חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "לשחרר את נחמה"
ההצגה "לשחרר את נחמה" של תיאטרון חיפה, מאת דניאל לפין ובבימויו של משה נאור, היא קומדיה ישראלית רב תרבותית, אשר חובקת ברכות מגוון רחב של נושאים חברתיים טעונים, ניחנת בהומור שנון, ולעלילתה היבט בלשי.
מקום ההתרחשות הוא מחלקה פנימית ה' בבית חולים, בה מאושפזות 5 נשים קשישות. הדמות הראשית היא שוש, שעברה ניתוח החלפת מפרק הירך, ומקווה לרקוד בחתונת הנכד הראשון שלה. שוש מגולמת ע"י ציפי שביט, הכוכבת. מסתבר שהמחזה נכתב בעקבות ניתוח דומה אותו עברה ציפי, ומשקף את דרכי ההתמודדות שלה עם מוגבלות וכאב. התפקיד של שוש ממש "תפור" על ציפי שביט, והיא זוהרת בו. אבל לראשית המחזה עומק היסטורי של 12 שנים, כפי שמספר דניאל לפין. כשאימא שלו הייתה מאושפזת במחלקה פנימית בבילינסון עם עוד חמש נשים. אחת הקשישות סבלה סבל עמוק וגנחה כל הלילה בכאב. לשאלת בנה, "איך אתן ישנות ככה?", אימא של דניאל, אישה מרתקת בפני עצמה, הציעה פתרון יצירתי לבעיה, כל שאר הנשים הנהנו, והבן, המחזאי תהה מה היה יכול לקרות בלילה אחרי כיבוי אורות.
בהצגה משולבים שירי זמר ידועים, בעלי הקשר לעלילה. השיר הראשון הוא "Dancing Queen" של להקת ABBA, אותו מבצעים כל משתתפי ההצגה לאחר הניתוח של שוש, כי מטרתה להחלים ולחזור לרקוד. שירים אחרים, דוגמת "מדינה קטנה" של להקת כוורת, מבוצעים ע"י אחת הדמויות, ולדבר הזה השלכות עלילתיות מיידיות. שוש מבצעת את השיר "כולם הלכו לג'מבו", המזוהה עם ציפי שביט, ומשתלב יפה בעלילה.
נחמה היא אחת הקשישות אשר באופן תדיר צועקת לעזרת האחות, ובכך מהווה מטרד כללי, ובפרט לשנתן של המאושפזות האחרות, שדנות בדרכים לפתור את הבעיה.
הקשישות מייצגות את המגוון התרבותי של ישראל: סבטלנה העולה העילגת מאוקראינה; נסרין החיפאית ממוצא ערבי, מורה דווקא לספרות עברית; שוש המסורתית, פקידה לשעבר; ודבורה, קשישה אינטליגנטית עם שפה תקנית בפיה והיגוי מדויק. כן, בעניין השפה – ההצגה מלהטטת בשפות: עברית; אנגלית; אוקראינית; ערבית; וגם ג'יבריש בפיה של סבטלנה, העולה החדשה, העילגת. ההצגה שופעת משחקי לשון והברקות מילוליות מלהיבות. לפי בקשתי, דניאל לפין, ברוב טובו, שלח לי עותק של המחזה, כדי שאוכל לצטט במדויק מספר פנינים מצטלצלות מתוכו.
לדוגמא, דבורה, בעלת הקול הצרוד, הנמוך, המגולמת בחדוות גבר המתלהב ללבוש חליפת חצאית ע"י עידן אלתרמן, אומרת שיש לה "מחלה מאירופה", ומסבירה: מסיגריות אירופה. במשפטים של סבטלנה מובנות רק מילים אחדות בעברית או באוקראינית, והרוב – ג'יבריש גמור. על כך שוש אומרת שסבטלנה כנראה חטפה המון אוקראינה מצ'רנוביל. שוש גם אומרת על עצמה שהיא עלולה להפוך מהסטנדאפיסטית של פנימית ה' לנפטריסטית של חלקה ג' בקרית שאול. שוש גם משלבת, בצורה הולמת ומפתיעה, ביטויים באנגלית, דוגמת "אובזרבציה", ו"פִיגֶר אֹוב סְפִיץ'", ושמחה לקבל אישור מדבורה.
הדמויות מפותחות, מלאות אישיות. הנשים פקחיות, צלולות-מחשבה, מהירות-תגובה. לשוש הבריק הרעיון להעביר את נחמה הרועשת לחדר של נשים חרשות במחלקת אף-אוזן-גרון. כשהאחות איריס אמרה, שאין חדר כזה בנמצא, שוש, בזריזות של אלופת טניס-שולחן, הציעה חדר של גברים עיוורים, וקיבלה "אסיסט" מנסרין: "וחרשים". היחסים בין הקשישות חמים, ידידותיים, עם התנגשויות אחדות, שבאות על פתרונן. נשמעות התבטאויות גזעניות כלפי נסרין הערבייה, אך הן מתונות, ומופנות כלפי אישה דעתנית, שהודפת אותן. השיחה בין המאושפזות קולחת, ונעה בטבעיות מנושא לנושא.
ההומור רענן ושנון, והוא מושג באמצעים של בדיחות מעניינות במגוון נושאים, שהקשישות מספרות; חזרה על רעיון מוטעה או על דפוס התנהגותי קבוע; שיבושי לשון; שיבושים בהבנת הנשמע.
המאושפזות מעלות הצעה "לשחרר את נחמה" מהסבל שלה, ומנהלות דיון על הפן הלא מוסרי של מעשה שכזה. אבל נחמה מתה, ולא רק היא, אלא גם הקשישות האחרות, והדבר מזמין חקירה משטרתית. מה קורה ב"פנימית ה'"?
להצגה כל כך הרבה פנים מאירות ומצחיקות, שאף שהמתח והאימה של מות הקשישות אינם מתקיימים באותה מידה בצפייה חוזרת, ההצגה ממשיכה לרתק ולשמח. חוויתי זאת – ראיתיה פעמיים. נראה לי, ש"לשחרר את נחמה" בדרך להפוך ל"הצגת קאלט".
נחמה תבקר בבית החייל בתל אביב בתאריכים 19/9, 24/10, 25/10.
צפו בקדימון:
