חייל ששב ממלחמה עתידית בצפון ומהרהר לגבי כיוון בחיים – הוא רצה להיות יועץ תקשורת במשרד תעמולה בנוסח גבלס ומכונת הרעל העכשווית – מגלה שהמלחמה שינתה אותו.
המערכת
בתום שבוע מכניסת הפסקת האש לתוקפה חזר דור לביתו. הוא לא ראה את יחידת הדיור הקטנה ארבעה חודשים, מאז הערב בו גויס בצו חירום. הוריו רצו עבורו דירה מסודרת לחופשות, החזיקו מפתח ליחידת הדיור, ודאגו לסדר אותה. אך חופשות לא היו במלחמה הזאת. במקום סבבי לחימה הוחלט לבצע את המלחמה בעצימות שכמוה לא נראתה, ולסיים את העבודה בבת אחת. השיבה לבית לא הייתה מיידית אחרי ההזדכות על הציוד. תקופת הסתגלות של שבוע הוקצבה לחיילים, וכללה קשת רחבה של התערבויות. זו הייתה המלחמה הראשונה שלו, אחרי שהפסקות האש בסיום המערכה הקודמת תרמו לכך ששירותו הסדיר עבר כמעט ללא מאורעות לחימה.
לשבריר שניה החדר נראה בעיניו נקי מדי ומנוגד בקיצוניות לבתים בהם התמקם עם הצוות שלו, ובהם עמד על המשמר שעות ארוכות. הוא נזכר בשיחות ההכנה לפני החזרה הביתה, על כך שניתן להשאיר את המלחמה מאחור ולשוב להנאות הבית. הוא נזכר בפרדוקס שלמד פעם, שצריך מאמץ כדי לשחרר. באיטיות מדודה הוא הרפה שריר שריר בגופו. שיירי האשמה התמוססו, והוא היה מוכן להתמכר לנוחות שבין המלחמות. במצמוצי עיניים הוא המס את הדוק שכיסה את עיניו. הוא היה שוב בבית וראה בחדות שדבר לא הסתיר אותה.
המלחמה עוד חיפשה לעצמה שם. הפרשנים שבו וגדשו את הפאנלים הטלוויזיוניים ועסקו בתיאורים גנריים אודות קווי הדימיון והשוני בין המערכה הזו לקודמת. כולם התפלאו שלמרות לקחי העבר הלא רחוק עדיין הותקף הצפון במפתיע, ביום חול שיגרתי לחלוטין, בלילה בהיר שהתקדר לפתע.
האויב לא השקיע מאמץ בניסיון לפרוץ חומה או לחפור מנהרה. הדבר לא היה ביכולתו. החומה הייתה גבוהה ועבה והמנהרות הושמדו במערכה הקודמת. במשך חמש עשרה השנים שחלפו מהפסקת האש האחרונה הושקעו מצידו מאמצים עילאיים בפיתוח כוח אווירי, קטן אך יעיל, של גלשני אויר ממונעים, מצוידים במנוע שאף איפשר להם יכולת המראה נוספת.
המודיעין הישראלי נהייה מודע לכך בשלב מוקדם, אך תנאי הפסקת האש היו מגבילים במיוחד והקשו על פעולת מנע מהאוויר או היבשה.
מאה גלשני אויר, מאוישים כל אחד בצמד מחבלים, המריאו לאוויר הצפון באותו לילה. מטח של טילים ארוכי טווח, שנורה מאזור בעלבכ וערסאל, העסיק את מערכת ההגנה האווירית. במקביל לטילים שוגרו נחילים של כלי טיס בלתי מאוישים, נטולי חימוש ובעלי מסלול טיסה שרירותי, שכל מטרתם יצירת בהלה.
האויב ידע שהציבור יהיה מוכן למלחמה הקודמת. ציבור שיילחם ולא ימתין לדפיקה עמומה על דלת המקלט. ידיעות על הברחת כימיקלים מצפון קוריאה נפוצו מספר שנים לפני ההתקפה אך נתפסו כלא מעשיות. נוסף לכך, התקשה הצבא באיסוף מודיעין שיאשרר או יפריך את השמועות, שכן ארגון הטרור המשתקם עבר זה מכבר לייצור עצמי של מכשירי הקשר שלו. כל רכיב הוזמן ממדינה או יבשת אחרת והורכב עצמאית. האויב אף השתמש בשפה ייחודית שפותחה במיוחד למערכה זו. שילוב של מילים ודקדוק שהומצאו במיוחד, יחד עם החייאה של ניב ערבי קדום.
שישים מהגלשנים יורטו באוויר בידי מיירטים, כלי טיס וצרורות כדורים שנורו עליהם מהאדמה. אך הנותרים שבהם הסבו נזק רב. חביות אשר פיזרו גז רעיל הוטלו בערים ובישובים בצפון. הגז הרג או פצע את קורבנותיו. המחבלים אף לא הזדקקו לטרחה שבמסכת גז, שכן מזה שנתיים נטלו מדי שבוע כמות קטנה מהרעל שהפיצו. הם נחתו עמידים ומחוסנים לרעל. המובחרים שבלוחמי רשע אלה, לא יותר ממספר קטן, הצליחו אף להמריא עם גלשניהם חזרה לצפון. נושאים עימם חטופים מתים וחיים. המראות החוזרים של מתקפת הפתע, היממו את הצבא והאזרחים.
קלף מתוחכם אחד נוסף עמד לעזר המחבלים. גל מעצרי האזרחים שגויסו בידי איראן באמצע המלחמה הקודמת היה בגדר פעולת הסחה בלבד, שאיפשרה למרגל אחד לפרוץ למחשבים של מערכת ההגנה האווירית ולשבש את פעולתה בתחילת המלחמה. ההתמקדות הבלתי נמנעת מירי טילים מתימן, והסתמכות יתר על הביטחון שסיפקו מכ"מים שהוצבו בשיא החרמון, תרמו גם הם את תרומתם למה שכונה במשך המלחמה הקונספציה השלישית.
דור זכר את אביו נקרא לצבא באותה השבת. הוא היה בן חמש וזכר שכל רצונו היה שאביו כבר יחזור מהטיול. אביו אכן חזר, וגויס שוב, וכך חוזר חלילה, על פני תקופה של שנתיים. בשיבות הראשונות שלו הביתה, אביו עבר את הדלת כמנצח, הרים אותו לגובה וסיפר סיפורים. אך עם עלייתו של דור לבית ספר יסודי נפער סדק בליבו. בסבב הלחימה השלישי שלו בעזה הוא פרץ דלת פלדה מחוסמת בדרום הרצועה, והאיר בפנס שעל ראשו על גופות שתי נשים וארבעה גברים. רק אז ביקש להשתחרר מהמילואים והקדיש שנים לטיפול עצמי. הוא מעולם לא הרים את דור לאותו גובה כמו בשנת המלחמה הראשונה.
דור היה משוחרר רק שנה משירותו הסדיר ביחידה המובחרת, ושמח להתאחד עם חבריו. כולם הרגישו, בפינה כלל לא נסתרת בליבם, ששנות הפסקת האש הרדימו את הצבא, והלוחמים מאסו בשמיעה על סיפורי קרבות. אנו הולכים סוף סוף למלחמה שלנו, חשבו כולם.
האם הוא חזר דור אחר? שאל את עצמו. השאלה הדהדה בו יחד עם שאלות ותשובות רבות מהשיחות שניהל עם הצוות הטיפולי במהלך תקופת ההסתגלות לפני החזרה. דבר אחד היה בטוח, הוא חוזר רווק הביתה. אופק נפרדה ממנו בהודעה בהפוגה קצרצרה בקרבות, שנועדה לצורך זה בלבד. התעדכנות בדברים המהותיים. הוא שיחרר אותה מליבו במהרה, ופיזר עבורה את מסך העשן שאפף אותה ביום גיוסו.
הוא הביט בחדרו. עם הוריו סיכם מראש שייפגש עימם אחרי כשעה בבית. הם גרו בצד האחר של הישוב, וחיכו לו שם עם קרובים נוספים. אווירת החג, הודה בינו לבין עצמו, העמיסה על כתפיו משקל שלא נעלם גם כשהפיל את התרמיל על הרצפה.
המכתב הונח על שולחנו בהדרת כבוד. ליד המכתב הושארה עבורו במתנה שישייה של בירה יוקרתית, לצד מילות ברכה וגאווה. הוא התקבל לתפקיד שרצה, וזאת אף שהיה רק סטודנט שנה א' ללימודי תקשורת. הקשרים של אביו עזרו. התפקיד היוקרתי חיכה לו כאהובה נאמנה. יועץ התקשורת של השר לתפארת המלחמה.
דור התרווח בכיסאו והדליק את מחשבו האישי. בתיבת הדואר האלקטרוני שלו הוא מצא את הריאיון שלו, שהוסרט במלואו. הוא זכר שאביו לא רק דאג בשבילו להרבה מילים טובות בקרב המשרד, אלא גם סידר עבורו פגישות עם יועצים ותיקים שהכינו אותו לראיון. הוא בא לתת הופעה. כורח פנימי צייר על פניו חיוך לגלגני בעוד ידו ואצבעותיו הפעילו את הסרטון אל מול עיניו.
שני מראיינים ומראיינת אחת ישבו מולו מאחורי שולחן כבד. הוא עמד מולם ומול המצלמה. אווירת 'בואו ונגמור עם זה' נתלתה בחדר כמו ריחו הבלתי מתנדף של עציץ קמל.
"מועמד יקר", פתח המראיין הראשי. "עלייך להציג, בפני קבוצת עיתונאים זרים המסיירים בגוש ההתיישבות החדש בפתחת קוניטרה, את הלך הרוח מאחורי ההתיישבות. עלייך להיות קצר ותכליתי. הינך ניצב מול גויים חסרי שאר רוח".
"האיכלוס הזר בשטח המתואר היה זמני, ומפלתו נחזתה מבעוד מועד. אין מדובר בהתיישבות אלא בשחרור".
"מה היא צורת המיסוי המועדפת במדינה חפצת חיים?", המשיכה המראיינת, "דמה עצמך נואם בכנס של האריסטוקרטיה הדקדנטית הישנה והתאם דברייך בהתאם".
"מיסוי היא דרכו של הפרט להודות למובילי התעשייה. משול הדבר לנוסע פשוט ברכבת אשר תורם כפיס עץ למנוע הקטר המוביל אותו אל מקום עבודתו. הקטר, הנושא הבלעדי בכובד המסע, פטור מכל מעמסה נוספת".
"האם צדק לוחם זכויות האדם פרדריק דאגלס בקביעתו שגבולה של העריצות נקבעת בידי מידת הסובלנות של המדוכאים?"
"הוא טעה", ענה דור. "למעשה ייתכן ולוחם זכויות זה מעולם לא התקיים וכל משנתו היא כזב של חסידי האסכולה הישנה לעצב את העבר כראות עיניהם. מדוע שעבד, הנהנה מפרנסה קבועה, קורת גג, ומזון, יבחר להימלט ולנסות את מזלו בעולם החיצוני הפראי, בו אשליית החופש הינה מלכודת. יש להטיל ספק לא רק בקיומו של האדון הנזכר בשאלה אלא לזכור שקידום זכויות האדם והאזרח מעולם לא היה אלא ניסיון חתירה בלתי נלאה נגד שלטון טבעי. שלטון בו יש להרוויח לחם בזיעת אפיים ולהותיר את ההנאה מהעוגות רק לגבירים אשר הואילו בטובם לאפשר לאיכר לשתול חיטה באדמתם".
המראיין ששתק עד עתה בהה בדף שמולו, הוא נראה כבריון המחפש למי להציק. עיניו אורו כמוצא שלל רב שניה לפני שפתח את פיו.
"בכתב עת עצמאי, המתמקד בסיפורת ספקולטיבית, התפרסם סיפור עתידני בשם 'ניידת לחופש'. הסיפור, פרי מוחה של מחברת המזוהה עם מתנגדי המשטר, מציג בצורה שלילית כלי רכב משטרתיים המצוידים באמצעים לקריאת מחשבות אשר בולשים אחרי הפרט. חווה דעתך על הסיפור. התאם דברייך כך שיערבו לאוזן הפרוגרסיבית והיומרנית של קהל קוראי כתב העת".
"המחברת מוסיפה חטא על פשע. היא משתמשת באלגוריה בנאלית, אפילו דימוי בוסרי הייתי אומר, לשם הטלת רפש בשלטון יציב ונבחר במסווה של ביטוי אמנותי. נותר רק לייחל שהחזון האוטופי בסיפור יהיה למציאות".
"חווה דעתך על אקטיביזם שיפוטי", החל לשפוך מפיו המראיין השלישי, אך דור קטע את הסרטון וריסן את ידיו מפניו הפעלת כוח עודף על המכשיר. הוא הזדקף והביט מעבר לחלון, שם התחיל הערב להאריך את צללי העצים. הוא חשב על המחיר הכבד ביותר של המלחמה. חברו שנהרג באמצע המבצע. בעודו מוציא פנקס מקומט מכיס בתרמילו, הוא נזכר בחברו יורד מעמדתו בלילה קשה במיוחד ובעודו אפוף השראה רושם שורות בחדר כמעט חשוך.
ערפל קרב.
אפל הוא הלילה, ואפלים סודותיו,
מי ייפול עוד הלילה, מי יזכה לעוד קרב,
את המשך השיר שניהם לא ידעו. מחבלים תקפו את הבית בו שהו בהחלפת המשמרת. חברו הספיק להטמין את הפנקס בכיסו ולתפוס עמדה בחלון הסמוך. שם נקטל ביריות. בהמולת הקרב דור חילץ את הפנקס אך עד פינוי חברו שכח להחזיר אותו אל כליו. כך נשאר הפנקס אצלו והוא ידע שכבר מחר ייסע להעביר אותו אל בני משפחתו. הפנקס ספג לא מעט דם ודור נזכר בשיר אחר בעל גורל דומה.
כששב לכיסאו הוא חיפש ברשתות החברתיות המקוונות הפגנה סמוכה נגד המשטר ומצא אחת בחוף שאינו מרוחק מהישוב. במומחיות קרבית הוא הכין לעצמו תיק לים, וירד אל מכוניתו, אשר גם עליה שמרו הוריו טעונה ונקייה. הוא הודיע להוריו שייפגש עימם יותר מאוחר וראה בטלפון שכמענה למחאה ניעורה הצטברות של תומכי המשטר המעודדים תנועה לאותו החוף. יהיו מכות, העריך דור בליבו, עת החל את נסיעתו הקצרה אל החוף. בנסיעה נראו לו הרכבים החולפים כניידות חופש העוקבות אחריו. דור התלבט האם לבקש במה בהפגנה, לספר שחזר הבוקר מהשטח ולספר את מה שראה. הוא חשב להשתמש לשם כך בשיריו של חברו אך דחה זאת. את ההחלטה הזאת יקבלו הוריו.
דור חנה ליד החוף וחשב מיד על החולות שתמיד מילאו את כיסיו ואוזניו באימונים ובמלחמה. בתחילת האביב היה האויר נוח לעורו, שהתחסן בקור העז. את החול הזה, הנתון בשליטתו המלאה, הוא אהב. הוא ראה את המפגינים נערכים עם שלטיהם. אחד מהם נשף נשיפות בדיקה למגביר הקול. דור לקח את אמתחתו וניגש יחף אל הים. באותו רגע, ללא נעלי צבא לרגליו, חש לרגע הזדהות זמנית עם כל מי שאוהב את הארץ ללא כל סייג. כשהתיישב הוא הביט מאחוריו. הפגנת הנגד החלה להתארגן. שתי הקבוצות נשאו את אותו הדגל, הוא חשב לעצמו, ותיאבונו לשתות ולאכול ממה שהביא נעלם. הוא שוב להביט אל השמש השוקעת, חשופה אל מול עיניו ללא כל הפרעה. אישה בגילו חצתה את שדה הראייה שלו והמראה שלה משך אותו. המבוכה נעצה את מבטו ברגליו אשר בחול. הוא חיכה כך קצת ואחרי מספר שניות הרים את ראשו לכיוון הליכתה בציפייה לראותה עדיין קרובה. אך היא התרחקה מרחק ניכר והוא החזיר את מבטו לשקיעה אשר כעת הוסתרה חלקית בידי עננים.
סיפור ממש עוצמתי!
תענוג לקרוא. סיפור ממש חזק ומרובה רבדים.