הסופר עמוס מוקדי יצר מחזה מיוחד במינו על חייה של אחת המשוררות הראשונות ששמן ידוע וסיפור חייה מפעים.
כעת המחזה, בשתי גירסאות שונות, ובגירסת תסריט לסרט קולנוע, יוצא לאור כספר.
להלן ראיון עימו על הספר, עם הנושא המאוד לא שיגרתי, שבו באופן דומה עסקה גם אימו של המחבר לפני שנים רבות.
המערכת
הסופר והמחזאי עמוס מוקדי פירסם לאחרונה ספר מיוחד במינו, סאפפו:אהבת המשוררת הלירית היוונייה לתלמידתה, אתיס (הוצאת כתב, 2024), על המשוררת היווניה מהמאה השביעית לפני הספירה "סאפפו מהאי לסבוס".
זהו ספר שהוא שילוב של תסריט ושל מחזה בשני נוסחים, על חיי המשוררת היווניה הקדומה ביותר הידועה בשמה. סאפפו היא אחת הנשים הראשונות בהיסטוריה בכלל שכתיבתה ידועה לנו, אם כי לא הראשונה ממש. מוכרת לנו אנהדואנה, נסיכה אכדית, שכתבה תפילה, והיא המשוררת או המשורר הראשונים שידועים בשמם. כמובן ידועות לנו המשוררות התנ"כיות מרים אחות משה, דבורה הנביאה, וחנה אם שמואל, שהמקרא מייחס להן יצירות שונות.
ספרו של מוקדי הוא בחלקו מחזה בשני גירסאות ובחלקו תסריט, שכתב עוד לפני שנים, לסרט על חייה של המשוררת ולא הוסרט מסיבות תקציביות למרבית הצער.
המחזה הועלה על הבמה וכעת הוא ניתן לקריאה בספר.
מעניין שמוקדי הולך בספר זה לכאורה בעקבות אימו, מרגוט קלאוזנר, מיוצרות תעשיית הקולנוע בישראל, ועוד דברים רבים (בהם עולם המיסטיקה הישראלי), שכתבה רומן היסטורי על חיי סאפפו מלסבוס בגרמנית, שתורגם מכתב ידה לעברית בידי אליעזר לובראני.
בספר נכללו גם שירים של סאפפו מתורגמים מיוונית מאת אהרון קמינקא. הספר יצא לאורבהוצאת מסדה ב-1945, בעריכת מ. סתר, ויצא לאור שוב במהדורה חדשה ב-1978.
במשך שנים מרגוט קלאוזנר ניסתה להפוך את הספר לסרט, ללא הצלחה.
נציין שעל סאפפו נוצר סרט איטלקי ידוע בשם Saffo, venere di Lesbo ("סאפפו הוונוס של לסבוס") ב-1960, בכיכובה של טינה לואיס כמשוררת סאפפו, בבימויו של Pietro Francisci הידוע כיוצר סרטים היסטוריים ומיתיים על הגיבור הרקולס, על שלמה ומלכת שבא, וגם על הכובש הברברי אטילה.
למתעניינים נביא קישור אליו בסיום.
כעת, לאחר שנים רבות, מביא מוקדי את הגירסה/אות שלו לסיפור חייה של המשוררת, השונות לחלוטין מגרסתה של אימו על המשוררת ועולמה השירי והרומנטי.
האם, לדוגמה, לא קיבלה את הטענות על כך שהמשוררת הייתה לסבית. הבן עמוס מקבל זאת כמובן מאליו, ולא רואה בכך שום בעיה.
מענין מה הייתה חושבת מרגוט קלאוזנר אם הייתה קוראת את ספרו של בנה על הדמות שגם היא כותבת עליה?
להלן ראיון עם עמוס מוקדי
אלי: מה בעצם משך אותך במשוררת הקדומה מהמאה השביעית לפה"ס שלא מצאת אצל משוררים יוניים או מודרניים אחרים? מה המסר שאתה רוצה להעביר לקוראים, לקהל הצופים, מסיפור סאפפו?
עמוס: איך להסביר את משיכתי למשוררת הקדומה? במשך אלפי שנים ניסו להעלים את שירתה – האפיפיור גרגוריוס ה-VII ציווה להשמיד את כל כתביה, שהיו שמורים במנזרי הכנסייה הקתולית, וכך הצטרפה סאפפו בעיניי ללוחמי החופש הגדולים בכל הדורות. שירתה – ככל שהגיעו אלי דקויותיה – חיזקה בי את האמונה באדם, בטבע, ובחיבור המיוחד ביניהם.
המשוררת סאפפו חיתה ופעלה על הקו המבדיל בין המאות השביעית והשישית לפני הספירה, והתפרסמה ביוון כ"המשוררת", כפי שהומרוס נודע כ"המשורר". אבל, בשונה מהומרוס, משפעת שיריה נותר רק אחד, וכן מספר פרגמנטים, שבחלקם באים מציטוטים מתוך כתבי מלומדים בני תקופתה.
אוהביה של סאפפו מתחלקים לשתי קבוצות, כשהאמונה באהבתה לצעיר, פאון הדייג, מובילה בנקודות. סיפור זה זכה לקידום בפואמה גדולה שכתב אובידיוס – המשורר הרומאי, שחי כ-600 שנה אחרי ימיה של סאפפו – מעין מכתב שהמשוררת הדחויה כותבת לאהובה, ומגלה בו את כוונתה להתאבד. כאמור, בשיר הזה נאחזים רבים – כי מה יותר מרתק מסיפור טראגי עסיסי? בייחוד נראה כי נאחזים בו מלומדים שנפגעו מאהבתה לנשים. רֵעותיה של סאפפו היו מגיעות לביתה שבאי לסבוס מכל רחבי יוון, והעובדה שהיא הוגלתה פעמיים מביתה במיטיליני נראית לי קשורה לעניין עיקרי זה, ברמה שהיוותה סכנה לשלטון.
בספרי מופיעות שלוש עבודות: המחזה הבימתי רב-המשתתפים, הדיאלוג בין שתי המאהבות, והסיפור הקולנועי. היתרון הברור של הדיאלוג הוא בכך שעלה על במה, וקוראי הספר יכולים לצפות בו ולהאזין לזמרה נפלאה באמצעות הברקוד המודפס על הכריכה האחורית.
אלי: קראתי בעניין רב את ספרך, שהוא נוסח מחזה ותסריט מ-1978. האם יש קשר בין אהבתך לסאפפו ובין הספר שפירסמה אימך "ספפו מלסבוס" ב-1945, ויצא שוב במהדורה ב-1978?מה דעתך על אותו ספר? האם אימך תיכננה להסריט אותו לאורך השנים? מה יצא מזה? האם כתבת את התסריט ב-1977 בהשראת ספרה של אימך?
עמוס: אני ואימי אנשים שונים מאוד. ב-1975, כשחייתי באנגליה, קיבלתי טלפון מאמי, ובו הזמנה לכתוב תסריט על חייה של סאפפו לפי ספרה של אמי, שאותו, בתשובה לשאלתך, לא הערכתי במיוחד. אבל ההזמנה עוררה את סקרנותי, והתחלתי לחטט בספריותיה הציבוריות של לונדון (ההיעזרות באינטרנט עוד לא התקיימה אז). התברר לי, שמשיריה (שכונסו ב-9 כרכים) רק אחד שרד וכן פרגמנטים – ברובם ציטוטים מכתבי מלומדים בני-תקופתה. אבל גם המעט הזה הבהיר לי, שמדובר במשוררת גדולה. בחקירתי את הקטעים שנותרו משיריה גיליתי אהבה לא מסוייגת לנשים, וכן איזכור חסר משמעות מטלטלת לגברים, כגון כיתוב על מצבתו של דייג, שהוזמן מידה. הבחירה בין המחנות לא הייתה קשה, בייחוד אחרי שהסתבר לי שפאון אינו אלא דמות מיתולוגית הקשורה לאפרודיטה, אלת האהבה. כעבור כחודש שלחתי ארצה סינופסיס כתוב אנגלית. אמי דחתה את עבודתי מכל וכל תוך קריאה, "הרגת לי את פאון!", וזו לא אשמה שאינה מזמינה הסבר.
הרשיתי לעצמי להיות מובל בעדויות האותנטיות שהופיעו בכתבי של סאפפו על אהבתה לנשים, ומאחר שלא זאת הייתה אמונתה של אמי לגבי חיי המשוררת, נפסלה עבודתי על התסריט שביקשה מכול וכול.
את התסריט השלמתי ב-1977 והוא נגנז – ואגב לא היה לי קשר להוצאה מחדש של ספרה של אימי על סאפפו ב-1978. התסריט שב לחיים לאחרונה, בימי הקורונה. התסריט גדול-הממדים הפך בסופו של תהליך לדיאלוג בן-שעה בין שתי אוהבות – סאפפו ותלמידתה אתיס – שהועלה על בימת תיאטרון יפו במרץ, 2013.
אלי: האם תרגמת בעצמך את שירי סאפפו לעברית?
עמוס: לשאלתך, האם תרגמתי את שיריה (ברבים) של סאפפו, התשובה שלילית, מאחר שכזכור שרד רק שיר אחד משיריה. מה שעשיתי היה ל ה ר ח י ב פרגמנטים אחדים – לפי צורכי הסיפור.
אלי: מה דעתך על התרגומים הקיימים לעברית של שירת סאפפו, של אביב עקרוני, של יורם ברונובסקי, של שמעון בוזגלו, ושל אמיר אור?
עמוס: אין לי תשובה ברורה גם לגבי הערכתי את מתרגמיה השונים לעברית. אני מכבד את כולם ומנסה להבין את "פתרונותיהם", וכן ממשיך לעקוב אחרי גילוי פרגמנטים חדשים המתגלים אחת לדור. אינני יכול גם להשיב על שאלתך, איזה "ניסיון תרגומי" היה לנגד עיניי בשנות ה-70 של המאה הקודמת. מה שעשיתי לאחרונה, בעיבודים לעברית, התבסס על מה שהופיע בנוסח האנגלי הקדום. במקביל, אני יכול להמליץ על ספר מקסים, הכולל את תרגום כל שיריה ופרגמנטיה לעברית, שעשה הפרופ' שמעון בוזגלו בהוצ' אבן חושן.
אציין עוד שחוקריה, ככלל, לא נלהבים למעורבותי באישיותה. נראה, שכל אחד מהם מפרש בדרכו את הפרגמנטים של שיריה, ומי אני, המחזאי החולמני, שיתערב בעבודתם האקדמית. אבל לצידי עומד שייקספיר, שמלמד כי האמת ההיסטורית פחות חשובה מהאמת האישית של גיבוריו, וכשסאפפו קמה לתחייה במשחקן הנפלא של מרים טוקאן וירדן קרוואני לנעימותיו המקוריות של רון ויידברג, היא הופכת לא רק חיה, אלא לחלק אינטגרלי מחיינו.
עד כאן הראיון עם עמוס מוקדי.
הנה כמה עיבודים של עמוס מוקדי לשירת סאפפו מלסבוס, מתוך המחזה לשתיים, בתרגום, עיבוד, וחיבור של עמוס מוקדי
1. שירי אביב, פרגמנטים
שמענו את הזמיר, מְבַשּׂרוֹ צח-הקול של האביב, וקמנו, כדברייך, הו סאפפו, לקבל את אצבעותיו הוורודות של השחר.
יהיה חם, קראתי אליכן, נשתעשע וניצור חרוזים…
אל נא תעֵרנה את מנוחת אבני החוף, הזהרתְ…
מה מוזהבים הם העשבים המבצבצים ביניהן…
השחר נועל סנדלי זהב כשל גרינו!
הגפן מטפסת על גזעי העצים!
מה נאֶה הזֵר ששזרת, הו תימאס, באצבעותַיך העדינות…
כמו המוזות על מורדות הר אולימפוס, שְזַרתֶן שושנים וסיגליות בִּשְִׂעַרְכֶן רב החן ואני שרתי לחזֵך, הו, אתיס, שבּוּשַׂם בסיגליות, כילד הרץ אל חיק אמו!
כאלון שהיכהו ברק – כן נע לבי מאהבה!
2.
עתירה להרה, אשת זווס, מגינת הנשים הנשואות
הו, הֶרָה, אלה רבת כוח, שלחי נא לי את הברכה,
שהענקת לבני אטריאוס בעוזבם
את נהר סקמנדר הנוקם בדרכם הביתה.
אשטח את בקשתי, הו גבירה, כי, כבעבר,
תברכי את פועלִי בקרב עלְמות מיטיליני,
אשר לימדתין לזמר ולחולל בחגייך!
וכפי שמלכי יוון בורכו על ידך,
כן אחַלה אני את פנייך:
אנא, ברכיני, כי תצלח דרכי אל אי מולדתי!
3. קינה
לתימאס, נטע שעשועים, אשר בבתוליה נלקחה אל עולמה האפל של פֶּרְסֶפונה,
רחוק מביתך נטלו רעותייך להבים מושחזים, לגוז, באבלן, את מחלפות שׂערָן הרך.
זה עפרך, הו תימאס! לעולם לא תזכי לעלות על מיטת כלולותייך!
קִפְלֵי מטפחתך הסגולים, מגואלים בדמך, משליכים את צילם על לְחייהָ של אפרודיטה, בת הגלים הקפריסאית…
זו תשורתך לאלים, הו, תימאס, הענוגה מפוקאייה, אשר בָּאת אלינו מעבר למים…
4, המנון ללסבוס.
שיר זה ללסבוס אשירה בכל מאודי,
מילותיי – אוויר הן ובכל זאת מה מענגות!
לך, אי חלומותיי, כל מחשבותיי נתונות,
ולעולם לא אחליפך באחר!
5. עתירה לאפרודיטה, אלת האהבה.
אפרודיטה, בת אלמוות,
על כסאך עתיר הגוונים,
בואי אלי, כפי שבאת פעם,
בשומעך את תחינתי.
ניצַבְת לפניי, הו ברוכה,
וחיוך על פנייך הנצחיים.
למה, שאלתְ, קראתיךְ שוב
מתהום כאבי?
חלצי נא אותי מיסוריי
ואת המעט שלבי מבקש,
אנא, מלאי…
צפו גם בוידאו
צפו בקטעים מההצגה של עמוס מוקדי על המשוררת היונייה סאפפו מלסבוס:
צפו בסרט איטלקי מ-1960 "ספפו האלה של לסבוס":
תרגומים של ספפו לעברית
"שירים ושורות של ספפו מלסבוס", אביב עקרוני (תל אביב, טרקלין ,1971).
"סאפפו * שירים", יורם ברונובסקי (ספרית פועלים, 1978).
בתוך "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית", אמיר אור (הוצאת ביתן, המפעל לתרגומי מופת, 1993).
"מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו: שירי ספפו", שמעון בוזגלו (רענננה, אבן חושן, 2009).
