אלעד ארנון, משורר צעיר, בשיר ארס פואטי על משוררים ועל שירה כסוג של בריאה
בּרִיאַה
אֶת הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי
בָּרָא לַמְּשׁוֹרְרִים
שֶׁיִּכְתְּבוּ בְּשִׁיר אֶחָד
לְעַם אֶחָד
אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים.
אֶחָד מֵהֶם פָּשַׁע
סִפֵּר סִפּוּרִים אֲחֵרִים
בִּגְלָלוֹ שָׂרַף אֶת כֻּלָּם
נוֹתְרוּ אוּדִים עֲשֵׁנִים
הֵם מַזְכִּירִים לָנוּ בִּרְגָעִים קְטַנִּים
אֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
שֶׁמַּתִּירָה לָחוּשׁ טַעֲמָהּ שֶׁל שִׁירָה
בְּמַסֶּכֶת כְּאֵב יְצִירָה.
מֵהַגֵּרוּשׁ נוֹתְרוּ צַלְמֵי רְמָזִים
כֹּחַ הָרָצוֹן
וְצַעַר הַיֵּאוּשׁ
בֵּינֵיהֶם גּוֹסֵס חֹפֶשׁ הַבְּחִירָה
זְכֹר אֶת הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְקַדְּשׁוֹ
בּוֹ יָדַעְתָּ טַעַם כְּפִירָה.
