שרי אזולאי תורג'מן מוכרת בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע כעורכת תסריט מוכשרת ("פאודה", "בלאקספייס", "בן זקן", "אנתרקס", "סודה", ועוד), מנטורית, מרצה לקולנוע, יועצת תסריט, כותבת, ומלווה כותבים. מותו הפתאומי של אביה, שהיה סקיפר עצמאי ואיש ים בכל רמ"ח איבריו, טילטל את עולמה עד שהאובדן החד גרם לה להתפנות לפרויקט חייה – לכתוב ולביים סרט שכולו אנדרטה קולנועית מרגשת לזכרו של אביה הימאי.
"עד שתחזור", סרט הביכורים של תורג'מן, עוסק במאיה (הלל ינאי-שני), נערה בת 16, שבורחת מהבית, על סירת המפרש שבבעלות משפחתה, אל נמל לרנקה, במטרה למצוא את אביה הנעדר (מוריס כהן). היא מאמינה שתמצא שם את אוניית המשא של אביה, אך מפספסת אותה, מפני שבדרך הסירה מתקלקלת, ובשל שביתה בנמל אין מי שיעזור לה חוץ מניקוס, (דניאל ליטמן), סקיפר יווני צעיר, שמוכרח להגיע לכרתים אך תקוע בשל שביתה בנמל. ניקוס מוכן לתקן את הסירה תמורת טרמפ. מאיה לא אוהבת את הרעיון לצרף זר למסע, אבל אין לה באמת ברירה. במהלך ההפלגה ניקוס מגלה שיש למאיה סוד שמסכן את שניהם. בינתיים, בחיפה, אמה אורלי (עדי גילת) ואחיה אסף (אופק פסח), המתמודדים כל אחד בדרכו עם היעדרותו של האב, מגלים את בריחתה של מאיה, ויוצאים לחפשה. המסע בים הופך לאודיסיאת התבגרות של ילדה אחת שמחפשת את אבא.
כמו באודיסיאה של הומרוס, הים אינו רק זירה פיזית שבה מתרחשת העלילה – הוא מסמל את המסע הפנימי, הנפשי והאישי, של אודיסיאוס, גיבור האפוס. גם כאן הים הוא לא רק רקע אלא דמות בפני עצמה, המשקפת את סערות הנפש של מאיה, את הניסיונות והאתגרים שבמסע הכפוי של ילדה שמצאה את עצמה ללא אבא. הסרט מגלם את הקושי בקבלת האובדן שהיעדר האב מביא עמו, את חוסר המוכנות להסתגל למצב בו ההיעדרות עשויה להפוך לעובדה קבועה ומוגמרת. מאיה היא גיבורה מהסוג הנדיר בקולנוע הישראלי – היא אינה קורבן, וגם לא נסיכה, אלא נווטת של עצמה. באומץ בלתי נתפס מאיה בורחת מהבית הבטוח אל לב הים, לבדה, ובוחנת עד כמה רחוק היא מוכנה ללכת כדי להחזיר הביתה את האדם שהיא הכי אוהבת.
הים מהווה עבור מאיה מבחן לנפשה ולזהותה, שכן בהתמודדות עם הים מאיה עוברת תהליך של התבגרות והכרה עצמית, לומדת את גבולות הכוח שלה, את ערך הענווה, את חשיבותה של הזהירות. אך מעבר לכל, מערכת היחסים של הים עם מאיה היא מטאפורה לבדידות וגעגועים. כמו שהים מפריד בין אודיסיאוס לבין משפחתו ואהוביו – במיוחד פֶּנֶלוֹפֵה אשתו וטלמאכוס בנו – ובדידותו בים מדגישה את כמיהתו לשוב הביתה ואת ערך הבית והמשפחה בעיניו, כך גם מאיה גלמודה במרחב הכחול האינסופי, ובמרדף שהיא מנהלת אחרי האור, מרדף שניתן לפרש כקו החמקמק של החיים בין מה שהיה ולא ישוב עוד. כל אתגר בים חושף צד אחר באישיותה של מאיה: פזיזות לצד תושייה; תבונה; ערמומיות; עקשנות; לעיתים גם יהירות; והמון כמיהה ואהבה המשמשים לה כמצפן שמוביל אותה בכל רגע במסע.
המוזיקה המקורית של ספיר מתיתיהו לופתת את הצופה וגורמת לו לצלול למעמקים, ורגע לפני שאתה מאבד לתוכה את חושיך, לחבוט בחוזקה ברגליים בניסיון להגיע לפני המים ולנשום שוב. הצילומים המרהיבים של עידו ששון מחדדים את חשיבות הים כדמות מטאפורית נוספת, ומיטיבים לספר את הסיפור בצבעים של ירוק וכחול עמוק. באנגלית כשמישהו רוצה לומר שהוא עצוב הוא יכול לומר I'm blue, וההוויה של העצב הכחול אכן משתקפת בעיניה הכחולות הגדולות של מאיה, הנדמית כטיפה אחת ויחידה בלב מרחבי הכחול העצוב והאינסופי הזה. אפסות האדם מול האלוהות והטבע העצום. שם, בלב ים, זה רק אתה, הטבע, אלוהים, והגעגוע. אצל אודיסיאוס הים הוא גם כלי בידי האלים, והוא משקף את המאבק בין גורל לבחירה חופשית, ואת הקשר של האדם לעולם העל-טבעי. באמצעות מפגש דמיוני במצולות הים בין הגורל לבחירה אזולאי תורג'מן מייצרת לנגד עינינו כוריאוגרפיה של געגוע. געגוע שמאיים להטביע אותך, בו הנפש זועקת ממעמקים בתחינה לאדם החסר שישוב, ובו זמנית – געגוע שמזכיר לך שגם בהיעדר נוכחות פיזית אתה עדיין עטוף באהבה, והיא זו שתרים אותך ממצולות הים מעלה מעלה, עד שתפלוט אותך חזרה לחוף מבטחים.
"עד שתחזור" אינו סרט קצבי. הוא קולנוע שמעמיק, שמוכן לשהות בכאב, להקשיב לשתיקות ולמה שנאמר בהן. אזולאי תורג'מן בוראת כאן יצירה איטית, רגשית, פיוטית – שמעניקה מקום מלא לרגשות גולמיים, לחרדה, לנחישות. המסע של מאיה הוא לא רק סיפור התבגרות – הוא מסע קיומי. זוהי אינה שאלה של איך מגיעים, אלא של למה יצאנו מלכתחילה, ומה גילינו בדרך. כמו מאיה, גם הצופה אמנם מסיים את המסע בלב מערבולת רגשית, ובכל זאת מרגיש בטוח ושלם יותר. לפעמים כשאנו שבים, גם אם זה לא יהיה אל אותו המקום בדיוק, זה יהיה בדיוק אל המקום שאליו עלינו לשוב.
בפתיחת הסרט אנו נחשפים לציטוט של אריסטו: "אומרים שיש שלושה סוגים של אנשים, אלה שחיים, אלה שמתים, ואלה שנמצאים בים". המשפט הזה מבהיר לנו שאנשי הים מצויים בין שני העולמות, כמו בכף הקלע שבין עולם החיים לעולם המתים, מעין לימבו שבין שני העולמות. הסרט "עד שתחזור", שכתבה וביימה שרי אזולאי תורג'מן, הוא יצירה נדירה שמצליחה ללכוד בדיוק את התחושה הזו – קיום שמיטלטל בין ים ליבשה, בין מציאות לדימיון, בין בריחה לשיבה, באהבה וגעגוע. זהו שיר קינה קולנועי, אישי ואוניברסלי כאחד. שרי אזולאי תורג'מן מציבה את עצמה כיוצרת שראויה למעקב, עם קול ייחודי, ותעוזה שאינה חוששת לצלול לתוך הפצעים הפתוחים השוכנים במעמקי הנפש.
הלל ינאי-שני מציגה משחק רב־שכבות, שמצליח לשמור על מינימליזם ובו בזמן לחשוף עולמות פנימיים. דניאל ליטמן משכנע ושובה לב בתפקידו כניקוס, הסקיפר היווני השרמנטי. עדי גילת מפליאה לגלם אם אבודה וכואבת. אופק פסח המגלם את אסף, אחיה של מאיה, ומיטיב להעביר תחושות של זעם וכאב של גבר צעיר שמנסה לשמור את עולמו המתפרק שלם. מוריס כהן מבליח בקצרה לרגעים קסומים ובלתי נשכחים.
הסרט הוקרן בפסטיבלים בינלאומיים חשובים, וזכה להכרה בינלאומית: הבחירה הרשמית של פסטיבל וורש;, זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים הבינלאומי קולוסיאום, רומא 2024; וזוכה פרס הסרט הטוב ביותר ופרס חבר השופטים של הנוער, פסטיבל ONE Country ONE Film 2024.
"עד שתחזור" בכיכובם של הלל ינאי-שני, דניאל ליטמן, עדי גילת, אופק פסח, מוריס כהן, החל מה-24.4.25 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ.
