אנחנו שמחים שד"ר אילן ברקוביץ' התאושש מספיק, וגם ממקום עקירה זמנית חוזר לכתוב בכלל, ובפרט עבור יקום תרבות את טורו על שירה. נקווה שימצא פתרון מתאים של קבע עבורו ומשפחתו, ועבור כל העקורים והמפונים בכלל (ובהזדמנות זאת נזכיר שרוב תושבי הצפון טרם חזרו לבתיהם, וכנראה שכחצי מתושבי עוטף עזה).
המערכת
הימים האלה / אילן שיינפלד
קָשֶׁה לָשֵׂאת אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה.
–
כָּל הֲרָמַת קוֹל בְּקִרְבָתִי
נִדְמֵית לִי כִּפְגִיעָה.
–
כָּל תְּנוּעָה חֲפוּזָה מִדַּי
כְּאַקְט אַלִּים, כִּרְמִיסָה.
–
כָּךְ חָשׁ מִי שֶׁהַקַּרְקַע נִשְׁמֶטֶת מִתַּחַת
רַגְלָיו, מִי שֶׁחָשׂוּף לִפְגִיעָה. כְּמוֹ
–
הַדְּרִיכוּת, הַכְּאֵב וְעֹמֶס
הַצַּעַר שֶׁל יֶלֶד, הַנָּתוּן
לִמְשִָסַּת חֲבֵרָיו.
–
גּוּפִי זוֹכֵר, דַּעְתִּי
מִתְקַפֶּדֶת מֵאֲחוֹרֵי
אֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם, וְהַמֵּצַח
נֶחֱרָשׁ בְּתַלְמֵי דְּאָגָה.
–
אֵינֶנִּי יָכוֹל לִחְיוֹת כָּךְ.
אֵינֶנִּי רוֹצֶה בְּזֶה. אַךְ
מָקוֹם אַחֵר אֵין לִי
מִלְּבַד גּוּפִי, מִלְּבַד מוֹלַדְתִּי
הַמְשַׁנָּה בִּמְהִירוּת אֶת פָּנֶיהָ,
וְלֹא מוֹצָא, וְלֹא תַּקָּנָה
יִהְיוּ לָהּ מִזֶּה.
בתחילת מלחמת 12 הימים בין ישראל ואיראן נהרס ביתנו כתוצאה מהדף של טיל איראני, שנחת בחצר שבין שני בניינים סמוכים לנו. שכנה בבניין סמוך נהרגה, שכנים נפצעו, והבניינים נהרסו מאז, אך ביתנו עדיין עומד על תילו ומחכה להחלטת העיריה או הדיירים בעניינו – האם לשיקום או להריסה. בינתיים הועברנו למלון בצפון הישן של תל אביב כמפונים, ומאז אנחנו מבצעים גיחות לדירה החרבה כדי לחלץ ממנה חפצים ולשקם את הריסות חיינו. באחת הגיחות האחרונות האלה מצאתי על הרצפה את ספר שיריו של המשורר, הסופר, והעורך, אילן שיינפלד, "מקום אחר אין לי" (2023, הוצאת שופרא לספרות יפה, 121 עמ'), כשהוא מאובק ושברי זכוכיות מצפים אותו. ניקיתי אותו בזהירות ואספתי אותו אל חדר המלון שלנו יחד עם חפצים נוספים שפינינו.
השיר המופיע כאן, "הימים האלה", לקוח מתוך הספר הזה, שהוא ספר השירים ה-16 של שיינפלד מבין 30 ספריו (נכון ל-2023). בגב הספר צוין כי "שירי הספר נכתבו במהלך שלוש שנות מגפת הקורונה והמחאה בבלפור ובקפלן, נגד ההפיכה המשטרית. חלק ניכר מהם נכתב מתוך חלומות ובתוך תנועה של התפרקות פנימית, שכנראה בישרה מה שאנו עומדים בו כעת. שמו של הספר מבטא את היראה, את הכמיהה להיחלץ מן הגוף ומן הארץ, והידיעה שדבר זה אינו אפשרי, לא בשבילי". צימררה אותי העובדה שהספר מכיל הקדשה משיינפלד אלי, שנושאת את התאריך 21.8.23, לאמור כחודש וחצי בלבד לפני הטבח של השבעה באוקטובר. שיינפלד, בחושיו החדים כסייסמוגרף, וכשם השיר הפותח את ספרו הנ"ל (עמ' 5), כמו ניבא את שהתרגש ובא עלינו כאשר שירו "הימים האלה" נכתב במרץ 2023, כמצוין בשוליו.
האם אני מסכים עם העמדה האקזיסטנציאליסטית, הניצבת במרכז שירו הלאומי של שיינפלד, הקובע כי "מקום אחר אין לי, מלבד גופי, מלבד מולדתי", עתה לאחר שביתי שלי נהרס כתוצאה מהמלחמה ונעקרתי באחת ממקומי? לא בהכרח, אך ראוי שנשים לב לכך שהמשורר מקדים את גופו למולדתו, דבר שאינו מובן מאליו, וגם מלמד על יסודות המחשבה החופשית שלו.
קיראו גם :
שיר חזק ונוקב של אילן שיינפלד המוכשר ובחירה כל כך נכונה שלך, אילן ברקוביץ.