חוה / ת / סתיו אתלן
אֲנִי,
סְתָיו אַתְלָן
אִשָּׁה
מְשׁוֹרֶרֶת
טְרַנְסִית.
אל רדיפת ממשל טראמפ בארה"ב של טרנסג'נדריות, שכולל רצון למנוע מהן לשרת בצבא ולהשתתף בתחרויות ספורט, הצטרף השבוע בית המשפט העליון בבריטניה, שפסק פה אחד (בהחלטה של 12 שופטים) כי טרנסג'נדריות לא יוגדרו כנשים על פי חוק השיוויון, וכי בהתאם לחוק השוויון הבריטי מ-2010, נשים יוגדרו ככאלה על פי המין הביולוגי שלהן. אמנם אחד השופטים כתב בפסיקתו כי "איננו רוצים שפסק הדין הזה ייקרא כניצחון של קבוצה כלשהי על האחרת, אין זה המצב", אבל נדמה לי כי יש בדבריו הרבה מן ההיתממות, בלשון המעטה. זוהי רדיפה פוליטית, מגדרית, לכל דבר ועניין.
בימים אלה רואה אור ספר השירים השלישי של המשוררת סתיו אתלן (ילידת 1993, גבעת עדה, תל אביב, חיפה), "חוה" (2025, הוצאת נצח שירה, עורך עמרי דנינו, 55 עמודים). לספר הזה קדמו הספרים "פלאשבק" (2020, הוצאת טנג'יר) ו"עורב משוגע" (2023, כנ"ל). באתר של הוצאת טנג'יר מתוארת אתלן כ"משוררת הטרנסג'נדרית הראשונה שמוציאה ספר שירה בישראל" (בהתייחס לספרה הראשון). אמנם החוויה הטרנסית ניצבת במרכז שירתה של סתיו אתלן, אך נדמה כי קודם כל זו החוויה של להיות אדם, ולאחר מכן, אדם שחווה ופועל כדי לעבור טרנספורמציה מגדרית מהיות אדם-גבר להיות אדם-אישה, או כשם הספר שלפנינו, שהעיצוב הגרפי של כותרתו על גבי הכריכה מפלח לב: להיות אדם-חוה, כלומר אֵם כל חי.
השיר שבחרתי לפרסם כאן חותם את מחזור שירי חוה בספר, שמתחילים כבר בעמוד 33, ונמנים לפי אותיות הא"ב העברי מאל"ף עד ת"ו (עמ' 53). יש בו כמובן משהו מאוד אוטוביוגרפי וישיר – שם המשוררת נכתב כאן מפורשות וגם המגדר שלה. מי שיקרא את הספר ואת שירי המחזור מההתחלה עד הסוף יצטמרר למקרא השיר הזה, הפשוט לכאורה מבחינת המבנה. חשבו על זה כך: שיר כזה יכול להיות אסור על פי החוק החדש בבריטניה, כי הרי לפי פסיקתם של השופטים, שאני מוכן להמר שאין ביניהם אף לא טרנסג'נדרית אחת, טרנסית לא יכולה להיות מוגדרת כאישה. באה המשוררת סתיו אתלן ואומרת: היא כן ואני אישה!
קראו גם
את הרהורים פוליאמוריים: רמי בקיש מתכתב עם סתיו אתלן
ואת אילן ברקוביץ' על ספרה של זהבה חגי עזר
