האמונה הדרוזית ומשמעות האמת שבה

הדרוזים בסוריה נמצאים בעת פרסום רשומה זאת במצב קשה ביותר. להלן ראיון עם ד"ר רדואן מנצור, מחבר ספר יוצא דופן בשפה העברית על עקרונות האמונה הדרוזית הסודית בחלקה, וגם קטע מהספר על משמעות האמת באמונה הדרוזית.

בעת פרסום רשומה זאת הדרוזים בסוריה נמצאים בסכסוך אכזרי ביותר עם שכניהם, סיכסוך שבו מעורבת גם ישראל.

אנחנו מכירים את הדרוזים כאחים נאמנים לנשק, אבל מה בעצם אנחנו יודעים על אמונתם?

לא הרבה.

ידוע שאמונה זאת מייחסת חשיבות לגלגולי נשמות, ושאחד מקדושיה הוא יתרו, חותן משה רבנו.

וגם פרט מעניין ביותר וייחודי: האמונה הדרוזית הייתה פתוחה לציבור הרחב להצטרף אליה במשך תקופה של 26 שנים, מיום ייסודה בין השנים 1017 ו-1043, ולאחר מכן נסגרה, ומכאן ואילך הדרוזים הם רק מי שנולדים באמונה זאת.

אבל לא הרבה חוץ מזה.

קניתי בשבוע הספר, שהתחדש לשמחתנו, בדוכן הוצאת "כתב", את הספר ייחוד האל הדרוזי בין ליבה למודרנה (הוצאת כתב, 2024), של המחבר הדרוזי ד"ר רדואן מנצור.

זהו אחד הספרים הבודדים בעברית שעוסקים במהותה של האמונה הדרוזית. אני חושב שאפשר לספור על אצבע כף יד את הספרים בעברית שעוסקים באמונה הדרוזית.

קראתי בספר זה במקלטים בעת מתקפות איראניות וחות'יות, והוא נותן תמונה בהירה של האמונה הדרוזית לכל המתעניין.

והנה ראיון עם המחבר ד"ר וסא"ל במיל' מנצור:

אלי: מה חדש ומיוחד בספרך "ייחוד האל הדרוזי" שלא היה בספרים קודמים?

רדואן: "ייחוד האל הדרוזי" מהווה המשך ישיר למחקר הדוקטורט שלי, אשר פורסם באנגלית, ובחן את יחסי הגומלין בין ערכים, אמונות, וסגנונות ניהול בקרב בני ובנות העדה הדרוזית בישראל. כעת, בשפה העברית ובמבט מעמיק אף יותר, מובא בפני הקוראים ספרי "ייחוד האל הדרוזי – בין ליבה למודרנה", המהווה מקור רחב היקף, ייחודי, וראשון מסוגו להבנת זהותה הדינמית של העדה הדרוזית.

הספר מבקש לפרוש יריעה רחבה של תובנות חדשות, המשלבות היסטוריה, תרבות, דת, מורשת, וחברה. בעין רגישה ומחקרית, הספר בוחן את קווי התפר שבין זהות מסורתית למודרנה, תוך ניתוח מעמיק של תהליכים עכשוויים כמו שילוב הדרוזים במרקם החברתי בישראל, ומנגד – שימור הערכים הייחודיים לעדה. ניתוח זה משתלב בדיון מעמיק אודות קשרים היסטוריים רבי-משמעות, כגון יחסי הדרוזים עם בריטניה ועם היישוב היהודי – קשרים אשר עיצבו במידה רבה את מקומם הייחודי של הדרוזים במזרח התיכון המודרני.

הספר פותח צוהר לעולם תרבותי-רוחני שנדיר להיחשף אליו – העולם הדרוזי. אשר למרות תרומתו המרשימה לעיצוב פני האזור, נותר לרוב מעומעם בכתיבה המחקרית והציבורית. עמימות זו, המובנית בתוך התפיסה הדרוזית עצמה, שימשה מכניזם הישרדותי, אך בה בעת הותירה את הידע על העדה בידי פרשנים חיצוניים, לעיתים מתוך פערי הבנה ומתוך הטיות אידיאולוגיות. מתוך כך, הספר מציע שיח חדש, אובייקטיבי אך מודע לעמדת הכותב, הנובעת מתוך היכרות אינטימית ועמוקה עם נבכי התרבות הדרוזית.

אלי: היו כבר ספרים כאלו על העדה והאמונה הדרוזית בעברית? בעיקרון נראה שאין יותר מדי ספרים בעברית על ושל דרוזים. יש לך הערכה כמה ישנם כאלו? על איזה ספרים על ושל הקהילה הדרוזית אתה ממליץ במיוחד עבור הקורא העברי?

רדואן: היו כמובן גם בעברית מחקרים על הדרוזים בעבר. בין חוקרי הדרוזים בעבר ניתן למנות את הנשיא יצחק בן-צבי, אשר פרסם מאמרים מרתקים על העדה, אליהו אפשטיין שכתב מניסיון אישי, וכן חוקרים כהיסטוריון יואב גלבר, אמנון ינאי, ניסים דנה, שכיב סאלח, ויוסף חסן – כל אחד מהם תרם תובנות חשובות מנקודת מבט דיסציפלינרית שונה. לא מספר גבוה לצערנו בהשוואה לחשיבותה של העדה הדרוזית לישראל.

ואולם, רוב העבודות והמחקרים על הדרוזים נכתבו מחוץ לעדה הדרוזית, או מבעד לעדשה מדינית, ארכיונית, או ביטחונית.

ספר זה מבקש לחרוג מן התבניות הללו – ולשמש הן כתב עדות פנימי והן מחקר משווה, רב-תחומי, בהיר ועמוק כאחד.

אלי: מצבם של הדרוזים כיום בסוריה גרוע. כידוע יש המציעים שהם יעברו לישראל ויקבלו כאן אזרחות ישראלית. אתה תומך בהצעה זאת?

רדואן: בהתייחסות למציאות העכשווית הכאובה של הדרוזים בסוריה – זאת קהילה מבודדת, הנתונה תחת רדיפה דתית, מצור הומניטרי, וניסיונות לטיהור אתני בשם הדת. למרות תנאים בלתי אפשריים, שורדים הדרוזים בהריהם תוך נאמנות עמוקה לאדמתם, לשורשיהם התרבותיים, ותחושת שליחות מוסרית. בשעה שהם נאבקים על קיומם, זוהי הזדמנות להשמיע את קולם, ולשמש עדות נאמנה למאבקם, לתרבותם ולייחודם.

אף על פי כן, הלוחמים הדרוזים עמידים ושורשיהם נטועים בעומק האדמה. הם לא יעזבו את אדמתם, וילחמו עד לטיפת דמם האחרונה. לא יינטשו את אדמתם ולא יזנחו את זהותם. עם זאת, הם זקוקים לתמיכה ולעורף – הן במישור האדמיניסטרטיבי והן בהגנה מפני התקפות כבדות הנשענות על אמצעי לחימה מתקדמים. הדרוזים בסוריה חפצים במשטר דמוקרטי, או לכל הפחות במודל שלטוני פתוח והוגן, אך אינם מעוניינים להגר לישראל או להשתלב כאזרחים ישראלים מן השורה. זהו ביטוי נוסף למורכבות הזהות הדרוזית – זהות השואפת לריבונות מקומית תוך נאמנות עמוקה למורשת ולמקום.

ספרי, "ייחוד האל הדרוזי – בין ליבה למודרנה", הוא מסע תרבותי, היסטורי, ורוחני כאחד. הוא מיועד לחוקרים, סטודנטים, אנשי חינוך, מקבלי החלטות וכל קורא המבקש להבין לעומק את אחד העמים המרתקים והמורכבים במרחב השמי.

עד כאן רדואן מנצור.

לסיום נביא את אחד הקטעים המרשימים בספר, הדן בחשיבות העצומה של אמירת האמת בתרבות ובאמונה הדרוזית.

חשיבות שחבל שאין לה מקבילה גם בקרב הקבוצות האחרות הסובבות את הדרוזים, כמו היהודים, הנוצרים, והמוסלמים.

                                                         

אמירת אמת, סדק אל-לסאן

מצווה ראשונה במעלתה, אשר באה לקרב בין האדם לבוראו באופן בלתי אמצעי. לפי הדת, אמירת אמת היא מהות האמונה והייחוד בשלמותם. היא ההכרח בחיפוש אחר הידע האמיתי וההכרה בו. האמת באה לידי ביטוי בכנות וביושרה באמונה באל אחד ויחיד, בטוהר האמונה ביסודות הקוסמיים ובכתביהם, וכן בכנות האדם עם עצמו, עם חבריו ועם סביבתו (אבו תוראבי, 2003). המימד הראשון, אמירת האמת, הוא ורבלי אבסולוטי, היינו מי שמשקר בלשונו, ליבו מכזב ביודעין והוא רמאי. המימד הפילוסופי-תיאולוגי מחייב הכרת האמת ומיקומה בקרבו במעלת חשיבות נשגבת, והיא תנאי חשוב יותר כדי להכיר ולדעת את האמת על בוריה. באמירת האמת מתחילה הדרך אל החיים הנצחיים. האמת משתקפת בחשיבה, באמונה, ובהתנהגות הלכה למעשה בדרך ארץ, בעשייה כנה ואמיתית, ובהתחייבות לאמת ולצדק. לעומת דובר האמת, דובר שקר ליבו משקר ותודעתו לא אמיתית. אומנם היהדות הקדישה לכך דיבר בדרך השלילה, לא לשקר, אולם מן הסתם אמירת האמת היא ציווי מוסרי לכל הדתות שמייחדות את האל, ומשתקפת נאמנה בשני המימדים שלה, הוורבלי והאלגורי-אזוטרי כאחד, לצד החובה לפעול לפי כללי דיבור האמת ללא כל תנאי. כך, אמירת אמת היא הכרח לקיום בני אנוש, לסביבה החיצונית שלהם. יש לכך מימד פילוסופי-תיאולוגי נוסף, משום שידיעת האמת והעלאתה למעמד נשגב הן תנאים אמיתיים ואמות מידה לקיום אנושי נאות. על כן מצווה זו עליונה בחשיבותה וחלק ממהות האמונה באל אחד ותנאי לקיומה, והיא הסממן לעתיד להתרחש עם אמירתה, בעוד השקר הוא פוליתאיזם, כפירה באל, וסטייה מדרך הישר.                 

כאמור, יסוד זה מוגדר באמונה הדתית של אל-מֻוַחְדון-הדרוזים בתור ראשון עקרונות האמונה, רָאס אל-אֵימָאן. מכיוון שאמירת האמת מחייבת תחילה שלום פנימי בין האדם לנפשו, שלום בינו לבין סביבתו, בינו לבין בורא עולם, ניתן לקשר הוראה זו לאיסור לגנוב, להרוג, לזנות, להעיד עדות שקר, ודי בלהבין כי מי שמשקר, נתפס כאילו שיקר לבורא עולם ונהג בפּוליתאיזם.

ברמה ההלכתית, על הדרוזים להיות מחויבים למוצא פיהם, אשר חובה שיהיה אמת לאמיתה, באמירותיהם ובתשובותיהם. עליהם לדבר בנימוס, להיות כנים בדבריהם, נאמנים להבטחותיהם, שומרי סודות של אחרים, מאופקים ולא רכלנים, מסייעים לזולתם, טובי לב, טהורי כוונות, שמקפידים על התנהגות נאותה שמשמרת את שמם הטוב. תכונות אלה מחייבות את הדרוזים, קל וחומר את אנשי הדת בהם, ואין פשרה ואין מחילה על חריגה שלהם מהתנהגות במאפיינים אלה. אם חלילה יש חריגה כזאת, יש לצידה ענישה דתית וחברתית (טליע, 1979).

עד כאן הקטע. ספרו של רדואן מנצור הוא אוצר בלום של מידע וידע על תרבות שקרובה אלינו וחשובה לנו, אבל משום מה אנו יודעים עליה פחות מדי וחשוב לדעת עליה כמה שיותר. מומלץ מאוד.

קיראו גם :

אלי אשד "המסע הארוך מהר הדרוזים לגולן הסורי :מחשבות על עתיד הדרוזים בסוריה"