והם ימשלו בך / טל שמור
לְשׁוֹנֵךְ נָחָה כְּגַבְשׁוּשִׁית
פָּנַיִךְ נְפוּחוֹת שְׁמוּטוֹת
יוֹשֶׁבֶת עַל כֶּתֶר
פְּלַסְטִיק רָעוּעַ
תַּחַת דִּגְלוֹנִים
כְּחֻלִּים לְבָנִים
מִתְנוֹפְפִים בָּרוּחַ
–
מִרְפֶּסֶת, מַחְלָקָה ב',
בְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן יָמִינָה,
אַתְּ בְּטַבּוּר מַעְגָּל שֶׁל בְּדָלִים
עֵינַיִךְ כְּבֵדוֹת
רִיסַיִךְ בְּקוּרִים
מִדֵּי פַּעַם תִּפְלְטִי מִלָּה
כְּנִצּוֹלָה אֶל הַחוֹף
בְּטֶרֶם תָּשׁוּבִי לְחַדְרֵךְ
אֶל מִטָּתֵךְ תְּשׁוּקָתֵךְ
השנה, אולי אפילו עוד יותר מבשנה שעברה, אין לי תחושת חגיגה נוכח יום העצמאות המתקרב ובא.
ההכרזות החוזרות ונשנות על עשרות משיאי משואות, למשל, נראות לי כפארסה אחת גדולה, כאשר יש הנענים ברצון ובשמחה להדליק את המשואה, ויש המסרבים וטוענים כי זו לא העת לחגיגות, והם צודקים – איך אפשר לחגוג כשעדיין יש 59 חטופים בשבי החמאס בעזה, והמלחמה לא הסתיימה, וחיילים נהרגים לעתים כברווזים במטווח ברצועה? משפחות החטופים ביקשו להצניע לכת, ואני מאמץ את בקשתן, ומקווה שכך יעשו גם מוסדות המדינה.
השיר שלפנינו, "והם ימשלו בך", מופיע בספר שיריו החדש, השלישי, של המשורר והדוקטור לאנתרופולוגיה טל שמור (יליד 1980, חדרה, תל אביב), "מועדון בית הרוחות" (2025, הוצאת לוקוס, עריכה יונית נעמן, עמ' 13). קדמו לספרו זה הספרים "אם לא אומר זאת בקול" (2018, הוצאת פרדס) ו"רמי כוכב עליון" (2021, הוצאת עיתון 77, סדרת "אש קטנה"). לספר ארבעה שערים והשיר לקוח מהשער הראשון חסר הכותרת, שעיקרו שירים במונולוג דרמטי שנושא המשורר-הדובר בשירים כלפי אימו, המאושפזת בשער מנשה, הוא בית החולים הפסיכיאטרי הגדול בארץ. מכאן התיאור בתחילת הבית השני של השיר, "מרפסת, מחלקה ב', / בסוף המסדרון ימינה". בשירים אחרים מוזכר המוסד בשמו ("אלף לילה ולילה", הפותח את הספר בעמ' 11, ו"בדרך לשער מנשה", שבעמ' 15).
כותרת השיר וסופו מתכתבים עם הפסוק הידוע מספר בראשית ג: "אל האישה אמר (ה') הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג', טז', והדברים נאמר כענישה על חטא האכילה מפרי עץ הדעת). המשורר משנה את המקור המקראי ובמקום איש, בן זוג, הוא מתאר את המיטה כמושא התשוקה, לאמור – הנמענת בשיר חולה ולכן היא מאושפזת. מי הם אותם "הם" מכותרת השיר? הרופאים במקום? כדורי הטיפול? ומה קורה לדגלונים הכחולים לבנים המתנופפים ברוח, שבסוף הבית הראשון של השיר? נשים נא לב לטורים 4-3 בו, בהם מפרק שמור את הצירוף הישראלי "כתר פלסטיק" לשניים – מצד אחד "יושבת על כתר", כמלכה; ומיד "פלסטיק רעוע", לאמור שלא מדובר בכתר מלכות אמיתי.
אמנם לא לכך התכוון המשורר אך האם לא ניתן לחשוב גם על מדינת ישראל של העת הזו, בואך ערב יום הזיכרון ויום העצמאות תשפ"ה, כעל ממלכה חולה, ש"יושבת על כתר פלסטיק רעוע"?
טל שמור.הוצאת פרדס.
