחות של ישויות, בעוד אחרים רואים סוגים שונים ומשונים בהתאם למקום מוצאם? ספרו של לביא נוגע בדיוק בממשק זה שבין ההשפעה התרבותית והחברתית – החל מפולקלור, מיתולוגיה, סרטי קולנוע, ועד לממים שרצים באינטרנט – לבין החוויה האינדיבידואלית של חלימה ושיתוק שינה. בסקירתו הבחין כי יש הבדל בין הישויות המופיעות בשיתוק שינה בתרבויות שונות: במקומות מסוימים חווים שד ממין זכר או שדה נקבה; אחרים חווים איש צללים עם ברדס או כובע רחב שוליים; באירופה של ימי הביניים הייתה נפוצה המכשפה הזקנה וחיות כמו חתול שחור או סוס; ובמאה העשרים חוויות של חטיפה על ידי חייזרים עלו כמעין פולקלור אמריקאי עכשווי. למרות המאפיינים הדומים, למשל תחושת פחד, מחנק, ולחץ על החזה, לא ניתן להתעלם מהפער המשמעותי באופן שבו דמויות שונות מופיעות על בסיס הרקע התרבותי שבו מצויים, אך עוד יותר מעורר פליאה הוא דווקא כאשר אנשים בתרבויות שונות לחלוטין פוגשים את אותה הישות.
לביא מציע לבחון את תופעת שיתוק השינה דרך מודל דיאלוגי שבו אין דגש בלעדי על הרובד הפיזי או הרוחני, אלא דינמיקה דו-כיוונית שבה הגוף והנפש מושפעים, ובו בעת משפיעים, על השדה הקולקטיבי של הסמלים, המיתוסים, והארכיטיפים המשותפים לתרבות מסוימת. בשיתוקי שינה, כמו גם בחלומות באופן כללי, התודעה יוצרת יקומים שלמים ותרחישים מורכבים שאינם מבוססים אך ורק על זיכרונות פרטיים מחיי הערות, אלא גם מעוצבים בהשראת המסגרת התרבותית. לכן, ההבנה של תופעות אלה דורשת מחקר בין-תחומי ורחב אופקים, בו לצד פסיכולוגיה ומדעי המוח יש לכלול גם את הפרספקטיבה האנתרופולוגית, ולביא אכן מיישם זאת במיומנות בספרו. הוא מבהיר כי אפילו המדען הספקן ביותר לא יצליח לפתור את חידת התודעה דרך הפעילות המוחית בלבד, ועליו גם להבין כיצד התרבות והאמונה משפיעות על האדם שאת מוחו הוא בודק.
לפני כל הנושאים הללו, שמעסיקים ומסקרנים חוקרים ומטפלים, ספרו של לביא פונה קודם כל לאלה הסובלות וסובלים משיתוקי שינה.
החלק הראשון של הספר הוא אוצר של ידע מקיף על הנושא, המנוסח בצורה שלוקחת בחשבון כי גם אם הקוראים חוו שיתוק שינה, רבים כלל לא מכירים את שמה של התופעה וייתכן כי בכלל חששו שמא איבדו את שפיותם. הספר נפתח במבוא מעמיק על טיבה של החוויה, ללא כל סטיגמה דתית או רפואית, ושזור כולו בעדויות המבהירות עד כמה היא רווחת ונפוצה בעולם ולאורך ההיסטוריה. לביא מצביע על הגורמים האפשריים לשיתוקי שינה לאור המחקרים האיכותיים והעדכניים ביותר בתחום, אם כי הוא עדיין נמצא בחיתוליו. אחר כך הוא משרטט בהתאם תכנית להתמודדות, הכוללת שינוי הרגלי שינה, ותרגול של רגיעה, במטרה להוריד את תדירותם ולהקל על המצוקה שהם עשויים לעורר.
הייחוד של ספר זה, גם ביחס לספרים הנחשבים ביותר על הנושא באנגלית, הוא שכולו נטוע בניסיון רב השנים של לביא בהתמודדות מול שיתוקי השינה, אשר במהלכה הצליח להפוך זאת לחוויה חיובית. בשונה מרבים אחרים, המבקשים למנוע את התופעה או להימנע ממנה, לביא גילה כי ניתן להתמיר את חוסר האונים והאימה שנהוג לייחס למצב זה לכדי תחושה של שליטה והתעלות רוחנית, המובילים לעיתים גם לחלום צלול ולחוויה חוץ-גופית של ריחוף. טענה זו מבוססת לא רק על חווייתו האישית, אלא גם על ראיונות רבים שקיים במשך השנים ועבודתו כמטפל. המתנה שהספר הזה מעניק לסובלים משיתוקי שינה היא ההזמנה לראות בחרדת המוות שעולה בחוויה זו מעין 'שומר סף', אשר ניתן לחצות ולגבור עליו באמצעות הטכניקות המפורטות בו בצעדים ברורים. נתיב זה מוביל לטרנספורמציה עמוקה בגישה לתופעה, כאשר כוח הרצון והאומץ הנדרשים להסרת המכשול הופכים להיות השכר עצמו, שיכול גם לחלחל לתחומים אחרים בחיי הערות.
כאמור, הרשתות החברתיות הן המקום שבו המודעות לשיתוק שינה החלה לצוף מחדש לשיח, ועקב הקצב האיטי של הפרסום המדעי, הן מהוות את מקור הידע העיקרי על התופעה. במקרה זה, נראה כי חכמת ההמונים היא זו שיכולה להוביל לשינוי הפרדיגמה בעולם המחקר האקדמי. אם מספיק אנשים ישתפו וידברו על שיתוק השינה ללא חשש ובצורה מושכלת, אי אפשר יהיה להתעלם מהדרישה לחקור לעומק מצב זה, להבין את הגורמים לו, וכיצד הוא קשור למצבי תודעה אחרים כמו חלומות, חוויות חוץ-גופיות, ואף חוויות סף-מוות. לפני שש שנים הקים לביא קבוצה בפייסבוק לדיון בשיתוקי שינה, המונה כיום מעל שמונת אלפים חברים וחברות, ונכון לעכשיו היא הבמה היחידה בעברית המאפשרת שיתוף ושיח לא שיפוטי.
ניתן לראות ביציאת הספר שריקת פתיחה לעיסוק רציני בנושא, ויש לקוות שיותר ויותר אנשים יבחרו להיפתח וללמוד איש מניסיונו של רעהו.
קיראו גם :
מעניין. הייתי יכולה להיעזר בזה בצעירותי.
חוויתי פעמים רבות שיתוק שינה. גם בפניי הופיעה דמות עם ברדס מלווה בקור עז ורחש אוושת בד.
לא ידעתי שזו תופעה אוניברסלית. גיליתי זאת הרבה יותר מאוחר, כשכבר מצאתי איך לשלוט בפחד ובשיתוק.
על פי רוב הדמות גוררת אותנו לכיוונה או חונקת, ואנו מנסים להתנגד בכל כוחנו ללקיחה/למוות, מנהלים מאבק איתנים לצאת מהמצב. באחת הפעמים החלטתי לנהוג הפוך – אזרתי אומץ והתמסרתי. שחררתי. באותו הרגע "היא" הרפתה ממני והתעוררתי. בפעם הבאה עשיתי זאת מיד, ושוב שוחררתי מהשיתוק. וזהו. מאז לדעתי לא פקד אותי השיתוק. לפעמים אני מתגעגעת לתחושה כי יש בזה סוג של התעלות, מגע עם כוח זר / עולם נסתר.