יואב ויכסלפיש, איש יקום תרבות, ממליץ

על הסרט "מסייה אזנבור"

כרזת הסרט ״מסיה אזנבור״
כרזת הסרט ״מסיה אזנבור״

הסרט, ביוגרפיה מוסיקלית של הזמר הצרפתי המפורסם, הופק לרגל 100 שנה להולדתו, והוא מנסה לחבר בין העבר המפואר של הזמר, שהלך לעולמו בגיל 94 לפני שבע שנים, לקהל צעיר יחסית שלא גדל על להיטיו הרבים, וגם למשוך את מעריציו הוותיקים. הקריירה של אזנבור נמשכה מעל 70 שנה והבמאי הצרפתי מהדי אידיר הסתייע בשותפו הקבוע המוזיקאי פביאן מארסו, המכונה GRAND CORPS MALADE ("גוף גבוה חולה").

העלילה כרונולוגית, והסרט מתחלק לחמישה פרקים. היא מתמקדת תחילה במוצא הארמני של משפחתו, שהגיעה לפריז לפני כמאה שנה, תוך הקרנת תמונות נדירות של שיירות הפליטים שנמלטו מטורקיה בתקופת רצח העם. שם הפרק הוא "שתי גיטרות" (DEUX GUITARRES) – שיר שבו מופיעות מילים בארמנית. שפת האם נוכחת וגם שינוי השם מאוזכר (במקור "אזנבוריאן"). המשפחה, שחיה בעוני, הסתירה בהמשך פליטים יהודים בימי השואה, והזמר (אותו מגלם טאהר רחים) זכה בשל כך בעיטור כבוד מנשיא המדינה ראובן ריבלין.

הפרק השלישי (LA BOHEME) עוסק בראשית דרכו של הזמר בעולם הבידור, והצלחתו להתברג בו למרות נתונים פיזיים טעוני שיפור (ניתוח פלסטי באף), וקול צרוד. הוא הוציא אלבום ראשון רק בגיל 29 והתקדם בזכות כוח רצון, עבודה קשה, וחסותה של אדית פיאף (מארי ז'ולי בופ), שסייעה לו להתפרסם, וכך הצליח לככב על במות פריז בשנות ה-50 לאחר מסע כושל למונטריאול, עיר קנדית עם קהילה צרפתית גדולה. אבל היה על סף שבירה בתחילת העשור שאחריו.

פיאף צידדה בהעדפת הקריירה על חיי המשפחה, ואזנבור לא אימץ את המלצתה, והתחתן לראשונה בגיל 22, אבל לא שמר על יציבות והתגרש פעמיים. תחושת מיצוי וטרגדיה משפחתית גרמו לו לנסות את מזלו מעבר לים וכך חתם בחברת תקליטים אנגלית, הוציא סינגלים (הידוע ביניהם הוא "SHE"), הפך לכוכב בינלאומי, והקליט מעל 1200 שירים בתשע שפות. הוא זכה לכינוי "סינטרה הצרפתי" וראה הישג גדול בכך שזכה לשכר זהה לסינטרה במהלך הופעות בארה"ב, אבל הכינוי עשה לו עוול מסוים, מאחר שאזנבור צמח כזמר שאנסונים (שירים בצרפתית אשר כוללים לרוב סיפור) וביצע שירים רבים שכתב בעצמו, ואילו סינטרה נודע כמבצע להיטים של ביג בנד וג'אז.

היוצרים מזכירים גם את תמיכתו של הזמר בזכויות להט"בים, אשר באה לידי ביטוי בשיר COMME ILS DISENT  ("כמו שאומרים"), אשר נחשב לפרובוקטיבי בתחילת שנות ה-70. השחזור התקופתי המרתק נעזר באפקטים ממוחשבים, והיוצרים הודו כי בחרו לוותר על הקריירה הקולנועית העשירה שלו ולהתמקד במאבק המוצלח שלו מול הנתונים ההתחלתיים בדרך אל התהילה.

132 דקות. סינמטק ת"א וברחבי הארץ.

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הסרט "חלומות"

כרזת הסרט ״חלומות״
כרזת הסרט ״חלומות״

מישל פרנקו הוא במאי יהודי-מקסיקני, בן לאם ישראלית, אשר מתגורר בשנתיים האחרונות בישראל, ומצלם בה את סרטו הבא. פרנקו הוא במאי מוערך, שעשה 9 סרטים, מתגורר כאן, אז למה אין לו ערך ויקיפדיה בעברית?

הסרט "חלומות" של מישל פרנקו מוקרן לאחרונה בבתי הקולנוע בארץ, לאחר בכורה בפסטיבל ברלין בפברואר 2025, והשתתפות בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים ביולי השנה. שם הסרט אינו מוצלח – זאת מילה משומשת בחיי היום-יום, ובקולנוע קיימת התנגשות עם סרטים אחרים באותו שם, דוגמת סרטו של קורוסאווה משנת 1990, וסרט נורבגי משנת 2024, שזכה בפרס הראשי – דב הזהב – בפסטיבל ברלין השנה, בו השתתף גם "חלומות" של פרנקו.

הסרט עצמו מרשים, נחרת בזיכרון. הוא כולו הון-שלטון, שרשרת של ניצול של החלשים ע"י החזקים יותר, כשהכוח נמדד במיליארדי דולרים. גם שהעשירים עוסקים בפעילות נדבנית ותומכים באמנות, הם מזלזלים באמנים שהם תומכים בהם, משחקים בהם: מרוממים ומפילים לפי הגחמות שלהם.

אמריקאית עשירה, ג'ניפר, בגילומה של  ג'סיקה צ'סטיין, משתעשעת מינית בפרננדז, רקדן מקסיקני, המגולם ע"י אייזק הרננדז, רקדן מקסיקני ממוצא יהודי, שעלה לגדולה בארה"ב.

אייזק הרננדז בסרט ״חלומות״
אייזק הרננדז בסרט ״חלומות״

ג'ניפר עצמה נשלטת ומוגבלת בבחירותיה האישיות ע"י האב והאח, שלא רואים בעין יפה את קשריה עם מהגר מקסיקני נחות. ג'ניפר, דמות ריקנית, לא מתעניינת בפעילות הנדבנית של הקרן שבניהולה, מתגנדרת, עקרה, לא הקימה משפחה משלה. לעומתה, פרננדז נאמן למחול, שואף להצליח בארה"ב. ג'ניפר מונעת מקנאה. כשהיא רואה שפרננדז מתקדם בלהקת המחול, נבחר לתפקיד של רקדן ראשי, נוגע בגופה החשוף של רקדנית תוך כדי "הרמות", החביבות במיוחד על הרקדנים, היא ממוטטת את הקריירה שלו. פרננדז זועם, מתאכזר לג'ניפר, אך בכך מביא על עצמו חורבן סופי – קרוביה של ג'ניפר, חסרי המעצורים, פוגעים בו גופנית, אולי שוברים לו את רגלי הרקדן שלו – ביי-ביי קרירה, לתמיד.

הסרט מצליח לתאר אווירה חד משמעית של ניצול, כוחניות, שליטה של העשירים, ואת ההרסנות של קנאה ושל נקמה.

הפוסט הקודםנפוליאון והיהודים
הפוסט הבאהשיר השבועי עם אילן ברקוביץ' – "הַנְחָיוֹת לִתְמִימֵי דֶּרֶךְ" ניקולא יוזגוף אורבך
יליד 1974. בעל תואר שני בפילוסופיה. עיתונאי ספורט ועורך. חובב קולנוע ישראלי.
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה חמישה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020); ״הרחבת המבט״ (2024). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה. בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה, אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שהתמחה בעתידנות. אני בין מקימי עמותת ״יקום תרבות״, וחבר ועד מאז הקמתה, והעורך הלשוני בפועל של אתר העמותה מאז 2019.

2 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש עשרה − שמונה =