סבתא צילה ואני

מיכל דורון בשיר זיכרון על הימים שבהם הנאצים של רומל התקרבו לארץ ישראל ולתל אביב, ובארץ חששו מכיבוש בידי הנאצים. עם הקדמה של ד"ר חני ברקת גלנצר על ניסיון הפלישה הנאצית לארץ ישראל.

המערכת

100 ימים של אימה מאת ד"ר חני ברקת גלנצר

בשנת 1942, החלו להתפשט בארץ שמועות על השמדה שיטתית של יהודי אירופה.

עם ניצחונו של רומל בקרב הראשון באל עלמיין, ביוני 1942, התעוררה השאלה כיצד למנוע את השמדת היישוב העברי בארץ ישראל במקרה של פלישת הגרמנים ארצה. במשרדי הסוכנות היהודית בירושלים, בין קירות הוועד הפועל של הסתדרות העובדים, בקיבוצים, בדרגים הגבוהים של ההגנה, במפקדת האצ"ל, עסקו הכל בשאלה כיצד למנוע את השמדת היישוב במקרה של פלישת הגרמנים לארץ ישראל. "קשה להניח שהיישוב יוכל לעמוד מול עוצמתו של הצבא שהכניע את הבריטים במצרים, אך עם זאת אין בדעת יהודי ארץ-ישראל להושיט את צווארם לשחיטה, כפי שקרה להמוני אחיהם באירופה. בארץ ישראל גמרו היהודים אומר להתגונן עד הסוף, לנהל קרבות בלימה רצופי גבורת-ייאוש עד האיש האחרון" (חביב כנען, מאתיים ימי חרדה, ארץ ישראל מול צבא רומל, הוצאת מול ארט, 1974).

הבריטים הודיעו שבמקרה של פלישת גרמניה לארץ ישראל, הם ייסוגו לעירק ולהודו, ולא ירשו לפליטים יהודים מארץ ישראל לנוע איתם.

נהגתה תוכנית לריכוז כל האוכלוסייה היהודית במובלעת באזור חיפה והגליל כשייסוגו הבריטים מן הארץ, ולהילחם עד האיש האחרון. תוכנית זאת נקראה תוכנית "מצדה על הכרמל". על פי התוכנית תרוכז האוכלוסייה היהודית בארץ במובלעת, ויחידות גרילה תצאנה אל מחוץ למובלעת לעיכוב התקדמותו של האויב או להטרדתו. התוכנית הביאה בחשבון את הצטרפותם של מתנדבי היישוב ששירתו בצבא הבריטי אל הכוחות המגינים. הוקמו גם גופי הגנה אזרחית למחצה, כדוגמת משמר העם בחיפה ומשמר המולדת בתל אביב, במטרה להכשיר אזרחים בלוחמה זעירה ולוחמת קרב פנים אל פנים.

מספר עדויות מהתקופה אף מגלות על ניסיונות להשגת רעל, כפי שניתן לראות בעדות הבאה: "החלטתי שאיש מאיתנו לא ייפול חי בידי הגרמנים או הערבים. לכן רכשנו שש צנצנות ציאנקלי. תכולת כל אחת מהן, הייתה מספקת למנוע נפילת שלושתינו. הרעל שמור עמנו עד היום" (מאתיים ימי חרדה, ארץ ישראל מול צבא רומל).

הסכנה חלפה כליל ב-3 בנובמבר 1942, כאשר כוחותיו של מונטגומרי פתחו במתקפה, הביסו והדפו את כוחותיו של רומל בקרב אל עלמיין השני, ניצחון שהיה אחת מנקודות התפנית במלחמת העולם השנייה.

הקדמה של מיכל דורון לשירה "סבתא צילה ואני"

לזכרה של צילה בקר. 

גדלתי כנכדה לחלוצים מהעלייה השלישית, שהגיעו מרוסיה לפלסטינה מתוך ציונות ושאיפה עמוקה לבנות בית לעם היהודי. הורי נולדו בתל אביב.

סבתי צילה סיפרה לי את סודה, ודרכה הבנתי את הפחד הגדול ששרר ביישוב באותה תקופה ואת האימה הגדולה מהצבא הגרמני.

אני הערצתי אותה על גבורתה הנפשית, לבחור במוות ולא להיות קורבן בידי הנאצים. הבחנתי כבר אז שדרך זו מתאימה לה, וכיבדתי את בחירתה בדיעבד (היא לא שיתפה את סבי בסוד העניינים, הוא היה מתנגד בצורה נחרצת לדרך זו). לבסוף לא הייתה צריכה לבחור, הגורל רצה אחרת. וטוב שכך כמובן.

כאשר שאלתי לאורך השנים את הנכדים האחרים, אם סיפרה להם את הסוד, נוכחתי לדעת שאת הסוד היא סיפרה לי בלבד. היא בחרה בי כאשת סודה. הייתי ילדה בת עשר.

סבתא צילה ואני / מיכל דורון

שְׂדֵרוֹת קֶרֶן קַיֶּמֶת רֵאשִׁית שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים,
תֵּל אָבִיב הַקְּטַנָּה, עֵצִים רַכִּים מְלַטְּפִים מִסָּבִיב,
סָבְתָא צִלָּה לוֹקַחַת אוֹתִי לְטִיּוּל בַּשְּׂדֵרָה,
מְסַפֶּרֶת לִי סוֹדוֹת כְּשֶׁאִישׁ לֹא מַקְשִׁיב.
וַאֲנִי בְּסַקְרָנוּת, קְצָת בְּתִמָּהוֹן, לוֹגֶמֶת כָּל מִלָּה לְקִרְבִּי
וּמְבִינָה שֶׁהַכֹּל נוֹרָא חָשׁוּב.
אָנוּ יוֹשְׁבוֹת עַל הַסַּפְסָל, שָׁם לְיַד הַקִּיּוֹסְק,
וְסָבְתָא צִלָּה מוֹצִיאָה תַּפּוּחִים יְרֻקִּים
מְקַלֶּפֶת אוֹתָם כְּמוֹ נְחָשִׁים בְּפִתּוּלִים אֲרֻכִּים
וּמַגִּישָׁה לִי וְלָהּ פְּלָחִים עֲדִינִים לְלֹא כְּסוּת, בְּתוּלִיִּים.
וּמְסַפֶּרֶת בְּשֶׁקֶט: אַתְּ יוֹדַעַת, אֲסַפֵּר רַק לָךְ:
אָז, כְּשֶׁהֵם הַנָּאצִים תִּכְנְנוּ לִפְשֹׁט עַל תֵּל אָבִיב
אָנוּ, קְבוּצַת חֲבֵרִים, הֵכַנּוּ רַעַל עַכְבָּרִים.
שָׁמַרְתִּי לִי בְּתוֹךְ קֻפְסָה קְטַנָּה
מְנַת רַעַל בַּשִּׁדָּה הַיָּפָה לְיַד הַמִּטָּה.
אַהֲרֹן לֹא יָדַע, כָּךְ קָרְאָה לְסַבָּא, מָה אֲנִי מְתַכְנֶנֶת,
אַךְ אֲנִי יָדַעְתִּי בְּלִבִּי שֶׁלֹּא אֶתֵּן לָהֶם לָקַחַת אוֹתִי.
אֲנִי אַחְלִיט בְּעַצְמִי עַל גּוֹרָלִי.
לְבַסּוֹף, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, רוֹמֶל לֹא נִכְנַס לְפָלֶשְׂתִּינָה.
שָׁנִים אַחַר כָּךְ הֵבַנְתִּי אֶת הַסּוֹד שֶׁהוֹרִישָׁה רַק לִי סָבָתִי צִלָּה.
לְאַחַר לֶכְתָּהּ, בִּקַּשְׁתִּי אֶת קַנְקַנֵּי הַתֶּה הַכְּסוּפִים
שֶׁעוֹבְרִים מִדּוֹר לְדוֹר וְאֶת הַסָּמוֹבָר מֵרוּסְיָה שֶׁהֵבִיאָה,

אֶת הַשִּׁדָּה הַיָּפָה לְיַד מִטָּתָהּ לֹא רָצִיתִי לְצִדִּי.

קיראו גם

ד"ר אלי אשד – אילו פלשו הנאצים לארץ ישראל

התכנית הבריטית לקראת הפלישה הגרמנית לארץ ישראל