חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "האקדח מת מצחוק" 2025
לאחרונה מוקרנים בקולנוע סרטים מאוד טובים. "האקדח מת מצחוק" הוא הסרט השלישי שאני ממליצה עליו ברציפות.
"האקדח מת מצחוק" החדש, משנת 2025, יצירתו של הבמאי והתסריטאי עקיבא שייפר, מאמץ את שמו, ואת שם הגיבור הראשי – פרנק דרבין – מטרילוגיית הסרטים של השנים 1988, 1991, 1994.
הסרט של 2025 אינו המשך, אלא אתחול מחדש (reboot), והוא מעין פרודיה מכבדת-מעודנת על הטרילוגיה, שהייתה פרודיה על סרטי שוטרים ועל מותחנים אפלים. הדמות הראשית היא פרנק דרבין ג'וניור, שוטר במחלק המשטרה של לוס אנג'לס, בנו של השוטר ששיחק לזלי נילסן.
באחת הסצינות הראשונות הבן פונה לתמונת אביו על הקיר ומבקש להיות "בדיוק כמוהו אבל גם מקורי לגמרי", וזאת גם משימתו של הסרט החדש. בהמשך לאותה הסצינה, רואים שוטרים אחרים על ברכיהם מביטים בתמונות אביהם – תחנת המשטרה הזאת מורכבת מבני דמויות העבר.
מבקרי הקולנוע, פה אחד, משבחים את ליהוק הדמויות הראשיות ליאם ניסן ופמלה אנדרסון. לדוגמה כאן, ד"ר אבנר שביט בשיחה עם איריס קול.
ליאם ניסן, שעסק באגרוף ובכדורגל בנעוריו, עכשיו, בגיל 73, שומר על כושר מעולה. פמלה אנדרסן נראית טבעית לגילה – 58 – ללא איפור מוגזם.
הרומן שמתפתח בין השניים, משכנע בכנותו, ואכן הוא ממשיך גם מחוץ למסך.
הסרט שופע בדיחות מילוליות, שמסתמכות על ביטויים בעלי משמעויות כפולות, מיידיות ומאטפוריות.
לדוגמא, בתגובה להצעה Take a chair בת', בגילומה של פמלה אנדרסן, גוררת כיסא פלסטיק. על השאלה "סיגריה?", דרבין השוטר עונה "כן", בלי לקחת אותה מידיו של מי שמציע לו אותה.
ליאם ניסן מצליח לשמור על פנים חתומות ומשאיר לצופים לצחוק מהבדיחות. הבדיחות הוויזואליות מתבססות על תעתועי ראיה, למשל תמונת דו-ממד, שנצפית במשקפת דרך וילון הסוואה, שמבטל את עומק התמונה, מתפרשת כאקט מיני.
ישנם גם מהלכים אבסורדיים, כגון התהוותו של דרבין, מלוא קומתו, מתוך דמות של ילדה, בזמן שהחצאית המשובצת גדלה בהתאם, כדי לכסות על תחתוניו.
מעניינת ההתייחסות המבודחת למכוניות חשמליות-אוטונומיות, שוודאי מהוות חידוש לעומת הטרילוגיה של המאה הקודמת.
את הדוגמאות האלה ניתן לראות במקדימון הרשמי של הסרט כאן:
הנבל, מין מיליארדר נכלולי-נבער, שזומם להשליט סדר עולמי על ידי "כיבוי והדלקה מחדש" של האנושות, מזכיר את הרשעים שמתחזים למנהיגי העולם העכשווי.
זאת קומדיה ראויה, קצבית, משוחקת היטב, עם הקשר רומנטי נעים ומכבד בין הדמויות הראשיות, המבוגרות. עלילה מגובשת, ובדיחות שנונות דיין ורבות, כך שמספיק גם אם מבינים רק חלק מהן, מפאת דקויות השפה האנגלית.
