קרצפתי הבוקר / יהודה ויצנברג ניב
קִרְצַפְתִּי הַבֹּקֶר
דִּמְעוֹתַי מִן הַקִּיר.
–
בְּאָסְפִי אֶת הַדְּמָעוֹת
יָדַעְתִּי כִּי עָלַי לְתִתָּן בְּהֶקְדֵּם
לְסוֹחֲרֵי הַדְּמָעוֹת
–
כְּדֵי שֶׁיִּצְעֲקוּ עֲלֵיהֶן בְּכָל פֶּה
וְיִמְכְּרוּ אוֹתָן
בַּחֲצִי-הַמְּחִיר.
–
עַל הַקִּיר הַשָּׁלֵם, הָאֶחָד,
שֶׁשָּׂרַד אַחֲרֵי הַקִּרְצוּף
תָּלוּי תַּצְלוּם שֶׁל אָבִי וְאִמִּי
שֶׁנִּצְמְדוּ זֶה לְזֶה
לְאַחַר שֶׁשָּׂרְדוּ
אֶת הַשּׁוֹאָה.
–
זֹהַר פִּלְאִי נִגָּר
מִמֶּנּוּ כָּל לַיְלָה וְנִקְוֶה
לִשְׁלוּלִית דְּמָעוֹת קְרוּשָׁה
הַמַּגִּיעָה עַד מִתַּחַת
לְכַרְעֵי-הַמִּטָּה.
השבוע נשאלתי על ידי משורר פלוני אם ספרי שיריו שברשותי שרדו את הטיל האיראני שהרס את ביתנו.
אכן, נזק רב נגרם לספריה הביתית שלי, במישרין ובעקיפין, כתוצאה מהמלחמה, והיא כבר לא כשהייתה – גדולה וענפה. שאלתו, וכל מה שקרה, עוררו אותי גם למחשבה על שרידותו של ספר השירים כאובייקט במהלך השנים, גם נוכח קריאה בספרי ארכיאולוגיה אהובים עלי, ומחשבה למשל על המגילות הגנוזות מתקופת הבית השני, שנכתבו ברובן על גבי קלף (עור מעובד), הוטמנו בכדי חרס, והתגלו במקרה על ידי רועה צאן בדואי במערות במדבר יהודה כעבור יותר מאלפיים שנה.
מי יטמין את ספרי השירה המודפסים של ימינו וידאג לשימורם במחוזות הזמן עכשיו, כשהעידן הדיגיטלי כבר שועט במהירות אל עבר אתגרי הטיקטוק הבאים?
בלי קשר לכך, ספרי שירה רבים שרדו מספרייתי. בהם, למשל, ספריו של המשורר והבנקאי יהודה ויצנברג ניב (יליד 1952, נתניה), "ימים על ימי מלך" (1981, הוצאת מסדה, ספריה קטנה לשירה בעריכת אמיר גלבע), ו"כל פעם שבורחת ממני מחשבה" (2021, הוצאת ספרי עיתון 77), שהשיר שלפנינו, "קרצפתי הבוקר", לקוח מתוכו (עמ' 36).
גם השיר של יהודה ויצנברג ניב, שפרסם עד כה שמונה ספרי שירה, עוסק במה ששורד מן השכחה, ובמה שכביכול לא נשמר במהלך הזמן: הדמעות; הבכי. לא במקרה הצירוף "סוחרי הדמעות" שבסוף הבית השני, תופס את תשומת הלב. הוא מצליח ללכוד במטבע לשון מסחרית את מה שאין לו אחיזה בעולם הממשי, אלא אם כן נאסוף את דמעותינו לתוך כד.
קיר הזיכרון של ויצנברג הוא תצלום הוריו ששרדו את השואה, שחרף קירצופו העיקש, ממשיך להגיר דמעותיו (הקיר, התצלום) בכל לילה. המשורר קורא לכך "זוהר פלאי".
קיראו גםן :
דף הפייסבוק של יהודה ויצנברג-ניב
יהודה ויצנרג -ניב .תמונת יח"ץ
תודה, אילן ויהודה, על השיר ועל הדיבור בו. יש בו מימד אישי ולאומי כאחד. תודה גם ליקום תרבות 🙏