"Brown Adam" היא בלדה סקוטית ייחודית, אשר תועדה בסביבות 1783 והועלתה על דפוס ב-1802 באוסף הבלדות שערך סר וולטר סקוט. יש לה מקבילה מקורבת בדנית, המתוארכת למאה ה-16. בדומה לבלדות רבות, המהלכים המהירים והדרמתיים של העלילה מוצגים ללא הסבר או הקשר. התרגום הוא של גרסה מ-1783.
הקשיבו לביצוע של מרטין קארתי, 1971:
1
הוֹ, מִי יְבַקֵּשׁ שֶׁהַרוּח תִּנְשֹׁב
אוֹ עָלִים יְרֻקִּים הִיא תִּקַּח,
אוֹ מִי יְבַקֵּשׁ לוֹ אָהוּב נֶאֱמָן
מֵאָדָם הַחוּם הַנַּפָּח.
2
יֵשׁ לוֹ קֻרְנָס מִזָּהָב מְרֻקָּע
יֵשׁ לוֹ סַדָּן מִפְּלָדָה,
יֵשׁ לוֹ אֶצְבָּעוֹת לְבָנוֹת וּמְלַבְּבוֹת
וְכוֹחוֹ בַּמַּפּוּח נוֹדַע.
3
אַךְ הֵם גֵּרְשׁוּ אֶת אָדָם הַחוּם
מֵאִמּוֹ וְאַף מֵאָבִיו,
וְהֵם גֵּרְשׁוּ אֶת אָדָם הַחוּם
מֵאֲחוֹתוֹ וְאַף מֵאָחִיו.
4
וְהֵם גֵּרְשׁוּ אֶת אָדָם הַחוּם
מִבֵּין הַטּוֹבִים בִּקְרוֹבָיו,
וּבַיַּעַר הַיָּרֹק הוּא בָּנָה לוֹ בַּיִת
לוֹ וּלִגְבִרְתּוֹ יַחְדָּיו.
5
הוֹ, יוֹם אֶחָד קָרָה דָּבָר
זְמַן רַב יָשַׁב הוּא לַחְשֹׁב,
אֶל הַיַּעַר הַיָּרֹק הֶחְלִיט אָדָם לָצֵאת
וְשָׁם לַצְּבִי לֶאֱרֹב.
6
הוּא לָקַח אֶת קַשְׁתּוֹ עַל גַּבֵּי שִׁכְמוֹ
אֶת חַרְבּוֹ בְּכַף יָדוֹ,
וְלַיַּעַר הַיָּרֹק וְהַטּוֹב הוּא יָצָא
מַהֵר כְּכָל יְכֹלְתּוֹ.
7
מַעְלָה יָרָה וּמַטָּה יָרָה
בַּצִּפּוֹר אֲשֶׁר בַּחוֹחִים,
וְשָׁלַח אֶל בֵּיתוֹ לִידֵי גְּבִרְתּוֹ
בְּבִרְכַּת אִיחוּלִים טוֹבִים.
8
מַעְלָה יָרָה וּמַטָּה יָרָה
בַּצִּפּוֹר אֲשֶׁר בַּקּוֹצִים,
וְשָׁלַח אֶל בֵּיתוֹ לִידֵי גְּבִרְתּוֹ
כִּי עִם בֹּקֶר הַבַּיְתָה יַקְדִּים.
9
כַּאֲשֶׁר אֶל חַדְרָהּ שֶׁל גְּבִרְתּוֹ הוּא הִגִּיעַ
הוּא עָמַד בְּסָמוּךְ לַדְּלָתוֹת,
וְשָׁם הוּא שָׁמַע אַבִּיר שִׁקְרִי
מְבַקֵּשׁ אֶת גְּבִרְתּוֹ לְפַתּוֹת.
10
הוֹ טַבַּעַת זָהָב זוֹהֵר הוּא הוֹצִיא
כֶּסֶף רַב הוּא שִׁלֵּם תְּמוּרָתָהּ,
״הוֹ אַהֲבָה עַל אַהֲבָה, הַעֲנִיקִי לִי, גְּבִרְתִּי
וְשֶׁלָּךְ הִיא תִּהְיֶה מֵעַתָּה.״
11
״כֹּה אָהַבְתִּי אֶת אָדָם הַחוּם, הִיא אָמְרָה
וְאוֹתִי כָּךְ אוֹהֵב יַקִּירִי,
וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן אֶת אַהֲבַת אָדָם
לְשׁוּם אַבִּיר שִׁקְרִי.״
12
וְהוּא הוֹצִיא שַׂקִּיק שֶׁל זָהָב
עַד הַשְּׂרוֹךְ הָיָה הוּא מָלֵא,
״רַק אַהֲבָה עַל אַהֲבָה, הַעֲנִיקִי לִי, גְּבִרְתִּי,
וְכָל זֶה שֶׁלָּךְ יִהְיֶה.״
13
״כֹּה אָהַבְתִּי אֶת אָדָם הַחוּם, הִיא אָמְרָה
וְיָדַעְתִּי, כָּךְ אוֹהֵב הוּא אוֹתִי,
מְאַהֶבֶת קַלָּה לְךָ לֹא אֶהְיֶה
אַף תּוּכַל לָתֵּת עוֹד בַּעֲדִי.״
14
חֶרֶב אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה הוּא שָׁלַף
מוּל עֵינֶיהָ אוֹתָהּ הוּא הִבְזִיק,
״אַהֲבָה עַל אַהֲבָה, מִיָּד הַעֲנִיקִי לִי, גְּבִרְתִּי
אוֹ דַּרְכֵּךְ חַרְבִּי תַּחֲלִיק.״
15
נֶאֶנְחָה הַגְּבִירָה הַיָּפָה וְאָמְרָה
״אָדָם עוֹדוֹ נֶעֱדָר,״
וְהִנֵּה אָז הוֹפִיע אָדָם הַחוּם
״הִנְנִי לִימִינֵךְ,״ הוּא אָמַר.
16
הוּא אִלְצוֹ לְהוֹתִיר אֶת קַשְׁתּוֹ, אֶת קַשְׁתּוֹ
הוּא אִלְצוֹ לְהוֹתִיר אֶת חַרְבּוֹ,
הוּא אִלְצוֹ לְהוֹתִיר מַשְׁכּוֹן טוֹב מִזֶּה
אֶת אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת יְמִינוֹ.
Brown Adam (Child 98A; Roud 482)
1
O wha woud wish the win to blaw,
Or the green leaves fa therewith?
Or wha wad wish a leeler love
Than Brown Adam the Smith?
2
His hammer's o the beaten gold,
His study's o the steel,
His fingers white are my delite,
He blows his bellows well.
3
But they ha banishd him Brown Adam
Frae father and frae mither,
An they ha banishd him Brown Adam
Frae sister and frae brither.
4
And they ha banishd Brown Adam
Frae the flowr o a' his kin;
An he's biggit a bowr i the good green wood
Betwen his lady an him.
5
O it fell once upon a day
Brown Adam he thought lang,
An he woud to the green wood gang,
To hunt some venison.
6
He's ta'en his bow his arm oer,
His bran intill his han,
And he is to the good green wood,
As fast as he coud gang.
7
O he's shot up, an he's shot down,
The bird upo the briar,
An he's sent it hame to his lady,
Bade her be of good cheer.
8
O he's shot up, an he's shot down,
The bird upo the thorn,
And sent it hame to his lady,
And hee'd be hame the morn.
9
Whan he came till his lady's bowr-door
He stood a little foreby,
And there he heard a fu fa'se knight
Temptin his gay lady.
10
O he's taen out a gay gold ring,
Had cost him mony a poun:
'O grant me love for love, lady,
An this sal be your own.'
11
'I loo Brown Adam well,' she says,
'I wot sae does he me;
An I woud na gi Brown Adam's love
For nae fa'se knight I see.'
12
Out has he ta'en a purse of gold,
Was a' fu to the string:
'Grant me but love for love, lady,
An a' this sal be thine.'
13
'I loo Brown Adam well,' she says,
'An I ken sae does he me;
An I woudna be your light leman
For mair nor ye coud gie.'
14
Then out has he drawn his lang, lang bran,
And he's flashd it in her een:
'Now grant me love for love, lady,
Or thro you this sal gang!'
15
'O,' sighing said that gay lady,
'Brown Adam tarrys lang!'
Then up it starts Brown Adam,
Says, I'm just at your han.
16
He's gard him leave his bow, his bow,
He's gard him leave his bran;
He's gard him leave a better pledge,
Four fingers o his right hand.
