מדוע ביערות רוסיה אין שועלים?

בשפות בהן יש לשמות עצם מין דקדוקי – עברית, רוסית, גרמנית ועוד – נאלצים לבחור לבעלי חיים שם כללי בזַכר או בנקבה. אין איזה סדר או חוק בעניין, הפקרות מוחלטת, וכל שפה בוחרת לפי רצונה.  

כלומר, כשדובר עברית רואה מרחוק את החיה לה מייחסים 9 נשמות, ולפני שבדק בכליה, הוא אומר – הנה חתול, אבל יתכן שזאת דווקא חתולה. כשהוא מחלון מכוניתו רואה בשדה סוס, הוא אומר לבנו שיושב מאחור – הנה סוס (איך אתה מיד זיהית שזאת לא סוסה?). בגן החיות יש נמר, דוב, וכולי.

כשדובר הרוסית רואה מרחוק חתול, במוחו מיד עוברת המחשבה – "הנה חתולה", Koshka – ко́шка, ולא "חתול", Kot – кот. למרות שיתכן שהיצור הזה זכר ולא נקבה.

הסוגייה משכה את תשומת ליבי בגלל נכדתי ליב בת השלוש. כשהוריה משאירים אותה ללון אצלנו אני זה שחייב (או זוכה – תלוי איך מסתכלים על זה) לספר לה סיפורים לפני שינה. ליב דוברת ושומעת עברית, אין לי הרבה סיפורים בשפה הרשמית של ארצנו, אבל ליב בדרך כלל לא נרדמת אחרי סיפור אחד או שניים, במיוחד אם בערב הופעלה בעירנו אזעקה בגלל איזו רקטה ששיגרו החות'ים מתימן לכיוון מדינת ישראל.

ליב שוכבת במיטתה ודורשת עוד ועוד סיפורים. כאלה עבריים נגמרים לי כאמור די מהר ואני נאלץ לספר לה סיפורים רוסיים, תוך שאני מתרגם אותם לעברית. אחד הסיפורים הרוסיים האהובים עליה נקרא "טֵרֵמוֹק" (Teremok  – Теремо́к), "בית קטן", או "בקתת עץ", והנה עלילת הסיפור הפשוט והמקסים. עומד בשדה בית עץ קטן בודד. עכבר אחד שגר באיזה חור עלוב נתקל בבית, מגלה שהוא נטוש, ומחליט להתאכסן בו – בלי לעמוד בתור במשרד השיכון של השדה. אחריו מגיעה לבית צפרדע, מציגה את עצמה כיצור נחמד, ומבקשת בנימוס רשות להתגורר גם ביחידת הדיור על בסיס מטבח משותף. גם היא הופכת לדיירת מוגנת. אחריהם באים ארנב, שועל, זאב, לכולם נמצא מקום ב"טֵרֵמוֹק". אחרון-אחרון חביב – מגיע דוב ענקי. דיירי הבקתה מבינים שהבית שלהם קטן עליו, מסרבים לקלוט אותו אך הדוב מתעקש; כשהוא לא מצליח להיכנס לבית דרך הדלת או החלונות – הוא מחליט להסתפק במעמד של תושב חוץ, נשכב על גג הבקתה, ומוטט אותה על יושביה. החיות הקטנות, שאיבדו את קורת הגג, נמלטות לכל כיוון. בסיפור המקורי המין של כל חיה וחיה נבחר, כמובן, לפי השם הכללי ברוסית, וצורת הדיבור וההתנהגות של החיות מוצגות בהתאם למינן.

כפי שציינתי לעיל ברוסית השם הכללי לא תמיד תואם את זה בעברית. למשל, ברוסית לא עכבר מצא את הבקתה אלא "עכברה", שהפכה בית נטוש למקום מגורים נחשק. על פניו – מה הבעיה? לתרגם מילה במילה, ושלום על ישראל. אבל אני תוך הסיפור מרגיש איזו אי-נוחות מזה שהחיות בגרסה העברית מופיעות לא בשם הכללי הנהוג בעברית. כדי לסבר את האוזן – כמה אתם מוכנים לקבל את העיבוד של הסיפור על ילד שובב אשר סתם צעק "זאבה, זאבה", עד שבסוף באמת הגיעה זאבה אמיתית ואיש לא האמין לו? במקום "זאב, זאב" – "זאבה, זאבה". או מה ההרגשה שלכם עם הביטוי "מחלקים את עור הדוּבּה לפני שהיא ניצודה"? ההרגשה כאילו אתה עוטה את הכפפה של יד ימין על יד שמאל שלך.

אבל מצד שני – אי אפשר לשנות באופן שרירותי את מינן של הנפשות הפועלות בסיפור המקורי, כי הם/ן מדברים/מדברות ומתנהגים/מתנהגות בסיפור לפי מינם/מינן. בסיפור שלי "העכברה" מדברת בקול נשי. יש חוקים משלה לאמנות. חוץ מזה בתמונות שבספר החיות לבושות בהתאם למינן הנקוב בסיפור – וליב הסקרנית תמיד דורשת להראות לה את התמונות.

מדוע בשפות שונות מין של שם כללי לחיה זו או אחרת שונה? לא יודע. אני רק יודע לספר שברוסית ברוב המקרים שם כללי הוא בנקבה, ושמתי לב שבעברית המגמה היא הפוכה. כבר הבאתי דוגמה עם החתולים. קראתי אצל לשונאית ידועה שבירושלים השם הכללי לחתולים הוא דווקא חתולה. במרכז הבירה יש "כיכר החתולות" (במלעיל). יתכן ששוני זה נובע מהשפעתה של השפה הרוסית. שמעתי גם גרסה שה"חתולות" שהעניקו את שמן לכיכר לא היו אלא בחורות "עם אחריות חברתית נמוכה" שעמדו שם בתקופה "כשאנו באנו ארצה".

בסיפור הרוסי "טֵרֵמוֹק" מופיעה שועלה (lisa – лиса́) ולא שועל (lis – лис) – כמו בכל הסיפורים, המַשלים והפתגמים הרוסיים. כאילו אין ביערות רוסיה חיה כזאת ממין זכר.

באותו האופן, בשעה שבעברית במשלי איזופוס פועל שועל ("השועל והעורב", "השועל והענבים", "השועל והחסידה"), ברוסית במשלים אלה פועלת שועלה, lisa – лиса́.

אגב, את משלי איזופוס תירגם באופן מבריק ובחרוזים המשורר הגאוני של רוסיה מהמאה ה-19 אִיבַן קְרִילוֹב, שביחד עם המשורר אלכסנדר פוּשְקִין זכה לתואר של אבי השפה הרוסית המודרנית.

במשלים אלה, כמו בסיפורי העם ובפתגמים וביטויים, אנחנו פוגשים רק שועלה. השימוש בספרות הרוסית (הכתובה ושבעל-פה) במילה "שועל" (lis – лис) כה נדיר, שהמילה נשמעת לאוזן הרוסית כזרה, לא רגילה. אתה מוצא את החיה הזאת בזַכר ולא בנקבה בעיקר בספרים שתורגמו לרוסית משפות זרות, כגון ספרו של אנטואן דה סנט-אכזופרי "הנסיך הקטן", או ברומן "ריינקה השועל" מאת יוהאן וולפגנג פון גתה. אחרת העם הרוסי היה שוכח את המילה, מוחק אותה מהלקסיקון שלו.  

לגבי החיה האחרת, הזאב, יש קונצנזוס בשתי השפות. גם ברוסית שם כללי למין זה הוא בזכר – בפתגמים, בביטויים, בסיפורים, ובמשלים מככב הזאב, שמשאיר את בת זוגו לטפל בענייני המשפחה.

Skol’ko volka ni kormi – on v les smotrit –

Сколько волка ни корми – он в лес смотрит

כמה שאתה מאכיל את זאב – הוא תמיד פוזל לכיוון היער. כלומר: אי אפשר לשנות את טיבו של האדם, "כושי לא ישנה עורו".

Chelovek cheloveku volk – Челове́к челове́ку волк

אדם לאדם זאב.

נכון, בורא העולם הסמיך את האדם הראשון לתת שמות לחיות שהוא יצר מקודם – כך לפי התנ"ך, והאדם משום מה בחר בעיקר בשמות זכריים כשמות כללים. בעולם העברי מסתובבים על הקרקע עכבר, כלב, חתול, סוס, חזיר, קוף, נחש. במים שוחים ברווז, ודג. ובשמים עפים  עורב, זבוב, פרפר.

ברוסית לכל החיות האלה שם כללי – בנקבה:

Mishka – мышка

כלומר – "עכברה" (יש בכלל מילה כזאת בעברית?);

Sobaka – собака

כלבה;

Koshka – кошка

חתולה;

Loshad’ – лошадь

סוסה;

Svinja – свинья

חזירה;

Obezjana – обезьяна

קוֹפה;

Zmeja – змея

נחשה;

Utka – утка

ברווזה;

Riba – рыба

דגית – דהיינו – בת זוגו של דג;

Vorona – ворона

עורבה;

Mukha – муха

זבובה;

Babochka – ба́бочка

פרפרה.

אתם יכולים לנחש לבד ש"ברווז עיתונאי" ברוסית הוא "ברווזה עיתונאית".

Gazetnaja utka – газетная утка.

יש כמובן גם מקרים הפוכים בהם בעברית שם כללי הוא בנקבה, וברוסית בזכר:

יונה (נ') שם כללי ברוסית בזכר

Golub’ – голубь;

נמלה (נ') –

Muravej – муравей;

חפרפרת

Krot – крот;

בת יענה –

Straus – страус.

מדיניות של בת יענה היא –

Strausinaja politika – Страусиная политика

ואפילו המילה "חיה" ברוסית גם בזכר –

Zver’ – зверь.

לצד זה לא מעטות דוגמאות של תמימות דעים בשתי השפות לגבי מינם של החיות. על הזאב כבר דיברנו. הנה עוד חיות שבקונצנזוס:

דוב (ז') –

Medved’ – медведь

פרה (נ') –

Korova – коро́ва

חמור (ז')

Osjol – осёл

פיל (ז')

Slon – слон

צפרדע (נ')

Ljagushka – лягу́шка

דבורה (נ')

Pchela – пчела;

תן (ז')

Shakal – шакал;

אווז (ז')

Gus’ – гусь.

יש מספר תופעות מעניינות בנושא. כך, הרוסים משום מה לא טרחו לדאוג לשם לזכר של חלק מהחיות, למשל, אין ברוסית שם לזבוב – יש רק "זבובה", אין זכר לצפרדע (גם בעברית אין, נכון?), אין ברוסית שם לזכר בשביל חזירים, כאילו בורא העולם (לא משנה איך קוראים לו – ה' או טבע) יצר רק נקבות של המין הזה. על כן כשמישהו מפגין התנהגות חזירית, גם אם מדובר בגבר (ויש להודות לבושתנו שזה רוב המקרים) מכנים אותו ברוסית svinja – свинья́, דהיינו – חזירה, ולא "חזיר". אין ברוסית בכלל שם לזכר של חזירים. המשורר ולדימיר מאיקובסקי פעם אחת השתמש במילה שהמציא בעצמו, svin – свин, אך החידוש לא נקלט בעם.

עוד מקרה של התופעה המעניינת הזאת: אין ברוסית שם לזכר של שפירית, strekoza – стрекоза́. נדמה לי שגם פה יש תמימות דעים בעברית, הרי "שפיר" – זה לא בעלה של שפירית.

גם אין ברוסית שם לבעלה של קוֹפה, obezjana – обезья́на. למה? ככה. תיאורטית אפשר ליצור כינוי לזכר של קופה לפי הדקדוק הרוסי (obezjan – обезья́н), אך אין מילה כזאת ברוסית, ורק הומוריסטנים – כותבי מערכונים – יכולים להשתמש בה לצורכי הצחוק. גם הגורילה בודדה בעולם הזה לפי השפה הרוסית, ולעומת זאת לאורנגאוטן אין בת זוג.

שם כללי לנחש ברוסית הוא בנקבה, לכן בקומדיה הרוסית המפורסמת ביותר מתחילת המאה ה-19 "צרות בגלל החוכמה" מאת אלכסנדר גְרִיבוֹיֵדוֹב הבחורה סוֹניַה זורקת במרירות לעברו של הגיבור הראשי צַ'צְקִי, שעוקץ ללא לאות את כל שאר הגיבורים בלשונו החדה ומדביק להם כינויים קטלניים:

Не человек – змея! Ne chelovek – zmeja! –

"לא בן אדם – נחשה!", בתרגום המילולי.

יש ברוסית שם בזכר לנחש, אך לא מרבים להשתמש בו. לדעתי לא היו מחדשים צורת הזכר לנחשה ברוסית לולא הנחש המקראי שפיתה את חווה. המתרגמים לא העזו לשנות את מינו של הנחש התנכ"י לטובת הרגל האוזן הרוסי. אז יש ברוסית גם  zmej – змей לצד zmeja – змея – נחשה.

במאמר מוסגר: אברהם שלונסקי ניסה לתרגם לעברית את המחזה של גריבוידוב, שנחשב ברוסיה לאחד משני מחזות המופת של התיאטרון הרוסי הקלאסי, לצד "רביזור" של גוֹגוֹל, אך, כפי שניתן ללמוד מוויקיפדיה, נכשל. הוא רק הגיע לשלב של תרגום הכותרת לקומדיה – "חכם ורע לו" או "מרבה דעת – מרבה מכאוב".

סוגיית שמות כללים לחיות אינה בטלה או סתמית. כותב המשלים הרוסי הדגול אִיבַן קְרִילוֹב, אותו כבר הזכרתי, תירגם בחרוזים את המשל של איזופוס על "הצרצר והנמלה" – ואי אפשר לטעון שלקוראים לא משנה מי מהגיבורים הוא זכר ומי נקבה. בגרסה העברית האישה (הנמלה) היא החרוצה, האחראית, השוקדת, והצרצר – הגבר – מתנהג בקלות ראש (יש לו ראש רק לבילויים). ברוסית הכול הפוך: הואיל ושם כללי לנמלה ברוסית הוא בזכר, אזי הדמות העובדת והאחראית היא הגבר, והבליינית אצל קרילוב היא שפירית, אשר כל הקיץ במקום לעבוד רקדה, שרה, נהנתה, וכשהגיע החורף – באה לגבר (נמל? יש מילה כזאת בעברית?) עם יד פשוטה, מבקשת קורת גג, חום, ומזון, ומקבלת סירוב ונזיפה: "את שרת לכל אורך הקיץ? אז לכי, תרקדי".

שועל או שועלה מרמים את העורב במשל של איזופוס? מי עובד על זאבים וארנבים בסיפורים רוסיים? מה קדם למה – השועלים קיבלו שם כללי בנקבה, ואז ממציאי הסיפורים הרוסיים העניקו לחיה תכונות כאלה או שתהליך היה הפוך: העם זיהה בחיות אלה ערמומיות – והחליט שמגיע להם שם כללי נשי… לכאורה מה זה משנה – אבל בואו נשאל את דעתן של הפמיניסטיות.