גילי חיימוביץ' היא משוררת דו-לשונית, מתרגמת, ומנחה בכתיבה. היא פירסמה ספרי שירה בעברית ובאנגלית, מתורגמת לשפות רבות, משתתפת בפסטיבלים בינלאומיים, וזוכה בפרסים.
בשנת 2023 יצא לאור ספרה החדש "ניסויים בפרידה" בהוצאת ספרי עתון 77, בעברית יפהפייה, יצירתית, מהנה.
כתבתי בהרחבה על ספריה הקודמים: על "אורות נחיתה" משנת 2017, ועל "תינוקת" משנת 2014.
נכחתי במפגש ספרותי של גילי חיימוביץ' עם ענת שרון בלייס, משוררת, עורכת, שדרנית רדיו ב"מקום לשירה" בחיפה – שיחה מעמיקה על שירי הספר ועל שירה בכלל, מקורותיה, והשלכותיה.
ביום שישי ה-18.4.25 בשעה 12:00, בחנות "סיפור פשוט" בנווה צדק, בתל אביב, יתקיים מפגש קריאה ושיחה מיוחד לפסח בין גילי חיימוביץ' לבין רן יגיל, משורר, סופר, ומבקר ספרות. צפוי אירוע ספרותי רב ערך, ואני מבקשת לתת לו פומבי כאן באתר, בתוספת מקבץ התרשמויותיי מהספר.
שם הספר "ניסויים בִּפְרִידה" תופס את העין, את האוזן ומגרה את החשיבה. הוא אוחז לפחות בשני זוגות ניגודים: מדעי (ניסויים) מול רגשי (פרידה), וכן המילה "נישואים", הנשמעת כמו "ניסויים" מול "פרידה".
השיר "ניסויים בפרִידה", ממנו לקוח שם הספר, מבליט את המורכבות:
עוד ניגודים מסותרים שזורים בספר. שמות של שני שירים עוקבים הם "היינו עולם", "לא היינו עולם"; "בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ אָנוּ, בּוֹ אֵין לָנוּ חֵלֶק", בשיר "מתנה פגומה"; "פִּרְאוּת הָרְפָאִים שֶׁלִּי רוֹדֶפֶת אוֹתְךָ / בְּרוּחָהּ הַטּוֹבָה", בשיר "לביאת הדובדבנים".
גילי עושה שימוש בניבים ידועים, ומהפכת אותם לשלילה: "אֶל נַהֲרוֹת בָּבֶל….שָׁם הָיִינוּ יוֹשְׁבוֹת וְגַם בּוֹכוֹת בְּזָכְרֵנוּ אֶת הָ/ אֵין-צִיּוֹן"; "אֲנִי אוֹתָהּ צְפַרְדֵּעַ שֶׁלֹּא נֻשְּׁקָה"; "וִיהִי חֹשֶׁךְ"; "אַף אֶחָד לֹא מַכְנִיס אוֹתִי תַּחַת גַּפְנוֹ"; "בָּאָרֶץ הַמְּפֵרָה הַבְטָחוֹתֶיהָ".
לקשיחות המתוחה הזאת פן נוסף. גילי מחמירה בביקורתיות כלפי עצמה: "וַאֲנִי לֹא הוֹפֶכֶת לִמְשׁוֹרֶרֶת טוֹבָה יוֹתֵר"; "אֲנִי קְלוּפָה מִמַּנְעַמֵּי הָעַצְמִי"; "וְאֵין בִּי דַּי מְתִיקוּת / לְפַתּוֹת אוֹתְךָ"; "וְכָל כָּךְ מְעַט רֹךְ".
אך בכל זאת, רוך ועדינות נוכחים בספר. הם באים לידי ביטוי במילה "תינוקת" (בשיר "במחילה"), הזכורה היטב משם ספרה של גילי חיימוביץ' משנת 2014, וביחס של גילי אל הטבע, בעלי החיים והצמחים, דבר אשר בולט בספר הזה. הדוגמאות רבות: "מְכֻרְבֶּלֶת רַק בְּחֵיקוֹ שֶׁל טֶבַע", בשיר ללא שם בעמוד 85; "כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבוֹרִים וּפַרְפָּרִים הוֹמִים", ("לילות לבנים"); "כְּמוֹ שַׁרְקָן, עַד קְצֵה חֹטֶם", ("ראי איך"); "לִהְיוֹת אַרְנֶבֶת וְרֻדָּה", ("במחילה"); שם השיר "לְבִיאַת הַדֻּבְדְּבָנִים"; "אֲבָל הִנֵּה הִיא, פֵּטוּנְיָה, אָחוֹת קְטַנָּה לְרַקֶּפֶת…. עַזָּה אֲפִלּוּ יוֹתֵר / מִצֶּבַע הַסֶּלֶק לְרֹאשָׁהּ שֶׁל רַקֶּפֶת שֶׁלָּנוּ", בשיר "פטוניה".
מתוך ההתגברות על הקושי המובנה, הבלתי נמנע, של הביטוי המילולי, כפי שגילי כותבת:
מזדהרות שורות יפהפיות, כשחידתיות מוסיפה להן קסם:
"יָד פְּרוּשָׂה בִּשְׂפַת הַסִּימָנִים שָׁרָה לָנוּ סֵרֵנָדָה" ("ראי איך");
"הַשִּׂמְחָה גְּזוּמָה מִתַּחַת לְצִפָּרְנֵי הַוְּרָדִים" ("מסגרת");
"אֵין בְּרֵרָה, עָלַי לִרְדּוֹת פְּנִינִים מֵהַלַּיְלָה כְּדֵי לִשְׂרֹד" ("לילה");
"וְעֵירֹם בְּדִידוּתִי מַפְשִׁיט אוֹתִי מִכָּל מַלְכוּת" ("לילה");
"חֶרְמֵשׁ הַמַּגָּע קוֹצֵר אוֹתָךְ בִּינָה" ("במחילה");
"מָה נוֹתִיר אַחֲרֵינוּ מִלְּבַד עֶצֶב רְווּי זִכְרוֹנוֹת?" ("סהר, סוהר").
צירופים פניניים מצטלצלים ופורטים על הפירושים השונים: "וְהַשְּׁכִינָה שְׁחוּנָה"; "אֵינִי נָוֶה, אֵינִי נָאוָה וְזוֹ הָעֲנָוָה"; "הָפַךְ לִמְפָרֵךְ אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת מֻפְרָךְ, הָפַךְ לִמְפָרֵךְ", בשיר "כתב, ראי"; "אֶפְשָׁרֻיּוֹת וְזָרֻיּוֹת", בשיר "קְטַנָּה, צְפוּנָה, צְפוֹנִית"; "הגדות שלא הגדתי, שהגיתי, שגיתי", שם השער הראשון; "חָשַׁקְתִּי אוֹתָן. הִתְדַּמֵּיתִי לְחוֹשֶׁקֶת"; "מְחַכִּים לְד"ר נַאדוֹ. / מְחַכִּים לְגוֹדוֹ"; "אֲנַחְנוּ זוּג, אֵזוֹב וַעֲזוּבָה"; "הוֹזֶה עֲדָנָיו בִּפְסִיעָתוֹ לַשְּׁאוֹל. אֵין מָה לִשְׁאֹל"; "סַחַר-מֶכֶר, סְחוֹר-סְחוֹר, סְחַרְחֹרֶת, סְחַרְחֶרֶת, סְחַרְחֵרָה, סְחַרְחֲרָע"; "הָלוֹךְ וָשׁוֹב, הָלוֹךְ וְשָׁוְא".
השיר "אין בי אמא" מדגים את מאפייני שירתה של גילי חיימוביץ': הרוך של הדיבור על החי, על הצומח, כרוב על שני פירושיו והמצלולים:
בהזמנה לשיחה ביום שישי 18.4.2025 נכתב "מיוחד לפסח", ויש לכך סיבות טובות. בשיר "היינו עולם" ישנה שורה "עִם פִּרְחֵי אָבִיב שֶׁנִּפְתָּחִים וְשִׁירֵי פֶּסַח בָּאֲוִיר", בשיר "רפסודה" כתוב "מֵהַכּוֹס שֶׁל אֵלִיָּהוּ", והשער המרכזי של הספר, בשם "מִדְבָּר דבוּר על אָפניו", מוקדש למשה.
כל הספר "ניסויים בפרידה" ספוג בהזדהותה של גילי חיימוביץ' עם דמותו של משה, ובפרט עם קשיי שפתו, ועם נדודיו: "אֶל פְּנֵי הַמַּיִם מָשִׁיתִי אוֹתָן", בשיר "כתב, ראי"; "וְנָעָה וְנָדָה, … הַמִּדְבָּר צוֹרֵב לִכְדֵי חֲשִׂיפָה", בשיר "דלת"; "גַּם אֲנִי מִתְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה הוֹלַדְתִּי / אֶת אוֹתָן מִלִּים / וְגַם לִי הָאָרֶץ דָּבָר לֹא הִבְטִיחָה", בשיר "למשש משה"; "כִּי רַק שִׁיטוּט חֲסַר מַטָּרָה / יַשְׁקִיט אֶת הָעֶרְגָּה שֶׁכָּרֶגַע / בְּלִי הַכָּרָה / נוֹבַחַת", בשיר "פֹּה, פֶּה, במדבר הזה".
השיר "כמוס, קמוץ", בעל השם המצטלצל, מביע את עוצמת ההזדהות:
השיר "אילמת", שפותח את הספר, מתבהר לאור קרבתה של הדוברת אל דמותו של משה:
גם משה שָם:
וגם אנחנו, כאן ועכשיו, מחויבים: "אֵין בְּרֵרָה, צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם פַּעַם אַחַר פַּעַם".
כתיבה כל כך יפה על הספר היפה הזה. מומלץ מאוד להגיע לאירוע מחר.