יואב ויכסלפיש, חבר יקום תרבות, ממליץ
על הספר "ספר הבצלים הירוקים" של אהוד בנאי
זהו ספרו השלישי (הוצאת כתר, 223 עמודים) של הזמר והיוצר, הכולל זכרונות ממפגשים ומסעות.
אהוד בנאי (72), בן למשפחת האמנים הירושלמית, התפרסם כזמר באמצע שנות ה-80 בזכות הלהיט "עיר מקלט", ומאז הספיק להוציא 16 אלבומים, וליצור לעצמו קהל נאמן. למרות ההכרה הציבורית המאוחרת, בגיל 30 פלוס, הקריירה שלו נמשכת כבר ארבעה עשורים, והוא ממשיך למלא אולמות גם בימינו.
הספר מורכב מזכרונות וחלומות, ונע בין ילדותו, ברמת גן של שנות ה-50 וה-60, ללונדון, ראש פינה, ניו יורק, ירושלים, אילת, ומקומות נוספים. בנאי גדל ברמת גן, לאחר שהוריו, אביו השחקן יעקב, ומרים, נטשו את עיר הקודש לטובת המרכז. הקירבה לעיר הגדולה, ומסעות הנדודים שלו בעולם, הרחיבו את אופקיו, וגרמו לו לחוש אמפתיה לאנשים פשוטים וגם לטיפוסי שוליים מהרכבת התחתית של לונדון, בה "החל את הקריירה שלו" בשנות ה-70.
הוא הופיע כבר בגיל 8 בסרט "סיניה", שביים אילן אלדר, אבל לא פרץ לתודעה. הסרט נשכח, ובתי הקולנוע של ילדותו, "לילי" ו"תל אור", נסגרו מזמן, אבל הותירו זכרונות רבים.
בנאי מכהן בימינו גם כגבאי של בית כנסת ברמת גן, ומבחינתו הדת מייצרת קירבה וכבוד הדדי בין בני אדם, ולא הפרדה שיבטית או היררכיה של זכויות פוליטיות.
בנאי הכיר את הזוג אצילי מניר עוז, אביב ז"ל וליאת שנחטפה ב-7 באוקטובר והוחזרה לישראל, כבר בשנת 2018, בהופעה בקיבוץ, והוא מקדיש להם פרק בספר.
פרק נוסף מוקדש לזכרונות ממוזיקאים מפורסמים שהלכו לעולמם כמו הדוד יוסי, יוסי אלפנט, ליאונרד כהן, והרב שלמה קרליבך, והם משלימים מסע נוסף בין תחנות חייו של בנאי, אשר כמאמר השיר "ממשיך לנסוע".
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "מכתב לדויד"

"מכתב לדויד" הוא סרטו של תום שובל, המוקדש לדויד קוניו, שנחטף ב-7 באוקטובר לעזה מקיבוץ ניר־עוז עם משפחתו.
אשתו ושתי בנותיו של דויד חזרו לאחר 52 ימים בשבי, במסגרת העסקה הראשונה. דויד ואחיו הצעיר אריאל עדיין חטופים בעזה.
לדויד אח תאום, איתן, אשר שרד עם בני משפחתו את המתקפה על ניר עוז. האחים התאומים דויד ואיתן קוניו שיחקו בתפקידים הראשיים בסרט הביכורים "הנוער" של תום שובל, משנת 2013.
הסרט הציג את הקשר החזק בין שני אחים, ובמרכזו אף עמדה חטיפה של נערה לצורכי כופר.
"מכתב לדויד" הוא סרט תיעודי רב-ממדי. תום שובל משלב במיומנות ראיונות עם האח התאום איתן, עם שרון, אשתו של דויד, עם הוריו של דויד. הצופים רואים את הבתים השרופים של האחים, מתוודעים לסיפור ההישרדות של משפחתו של איתן. בסצינות אחדות שומעים את קולו של הקולנוען תום שובל בפניה ישירה לדויד, חברו, בדברי קינה כנים, נוגעים ללב, אשר עם התקדמות הסרט משרים על הצופה הזדהות, קדרות, צער עמוק על סבלם הלא-יתואר של החטופים. מבחינת השפה הקולנועית, תום שובל משלב עם מראות ההווה את הצילומים מלפני 13 שנים: מבחני בד של ליהוק תאומים לסרט "הנוער"; שיחות עם האחים קוניו, בני ה-21 אז; סצינות מהסרט; מאחורי הקלעים של צילומי הסרט; וכן חומרים חדשים.
מסתבר, שבזמן ההכנות לצילומי הסרט "הנוער" בשנת 2012 תום שובל נתן מצלמה לדויד, כדי שיתעד את עצמו ואת אחיו בניר עוז. החומרים, שלא נעשה בהם שימוש בזמנו, נמצאו בהכנות לסרט "מכתב לדויד", משולבים בו, ומראים את האחים קוניו ואת חבריהם בקיבוץ ניר עוז, ביניהם את ירדן ביבס ושירלי, בטרם נישואיהם. החברים צעירים, שמחים, חוגגים. ומה איתם עכשיו?
שובל יצר את סרטו כתגובה אישית-רגשית לאירועי 7 באוקטובר וחטיפתו של דויד. בולטת בסרט העדר התייחסות לגורמים שכשלו באופן מחפיר בהגנה על היישובים ובהחזרתם של החטופים הביתה. הסרט נתפס כקינה קיומית על שבריריות השלוֹמוּת האנושית.
הסרט "מכתב לדויד", הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בפברואר 2025, וזאת 12 שנים אחרי שדויד ואיתן קוניו נכחו בפרמיירה העולמית של "הנוער" בפסטיבל ברלין.
"מכתב לדויד" מוקרן בסינמטק תל אביב, וזמין לצפייה ב-8 HOT.
מקדימון הסרט: